חתיכת סרט

בכל פעם שנדמה שהאנימציה הממוחשבת הגיעה לשיאים של פירוט ודיוק חזותי שלא יכולים להיות גבוהים מהם, מגיע סרט שעוצר את נשימתנו מחדש. לא ציפיתי שהתפעמות ויזואלית שכזאת תאפוף אותי דווקא בסרט שגיבוריו הם בובות לגו ולכן ההפתעה כפולה. הדמויות ב"סרט לגו" הן בו בזמן קפואות כבובות שעל פניהן תקועה בכל פעם הבעה אחת (בחירה עיצובית שהסרט מפיק ממנה הרבה הומור שנון), ועם זאת הן ניחנות בנוכחות פיזית פלסטית לחלוטין. אפשר ממש לחוש בטקסטורות השונות של סוגי הפלסטיק שמהם נוצרו החלקים השונים של הבובות, כמו הגוף והשיער. ואני מדברת על גרסת הדו ממד שבה צפיתי. הפירוט הלא יאמן של ההתרחשויות הבלתי פוסקות במישורים השונים של התמונה עורר בי רושם שגרסת התלת ממד עלולה להיות מסחררת מדי.

כן, זה סרט פרסומת ללגו, אבל ככה זה היום – רוב ההפקות ההוליוודיות שפונות לקהל צעיר הן סרטי פרסומת, לצעצועים קיימים או לצעצועים שייווצרו בעקבות הסרטים. ו"סרט לגו" הוא ללא ספק מסרטי הפרסומת הכי מצחיקים שראיתם זה זמן רב. לשדה האנימציה שנשלט בעיקר על ידי פיקסאר/ דיסני ודרימוורקס פולש עכשיו שחקן חדש – אולפני וורנר – ומשיב לחיים מסורת ארוכה ונהדרת. כי משנות ה־30 ועד שנות ה־60 של המאה הקודמת, בעוד אולפני דיסני הפיקו סרטים מצוירים שהתכוונו לרגש ולשעשע אותנו, אולפני וורנר איגפו אותם עם סרטוני ה"Looney Tunes" הפרועים והמצחיקים. גאונים כמו טקס אייוורי וצ'ק ג'ונס הציגו לעולם את באגס באני, דאפי דאק, וויילי אי. קיוטי ועוד שלל דמויות שנונות ומטורפות שהתנהלו בעולמות אבסורדיים בעלי חוקים פיזיקליים שונים. לכן שיתוף הפעולה בין אולפני וורנר לבין פיל לורד וכריס מילר, צמד המצחיקים שיצרו את "גשם של פלאפל" ואת "רחוב ג'אמפ 21", נראה טבעי.

את הסיפור אתם מכירים היטב. יש שליט נבל בשם לורד ביזנס (וויל פארל) שמנסה לשים ידו על נשק על במטרה להשמיד את העולם. יש גם נבואה עתיקה שעל פיה יש רק אחד, נבחר, שיכול להציל את העולם מפניו של הלורד האיום, ואיכשהו יוצא שפועל בניין חסר כל כישורים מיוחדים בשם אמט בריקובסקי (כריס פראת) הוא הוא האחד. זה די מתסכל את וויילדסטייל הקשוחה (אליזבת בנקס) שרצתה להיות הגיבורה בעצמה, אבל היא מקבלת את גזרת הגורל ומצטרפת אל אמט בדרכו להפוך לגואל. גם החבר שלה באטמן (וויל ארנט), ועוד כמה גיבורי על שקבוצת לגו ואולפני וורנר השיגו את זכויות השימוש בהם, מתגייסים למשימה. רק מה, שהסיפור הזה, שכמו הורכב על ידי ילד מסרטים שראה ב־DVD ("שר הטבעות", "מטריקס", סרטי גיבורי העל למיניהם וכיו"ב), מוגש כפרודיה פרועה על אותם סרטים, ובסופו של דבר "סרט לגו" יותר דומה ל"הקוסם מארץ עוץ" מכפי שנראה במבט ראשון.

חלק ניכר מההומור צומח מהעיצוב המדוקדק של הדמויות, לא רק על ידי האנימטורים, אלא גם בתסריט. הניסיון הנלהב של אמט להפוך למקובל על ידי הפיכתו להתגלמות הקונפורמיזם הוא מצחיק מאוד אך גם נוגע ללב בפתטיות שלו. ולצדו, השילוב של באטמן האפל (שכתב לעצמו שיר על אופל, שהוא ההפך מאור) והחתלתולה הוורודה שמתגלה כלוחמת ללא חת, מצחיקים עוד יותר. אם הייתה לי בעיה עם הסרט, הרי היא שאף שהוא מתייחס לכך שגם בנות רוצות לפעמים להיות הגיבורות שמצילות את העולם, הוא נצמד לנוסחה הגברית. לפחות הפעם יש לכך הסבר קולע בסוף הסרט. אולי בסרט ההמשך.

השורה התחתונה: אנימציה מדהימה והומור שנון. הסוף אפילו מרגש