עבד כי ימלוך

העבדות באמריקה נמשכה כ־250 שנה, אבל במאה ויותר שנות קולנוע הופקו בה רק סרטים בודדים שנגעו בהיסטוריה הנוראה הזאת, ואף לא אחד מהם נוצר על ידי במאי אפרו־אמריקאי. ההימנעות הזאת נובעת בין השאר מהקושי הפסיכולוגי של במאים שחורים להתמודד עם ההשפלה המסרסת של אבותיהם. בשנה שעברה, בכיר הבמאים השחורים ספייק לי יצא חוצץ נגד "ג'אנגו ללא מעצורים" של קוונטין טרנטינו, אך הוא עצמו מעולם לא עסק בעבדות, ובסרטיו העדיף לספר על שחורים זועמים ומורדים כמו מלקולם אקס. "12 שנים של עבדות", שגיבורו הוא עבד (ולא הגבר הלבן שהציל אותו, כמו ב"אמיסטד" של ספילברג, למשל), ממצב את עצמו כסרט הרציני והמקיף ביותר על חוויית העבדות באמריקה, וסטיב מקווין יהיה ככל הנראה הבמאי השחור הראשון שיזכה באוסקר – אבל הוא בעצם בריטי, ולא נין של עבדים כספייק לי.

שמו של הסרט, המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של סולומן נורת'ופ, מבטיח לנו שזו הולכת להיות חוויה קשה עם סוף אופטימי, והידיעה הזאת עוזרת לנו לשרוד שעתיים של סבל ואימה. זה סיפורו של מוזיקאי (צ'יווטל אג'יפור), איש משפחה תושב מדינת ניו יורק, שבשנת 1841 נחטף ונמכר לעבדות בלואיזיאנה הדרומית. זהותו נלקחת ממנו וכדי לשרוד הוא מתכחש לעצמו ומצפין את יכולותיו (ידיעת קרוא וכתוב תסמן אותו כאדם מסוכן). הפעם האחת שהוא מסרב להוריד את הראש עולה לו במחיר כבד – אדונו הנדיב יחסית (בנדיקט קמברבץ') נאלץ למכור אותו לבעל מטעי כותנה אכזר (מייקל פאסבנדר) שמענה את עבדיו בשם התורה, ואין נורא יותר מנבל עם צידוק אלוהי.

בהשראת ציורי זוועות המלחמה של פרנציסקו גויה, מקווין ביים סרט יפה לעין שניחן במיזנסצנה עשירה, הנשענת על יחסים בין חזית התמונה לבין הרקע כדימוי חוזר ליחסים בין האדונים לעבדים. כשסולומון מעונה במשך שעות ארוכות, מסביבו נראים עמיתיו ממשיכים בשגרת יומם, כי אין להם ברירה אחרת. יש כאן מארג מורכב ומעניין של דמויות ויחסי כוחות – משא הסבל של סולומון הוא כאין וכאפס למול סבלה של השפחה המועדפת פטסי (לופיטה ניונגו), שנאנסת תדירות על ידי אדונה ומעוררת את קנאתה של אשתו הזנוחה (שרה פולסון). בקרב דמויות המשנה בולטת אלפרי וודארד שבוזקת מעט סרקזם מפולפל כשפחה לשעבר שנישאה לבעל מטעים, והיא מודעת היטב לסוג העסקה שעשתה. הסוף הטוב והנורא גם יחד מטופל באיפוק שאין כמותו, ומותיר אחריו הדים. נקמה משובבת נפש תחפשו אצל טרנטינו. כאן לא תמצאו אפילו צדק בסיסי.