חמישים בעיות ב"חמישים גוונים של אפור"

מה עובד בסרט הרומנטי/אירוטי על פי רב המכר הבינלאומי? פחות או יותר שום דבר

מתוך הסרט "חמישים גוונים של אפור"
מתוך הסרט "חמישים גוונים של אפור"
20 בפברואר 2015

1. נתחיל דווקא עם חצי מחמאה – הדיאלוגים בסרט די מפגרים, אבל זה כלום לעומת צונאמי הטמטום העכור שהוא הספר המקורי. התסריטאית עבדה שעות נוספות כדי להוציא את אנסטסיה קצת פחות סתומה ואת כריסטיאן גריי קצת פחות דוש. הבעיה: הספר המקורי כה מפגר שממש לא מספיק להעיף ממנו משפטים מעוררי גיחוך כמו “איפה קייט? אני חייבת לתת לה את ההרצאה על מין בטוח!” (נשבעת, זה אשכרה כתוב) כדי להציל אותו.

2. סיפור האהבה בין אנסטסיה וכריסטיאן קורה מהר מדי ומבוסס על די כלום. הם נמשכים זה לזה מרגע שנפגשו, והכל הופך לדרמה מארץ הדרמות עוד לפני שהם הכירו בכלל.

3. אפיון דמותה של אנה: אוקוורד, חסרת ניסיון מיני, אוהבת ספרות אנגלית, חרמנית רצח על כריסטיאן.

4. אפיון דמותו של כריסטיאן: עשיר, “מתוסבך”, חרמן רצח על אנה. אומרים שהוא רציני, מרוחק וקונטרול פריק, אבל זה לא כל כך עובר.

5. לג’יימי דורנן (כריסטיאן גריי) יש בסרט רק הבעה אחת: “אני דוגמן תחתונים, מה אני עושה פה”. לפעמים הוא אמור להיות חרמן וקל דעת ולפעמים מתוסבך, אפל, מסוכן או סמכותי. בפועל הוא פשוט נראה כמו דוגמן תחתונים בחליפה יקרה.

6. דקוטה ג’ונסון. אוי. הבחורה הזו לקחה על עצמה אתגר בלתי סביר: היא אמורה להחזיק על כתפיה את כל הסרט, להיות גם חמודה וסקסית וגם סוג של עין חיצונית ומפוקחת לטירוף של כריסטיאן, כדי לעורר הזדהות. בפועל, היא יפה. היא בהחלט מעבירה את הוייב הביישני והמגושם של אנה, אבל היא מעבירה אותו גם כשהיא אמורה לשדר משהו אחר, פשוט כי בזה מסתכמת יכולת המשחק שלה.

7. איך השיער שלה משתנה כל כך מסצנה לסצנה?

8. היעדר מוחלט של כימיה בין השחקנים. בראיונות משותפים לקראת יציאת הסרט הזוג התקשה להסתיר את העובדה שהם לא מחבבים זה את זו במיוחד. זה עוד מילא (זה די קריטי, אבל נניח את זה בצד לצורך העניין), אין להם כימיה גם עם אף שחקן או שחקנית אחרת.

9. משהו בתנועה של הדמויות במרחב ממש לא עובד. יותר מדי פעמים בסרט השחקנים מסתובבים במצוקה בחלל וכמעט אפשר לשמוע אותם ממלמלים “איפה אני עומד/ת? אה, נכון”.

10. "חמישים גוונים" הוא ספר ארוך של למעלה מ-500 עמודים. גם אחרי קיצוץ מאסיבי של תיאורי סקס דודתיים ושאר זוועות (תודה שפטרתם אותנו מהפרשנות השוטפת של "האלילה הפנימית" של אנה), הסרט עמוס מאוד באנשים ובהתרחשויות שלא משרתות את העלילה, על תקן קישוט מיותר.

11. הדמויות והעלילות האלה נעלמות כמעט לגמרי בשלב מסוים, יחד עם כל החיים הפרטיים של אנה, אז בשביל מה ראינו אותן בכלל?

12. קייט, השותפה לדירה וחברתה הטובה של הגיבורה, הייתה בלתי נסבלת בספר, אבל היה לה סוג של אופי. היא הייתה גו גטרית, עיתונאית מבטיחה, חכמה, יפה, מוכשרת, כזו שאי אפשר לסרב לה. מושלמת כפי שרק החברה הטובה של גיבורה חסרת ביטחון בספר גרוע יכולה להיות. בסרט היא הופשטה מתכונות ונשארה דמות ריקה ומיותרת.

13. אלואיז ממפורד, השחקנית האלמונית למדי שמגלמת אותה, נראית מבוגרת מ-28 שנותיה ולחלוטין לא עוברת כסטדונטית בת 21.

14. אגב שחקנים שלא עוברים כסטודנטים – ויקטור ראסוק (במציאות בן 31) בתור חוזה, ידיד של אנה שמנסה לכפות את עצמו עליה ואז מתאדה מהסיפור. כפי שהגדירה זאת שותפתי לצפייה: “הוא גיי, הוא בן 45 והוא לא מפחד”.

15. כריסטיאן גריי פאקינג קריפ.

16. זה בערך החיסרון היחיד שלו (וזה חתיכת חיסרון, אבל לא נראה שלאנה זה מפריע במיוחד). הרבה מהדברים ה”מתוסבכים” שכריסטיאן עושה בספר אבדו בתרגום, ונשארנו עם בחור חתיך לאללה, עשיר כקורח, אדיב ונדיב, רומנטי וסקס מעולה. כל זה גורם למכשולים בקשר לראות מאולצים, כי כל התלונות של אנה (“למה את לא נותן לי להיכנס?”) נשמעות מגוחכות (הוא נותן לך, מפגרת. הוא משאיר לך חדר בבית שלו כדי שתגורי בו כל סוף שבוע).

17. גריי: “מי הסופר שגרם לך להתאהב בספרות?”
אנה: “תומאס הארדי”
גריי: “את יותר נראית כמו טיפוס של ג’יין אוסטן”
Well, excuse you!

18. כמה מפגר הסיפור הזה? וואי וואי. הסרט לא מבזבז זמן והופך דבילי תוך פחות מחמש דקות, כשאנסטסיה מתבקשת ע”י קייט, כאמור, השותפה שלה, וגם עורכת עיתון הסטודנטים, לנסוע לסיאטל כדי לראיין את כריסטיאן גריי המליונר המיסתורי. איזו עורכת שולחת את השותפה המבוהלת וחסרת הניסיון בעיתונות שלה לראיון כל כך חשוב? אין לך כתבים? ואם כבר שלחת אותה, אולי, נגיד, תתדרכי אותה לפני? תעברו על רשימת השאלות? תזהירי אותה שמדובר בגבר חתיך בקטע קיצוני? ואת, אנה, על גוגל שמעת?!

19. כמה סצנות אחר כך כריסטיאן מזמין את אנה לתה ואז מתחרט ואומר לה “את חייבת להתרחק ממני”. אממ, מה?

20. אחר כך הוא קונה לה ספרי וינטג’ יקרים ושולח אותם אליה הביתה (בספר מצוין שהם שווים 14 אלף דולר). אממ, מה?

21. היא מתקשרת אליו שיכורה והוא מגיב בדאגה כה מוגזמת שאפשר לחשוב שהיא התקשרה אליו כשהראש שלה בתוך פה של טיגריס. הוא מאכן את הטלפון שלה כדי לבוא ולקחת אותה משם. אממ, מה?

22. בשלב מאוחר יותר כריסטיאן חושף שהוא חובב סאדו-מאזו ומציע לה להיות השפחה הנשלטת שלו. הסרט לא ממש מסביר מה זה אומר וכמה שליטה הוא רוצה על החיים של אנה (על פי הספר, שמכיל את החוזה המלא שכריסטיאן מבקש מאנה לחתום עליו – ברמה ממש חולנית).

23. אנה לא מרוצה מכמה סעיפים בחוזה. היא נפגשת עם כריסטיאן כדי "לדון בפרטים", מגיעה איתו להסכמות ואז הולכת הביתה ואומרת לו שהיא תחשוב על זה. מה?????

24. היא הייתה בתולה לפני שהם נפגשו, איך היא בכלל יודעת לתמרן אותו ככה?

25. אה, כן, אנסטסיה סטיל היא הבתולה הראשונה אי פעם שאשכרה גמרה בסקס הראשון שלה.

26. אני לא חושבת ששני אלה אי פעם הזדיינו בלי ששניהם יגמרו (וגם בערך באותו זמן). מפרגנת, אבל בחייאת.

27. יש בסרט לא מעט סקס, וזה כבר משהו, אבל אני אופתע אם יש מישהו שמוצא אותו אינטימי, מרגש או מחרמן.

28. בשלב מסוים בסרט מבינים שמדובר בעלילה של סרט פורנו, אבל הסקס עצמו לא מפצה על זה בקיצוניותו או תכיפותו. זה סרט הרבה יותר רומנטי מאירוטי, והוא עושה את זה גרוע.

29. סרט סקס שלא רואים בו זין? ברצינות?

30. אנה וכריסטיאן מזדיינים בשקט שלא היה מבייש זוג תיכוניסטים בבית של ההורים, כי למה לשמוע את בן או בת זוגך כשאפשר לשים אופרה / שירי פופ סליזיים בקולי קולות. בספר הסקס היה מילולי מדי, בייחוד מצד כריסטיאן שלא מפסיק לקרוא בשמה של אנה ולצוות עליה לגמור בשבילו (זה עובד כל פעם, אגב). בסרט הלכו על הקיצוניות ההפוכה, שיוצרת רושם מלאכותי, כאילו לא סמכו על סקס אמיתי שייראה מחרמן מספיק. קצת כמו לשכב עם פרטנר שמרוב חוסר ביטחון וביישנות מפעיל את המוזיקה כבר בכניסתכם הביתה.

31. הסצנה שהייתה הכי קרובה לחרמן אותי בסרט עשתה זאת רק בגלל שהתרחשה לצלילי “Haunted” של ביונסה. רק חבל שהשיר לא התאים בכלל למה שקרה באותו זמן בסרט.

32. אגב ביונסה, בספר יש התייחסות ל”Crazy In Love”, אז היה מצחיק מצידם להשתמש בשיר בסרט. הבעיה – הקטע הזה מהספר לא מופיע בסרט.

33. מה הטעם להוסיף לפסקול שיר של The Weeknd, מהזמרים הכי מחרמנים בעולם, ולנגן אותו בסצנת נסיעה במכונית?!

34. כל השירים בפסקול הם די אותו עיקרון – מחרמנים ודרמטיים מאוד. זה א. משעמם. ב. גורם לכל הצטלבות עיניים של אנה וכריסטיאן להראות כמו הדבר הכי חשוב בעולם, וזה מתכון לאנטיקליימקס.

35. ומה לגבי הBDSM? אנמי באותה מידה. משחק קשירה שמסתיים עוד לפני שהוא מתחיל, סצנת ספנקינג שהיא יותר מביכה מסקסית וקצת כיסויי עיניים והצלפות זה אפילו לא קרוב להארדקור שהבטחתם לנו. אווו, כמה קינקי, יש מראה מעל המיטה!

36. וברצינות רגע, מראה מעל המיטה?!

37. הוא מלטף אותה עם נוצת טווס! ג’יז, כריסטיאן, אתה כזה קלישאה!

38. אגב קלישאות: גשם בסצנת מריבה ובכי. דאמ!

39. זה עדיף על הקטע המוגזם להפליא שבו אנסטסיה יוצאת לגשם אחרי פגישתה הראשונה עם כריסטיאן גריי, נאחנת ופרקטיקלי גומרת ברחוב.

40. מוזר שמבין שלל הסצנות המגוחכות בסרט, זו שהכי גורמת לי להתכווץ ממבוכה שאני נזכרת בה היא סצנת הבוקר שאחרי, וספציפית יותר הרגע שבו אנה מכריזה בקול “חמוד ומצחיק” שהיא מכינה פאנקייקס ומוכיחה שלשחקנית שלה פשוט אין את היכולת להיות קולית.

41. סרט כל כך מגוחך לא יכול לקחת את עצמו בכזו רצינות.

42. לפעמים נדמה שכריסטיאן לא יכול להעביר שיחה בלי שניים-שלושה משפטים פומפוזיים שהוא פשוט שולף מהמותן באדישות.

43. זה לא שאין בדיחות בסרט, רובן פשוט ממש גרועות או שהשחקנים לא מצליחים להעביר אותן.

44. דווקא יש כמה קטעים שלא אמורים להצחיק אבל משעשעים מאוד.

45. אין מספיק כאלה, רוב הזמן זה באמת שעמום המוות. הרבה יותר מדי התבחבשויות רומנטיות משעממות ומעט מדי עניין (או סקס. וגם הסקס, כאמור, לא מעניין).

46. על כל הזוועה הזו אחראית סם טיילור-ג’ונסון, שביימה גם את הסרט הדי-סבבה “נער משום מקום”. את התסריט עיבדה מהספר קלי מרשל, שגם כתבה את “להציל את מיסטר בנקס” שאהבתי מאוד. זה מדכא במיוחד בגלל שלא מדובר ביוצרות חסרות מושג, פשוט הפרויקט מעניין להן את התחת, ולא בקטע סקסי.

47. <ספויילר: קל להזדעזע מהקשר שכריסטיאן שואף לקיים עם אנה, אבל בפועל היא לא באמת נכנעת לו והם בונים מערכת יחסים קצת יותר בריאה וסטנדרטית. עם זאת, בסוף הסרט היא מבקשת מכריסטיאן “להעניש אותה” בצורה החמורה ביותר, כדי שתדע למה הוא מסוגל. זה צעד כל כך מוזר ולא אופייני לדמות, שאי אפשר לא להרגיש שיש בו מידה מסוימת של נצלנות מצד היוצרות. העונש "החמור ביותר" הוא שש מלקות בתחת, ובניגוד לסקס הלא באמת קינקי של שאר הסרט, זו סצנה קיצונית למדי שמקפיצה לראש את “נימפומנית” של לארס פון טרייר, שהצליח לדבר ולהראות מיניות באופן ריאליסטי ומעניין בהרבה>.

48. הייתי מנסה להתייחס ברצינות ל”מסרים” שהסרט מעביר, אבל הוא פשוט לא מספיק מגובש בשביל להחיל איזושהי אמירה מדויקת, חוץ מ"לצאת עם גבר עשיר וחתיך זה כיף".

49. <סוג של ספויילר: אני שונאת קליף האנגרים. זה נאמן לספר, אבל גם שם זה דבילי>.

50. אז עכשיו שסיימנו לדבר על כמה שזה פח, אפשר לדבר על העניין המרגיז ביותר שנוגע לסרט הזה: איך מוצר כל כך נחות מעניין כל כך הרבה אנשים, שאני בטוחה שרבים מהם בכלל לא קראו את הספר? אין בסרט הזה כלום. באמת, שום דבר, הוא אפילו לא כל כך-רע-שזה-טוב (הספר היה יכול ליפול לקטגוריה הזו אם לא היה כה ארוך). שחקנים יפים וזהו. יכול להיות שזו הסקרנות כמה רחוק ייקחו את זה? אז הנה, אחסוך מכם: לא רחוק בכלל. עדיף להישאר בבית ולעשות סקס.