תרגיעו: הגאון האמיתי מאחורי סיינפלד הוא לארי דיוויד

הזמן: סוף שנות ה־80. שני קומיקאים יהודים מניו יורק יוצרים קומדיית מצבים חדשנית ומציעים אותה לרשת NBC. אחרי מסכת ספקות ושינויים היא מקבלת אור ירוק והצדדים מסכמים שג'רי סיינפלד ישחק בסדרה את עצמו בתפקיד הראשי, וכן ישולבו קטעי סטנד־אפ שלו בין הסצנות. היוצר השני, לארי דיוויד, נשאר מאחורי הקלעים. את דמותו, בערך, ישחק ג'ייסון אלכסנדר הנגיש יותר, חמוד יותר, אמפתי יותר ונמוך ושמנמן הרבה יותר.

כמעט לא ראינו את דיוויד בסדרה מלבד כמה הופעות אורח קטנטנות (כעורך הדין של פרנק קוסטנזה או כזבן שלא מוכן לקבל שטר שמצוירות עליו שפתיים, בין היתר), אבל את קולו דווקא שמענו לא מעט בתור מנהל היאנקיז ג'ורג' סטיינברנר שצולם תמיד מהעורף, או בקולו של ניומן בתחילת הסדרה, לפני שוויין נייט לוהק לתפקיד. ובכל זאת, לא פחות מג'רי סיינפלד, לארי דיוויד הפך את הסדרה למצוטטת ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה.

לארי דיוויד. "תרגיע"

מלבד הכתיבה וההפקה דיוויד אחראי לכמה מההחלטות פורצות הדרך והשנויות במחלוקת ב"סיינפלד", שגרמו להרבה גבות להתרומם שם באולפנים. לדוגמה, בפרק שבו ג'ורג' מספר שהוא ביולוג ימי ומוציא את כדור הגולף של קרמר מחור הנשימה של לווייתן, צוות ההפקה כבר שכר דגם של לווייתן בגודל טבעי לטובת הצילומים, אבל ברגע האחרון החליט דיוויד לחתוך את הקטע ולהסתפק בשוט של ג'ורג' הולך לעבר הים. דיוויד הרגיש שזה יהיה יותר חזק ככה. דיוויד צדק.

ג'רי סיינפלד הוא הפרזנטור של המיזנתרופיה. אמנם דיוויד וסיינפלד הם שניהם מיזנתרופים ברמה עולמית (לא סתם המוטו של הסדרה היה "לא מתחבקים, לא לומדים"), ובכל זאת משהו בסיינפלד חביב יותר מדיוויד, וזו הסיבה העיקרית לכך שהוא נבחר לככב בפרונט ודיוויד נעדר מהמסך. בעונות מתקדמות אימא של סיינפלד בסדרה אומרת לו: "איך מישהו יכול לא לאהוב אותך?". סיינפלד, אחרי הכל, הוא בחור נעים ומטופח למדי. דיוויד נראה, לפחות אז, כמו דוד בן גוריון הצעיר והפרוע, מתוח לגובה וממורמר מהחיים, כזה שלא היה מתפשר על חוק טל בשום אופן. זה מיזנתרופ!

מספרים שבתקופת הסטנד־אפ של דיוויד, לפעמים הוא היה עולה על הבמה, סורק במבטו את הקהל, אומר "נהה… אתם לא תבינו" ויורד בלי להופיע. דיוויד פשוט נוטף שנאת אדם, וזה מה שהיה פורץ דרך באמת ב"סיינפלד". ועם כל המרמור, ברור שבלי האיזון הנעים של סיינפלד הסדרה בחיים לא הייתה נמכרת, ושבלי "סיינפלד" לא הייתה "תרגיע" המבריקה, שהיא מעין פיתוח שלה מינוס ההתחנחנות של סיינפלד ושאר הקאסט.

אם סיינפלד היא התנ"ך של הקומדיה, "תרגיע" היא הברית החדשה. "תרגיע" לוקחת את האנוכיות והקטנוניות שהיו ב"סיינפלד" לשיאים חדשים, בלי צנזורה, בלי השפה היפה והנקייה שג'רי (ו־NBC) דגלו בה, ונותנת לחרא האנושי וגם לשטויות חסרות חשיבות לצוף ולקבל במה.

ג'רי סיינפלד מגיע להופיע כאן וזה מרגש, אבל לא צריך להיסחף. זה יהיה מלוטש, מצחיק וחשוב לראות אגדה מופיעה על במה בישראל, אבל אלוהים יודע שהייתי מעדיף לראות את לארי דיוויד עולה על במת נוקיה, סוקר את הקהל במבטו, אומר "נההה… אתם לא תבינו" ויורד מהבמה.