רייצ'ל בלום: "אם אתה טיפש שנפגע מפמיניזם, זו לא סדרה בשבילך". ריאיון

אם לינה דנהם נראית לכם מפונקת ובכיינית מדי, רייצ'ל בלום היא הקול של דור שחיפשתם. ויותר מזה, הקול הזה גם פוצח בשירה פעם־פעמיים בכל פרק של הקומדיה המוזיקלית האפלה "האקסית המטורפת", שהיא במקרה גם הסדרה הכי פמיניסטית על מסך הטלוויזיה כרגע. ריאיון

את מטורפת, אתה חתיך. רייצ'ל בלום. צילום: יח"צ
את מטורפת, אתה חתיך. רייצ'ל בלום. צילום: יח"צ

כשהאנה, גיבורתה של לינה דנהם, העלתה בפרק הראשון של "בנות" את האפשרות שהיא קולו של דור, גם אם בקריצה מודעת, היא למעשה כפתה את התפקיד הזה על מי שיצרה אותה. הדמויות המפונקות שלה אמנם נראו על פני השטח כמו הקריקטורה הכי גרועה שיכול היה להגות הדור של ההורים שלנו, אבל המורכבות שלהן גרמה לרבים מבני דורה של דנהם להזדהות איתן ולהעלות אותה על נס כנציגתם על המסך. אבל דנהם לא מתאימה לייצג את כולנו. בתוך העולם שאנחנו חיים בו, בין הבעיות הכלכליות שאנחנו מתמודדים איתן, יש גם אנשים שרואים את חצי הכוס המלאה, שאוהבים את החיים שלהם ומרגישים שהם מצליחים להגשים את עצמם. אנשים אלה הבינו שהם לא יכולים להגיע לרווחה הכלכלית של הדור שלפניהם, אבל כן יכולים להשיג דברים אחרים. הם מוצאים אושר בדברים הקטנים של היומיום, נלחמים להשתחרר מהעול של שגרת העבודה עם פורמטים חדשים של משרות, ופה ושם גם הם נכנעים לקפיטליזם, פשוט במנות יותר קטנות – במקום דירה, נסיעה לחו"ל, ובמקום רכב, נעליים חדשות. הם גם יודעים להיות אופטימיים לגבי הדברים שהדור שלהם השיג, כמו פתיחות וסובלנות גדולה יותר כלפי השונה וערכים אידיאולוגים שהם רואים אותם כעליונים יותר מבחינה הומנית.

עבור כל אלה, רייצ'ל בלום, היוצרת של הקומדיה המוזיקלית החדשה "האקסית המטורפת" ובת דמותה בסדרה, רבקה באנץ', יכולות לשמש קול של דור הולם יותר, שמח יותר ומעורר השראה. רבקה היא חכמה, היא מצליחה והיא מבינה שהמכבש הקפיטליסטי לא יקרב אותה לאושר, אז היא מנסה למצוא אותו בדרכים שלה, מהלך שכמובן נתפס כמטורף לחלוטין על ידי האם היהודייה שלה, שלחצה עליה ללכת לאוניברסיטה הכי טובה ולהתקדם כמטאור בשמים המרתקים של עריכת דין במנהטן. האנשים שמקיפים אותה לוחצים עליה להיות שאפתנית ומוכוונת קריירה ורואים את הרצון שלה ברומן מסחרר שיפיל אותה מהרגליים או בזמן פנוי כערכים מיושנים ורדודים. אבל רבקה דומה להרבה מאוד נשים שתקועות במלכודת הזאת – היא רוצה להיות אשת קריירה וגם להתאהב בטירוף בגבר, ולהיות פמיניסטית לוחמנית וחסרת פשרות אבל גם לנעול עקבים, להתאפר ולהתעסק בבחורים בלי שזה יסתור את האינטליגנציה או את הכוח שלה. בתוך הקיום האפור והמדכא שלה, בעיצומו של עוד התקף חרדה, היא נתקלת בג'וש, החבר מגיל 16 שפגשה במחנה קיץ ואיבדה לו את בתוליה. הוא טיפש ממנה באופן משמעותי, אבל הוא חייכן וחיובי ורואה את הטוב שבאנשים, כל מה שרבקה לא יכולה למצוא בתוך העולם התחרותי והחומרי שהיא כלואה בתוכו.

המפגש הזה מניע את העלילה המרכזית של הסדרה – רבקה בוחרת לעבור לעיר הולדתו של ג'וש ועושה כמיטב יכולתה להעמיד פנים שלא עשתה זאת בגללו, והאמת היא שהיא מוצאת שם הרבה יותר ממנו. איך אומרת הקלישאה? היא מוצאת את עצמה. בלום, שלמדה בבית הספר לאמנויות טיש שבניו יורק (אחת הבוגרות המוכרות ביותר שלו היא ליידי גאגא), מגיעה מעולם התיאטרון המוזיקלי. לפני שקיבלה את ההזדמנות ליצור, להפיק ולככב בסדרה משלה, היא הייתה כוכבת יוטיוב עם קליפים של שירים פרודיים שכתבה בעצמה, שההצלחה שלהם טמונה בניגוד בין החזות הקטנה והמתוקה למסרים האפלים או המיניים מעט יותר של השירים. גם הסדרה משופעת שירים מהסוג הזה, אך מכיוון שהיא משודרת ברשת CW יש גבול לכמה נועזת היא יכולה להיות.

אני יודעת שבפיילוט, שצולם במקור עבור שואוטיים, הייתה סצנה שרבקה עושה לדמות אחרת ביד. בפיילוט ששודר ב־CW היא נאלצה להפוך רק למזמוז. את מרגישה שאת צריכה לצנזר את עצמך?

"זו שאלה מעניינת, אבל אני חושבת שמעט מאוד היה שונה לו היינו משודרים בשואוטיים. כשאני חושבת ששיר מסוים צריך גרסה מלוכלכת, אני עושה גרסה מלוכלכת והיא עולה ליוטיוב. אז כן, היו יותר קללות בשירים לו היינו בשואוטיים, אבל שם זו הייתה תוכנית של חצי שעה אז היה לנו פחות זמן לפתח את הדמויות. האמת היא שהצלחנו להכניס דברים די נועזים על סקס. אנחנו מצליחים לומר את רוב מה שאנחנו רוצים להגיד על סקס, פשוט לא תמיד יכולים להראות את זה. אז לא, אני לא מרגישה מצונזרת".

כשבלום מדברת על דברים נועזים, היא מתכוונת למשל לפרק שבו אחת הדמויות הנשיות מקבלת דלקת בדרכי השתן מיותר מדי סקס והפרטנר שלה פוצח בשירה עליזה בנושא. באותו קו עלילה מופיע גם שיר שמתאר באופן מעט יותר גרפי את ההרפתקאות שהובילו לדלקת, ובפרק אחר רבקה מקדישה שיר שלם לשדיים הכבדים שלה. בלום ממש לא מפחדת לקחת את הנושאים האלה ולהתייחס אליהם באופן מציאותי ולא סטרילי, והיא מקפידה על הגישה הפתוחה הזאת בכל מה שנוגע למין ולמיניות, כולל הצגה של דמות ביסקסואלית באופן שחריג במציאות הטלוויזיונית של ימינו.

בואי נדבר על קו העלילה הביסקסואלי. אין הרבה דמויות ביסקסואליות בטלוויזיה ולרוב כשנראה שמישהו עומד לצאת מהארון הוא בסופו של דבר הומוסקסואל. במקרה שלך הדמות פשוט אמרה "אני בי!". הרבה פעמים ככה זה אכן קורה במציאות, אבל בטלוויזיה זו עדיין אמירה חזקה ואמיצה.

"ידענו שיש איזה משבר זהות שהדמות הזאת עוברת, שהיא מנסה למצוא את עצמו ושאולי זה קשור למיניות. יש הומוסקסואלים שנשואים לבני המין השני ועושים ילדים, אבל במקרה הזה חשבתי שאותו אדם באמת אהב את מי שהיה נשוי לו ובאמת נמשך אליו. לא רצינו לערער את הנישואים האלה. אבל כן, הייתה שם גם עוד כוונה, כי כשאנשים יוצאים מהארון כביסקסואלים לרוב לא אומרים להם 'את/ה כל כך אמיצ/ה', אלא 'לא את/ה לא, את/ה גיי'. הרבה אנשים לא חושבים שביסקסואליות באמת קיימת, אפילו בתוך הקהילה הלהט"בית, אז זה היה נושא מעניין עבורנו לחקור".

חוץ מזה שהקטעים המוזיקליים כיפיים ומצחיקים, יש להם משמעות נוספת? איזה כלי ביטוי הם נותנים לך?

"קודם כל הם נותנים הצצה לתוך עולמן הרגשי של הדמויות. הן סוג של קול פנימי, סאבטקסט שהופך לטקסט. יש קלישאה כזאת בעולם התיאטרון המוזיקלי ששרים כשהרגשות חזקים מדי בשביל לדבר עליהם, אז איזה נושא מתאים יותר לזה מאשר אהבה? הקטעים המוזיקליים עוזרים לדמויות לנסות כל מיני סוגי אישיות, לבדוק מה הם רוצים, מי הם, איזו סוג של אהבה הם רוצים ואיזו מין אהבה יש להם כבר בחיים".

העיסוק המרכזי של הסדרה הוא אכן רומנטי, ואפילו שמה הוא קריצה ברורה למדי לקלישאה שיצרה התרבות הפופולרית, אבל בלום באה ממקום ביקורתי, פמיניסטי באופן מוצהר, ומבקשת לאתגר את התפיסות המגדריות הדיכוטומיות. במילים אחרות, היא יכולה להיות פמיניסטית וגם מאוהבת לחלוטין באקס שלה. המודעות לסתירה בין נשיות לפמיניזם נוכחת מאוד בסדרה ויש גם הודאה ברורה שלפעמים הפמיניזם נכשל במבחן המציאות, כמו בסצנה שבה חבורה של נערות עושות לרבקה מייקאובר כדי שתמצא חן בעיני ג'וש תוך שהן מרקדות בלבוש מינימלי מול כפיל של טרי ריצ'רדסון שעל חולצתו מודפסות המילים "המבט הגברי". בסצנה אחרת רבקה מבצעת ריקוד מפתה על עמוד מול עיניהם המשתאות של ג'וש ובת זוגו, שממנה מנסה רבקה לגזול אותו, וכשזו מתעמתת עם רבקה היא מסבירה שבניו יורק היא השתתפה בקורס "ריקוד פמיניסטי על עמוד" ושהמדריכה שלה, פרופסור גאדס (כלומר אלילה), אמרה למשתתפות שהן מנכסות חזרה לעצמן את המבט על הגוף הנשי. התוצאה הסופית היא מעין הכלאה בין סרט דיסני, קומדיה רומנטית של דרו ברימור והחוג למגדר, מה שדורש הבנה די מעמיקה של סוגיות מגדריות כדי לפענח את הסדרה לעומקה, למרות הנראות הקלילה והאוורירית שלה.

יש לסדרה אג'נדה פמיניסטית ברורה מאוד. את דואגת לפעמים שזה ינכר קהלים מסוימים? נניח, גברים?

"זו קומדיה מוזיקלית רומנטית עם צד אפל, זה ז'אנר שגם ככה לא פונה לכולם. לא מדאיג אותי לנכר אנשים, והאמת היא שאם זה מה שקורה – זה לא אכפת לי. זו סדרה לאנשים חכמים. אם אתה אדם טיפש שנפגע מפמיניזם, זו לא הסדרה בשבילך".

"האקסית המטורפת", yes Drama, ימי חמישי (החל מ־26.5) ב־21:15 וב־yesVOD