לא על הרצח לבדו: חברי הקהילה הגאה חושפים את האלימות היומיומית

אריאל אוחיון, 30 – מדריך בקבוצות הדתיות של איגי

הותקף באגרופים ובבעיטות על ידי ארבעה גברים

אריאל ישב ערב אחד על ספסל בשדרות יהודית בתל אביב והחזיק בידו של בחור. "בערך בעשר בלילה, בלי שום אזהרה, קיבלתי בום לפרצוף", הוא מספר. "נפלו לי המשקפיים לרצפה ונשברו. הכו אותנו משהו כמו ארבעה גברים. הבחור שאיתי תפס לי את היד ורצנו, מובן שקראו לנו קריאות גנאי. כשהצלחנו לחמוק מהם, התקשרנו למשטרה. הייתי מאוד בארון. באותה תקופה הייתי דתי".

כשהמשטרה הגיעה כבר לא היה שם אף אחד. השוטרים לקחו תלונה בעל פה עם הפרטים של אריאל והבחור שאיתו, אך התוקפים לא נתפסו. "פיזית לא קרה הרבה", אומר אריאל. "קיבלנו כמה מכות, אגרוף לפרצוף ובעיטות, אבל רגשית קרה לי המון. הייתי בשוק מטורף. פרסמתי את המקרה בעילום שם בפורום הומואים דתיים בתפוז. לא היה לי עם מי לדבר".

אריאל אוחיון. צילום: איליה מלניקוב

קול ל' קולטון, 31- ג'נדרקווירית ביסקסואלית פעילה באיגי

הותקפה פיזית ומילולית מחוץ למועדון הבלוק

לקול יש פרויקט תרבות בשם QUEER yourself, שפונה לסטרייטים וללהט"בים כדי לעודד שיח חוצה מגדר ונטייה מינית. לפני חודשיים, כאשר תלתה פוסטרים של ליין המסיבות שלה Amalek, היא הותקפה באלימות.

"הלכתי לתלות פוסטרים ליד הבלוק", היא מספרת. "עמדתי ליד הכניסה, ובזמן שדיברתי עם מישהי, הופיעה אישה אחת והתחילה לתלוש את הפוסטרים שלי. ניגשתי אליה ושאלתי אותה מה היא עושה, אבל היא דחפה אותי ואמרה לי: 'אני לא שואלת אותךָ. זה עמלק ולא יהיה עמלק בישראל'. אמרתי לה שזה מרחב שאפשר לתלות בו פוסטרים ואסור לה לעשות את זה, זו עברה על החוק. זכותי להביע את דעתי גם אם היא לא מסכימה איתי וזו בסך הכל מסיבה".

האישה המשיכה לתלוש את הפוסטרים, לדחוף את קול ולצעוק: "אתם עמלק". אחרי שקול ציינה בפניה שהיא בחורה היא נענתה בקריאות "קוקסינל". "הוצאתי את הטלפון והתחלתי לצלם, לא הייתה לי כוונה לתקוף אותה. אמרתי לה: 'אני מצלמת אותך וקוראת למשטרה'. האישה התחילה ללכת מהר, אמרתי לה: 'אני לא מוכנה שתתחמקי, אני מצלמת אותך', אז היא ניגשה אליי, חטפה לי את הטלפון מהיד וריסקה אותו על הרצפה. היא ניסתה להכות אותי בתיק שלה ואמרה לי שחבל שהמשפחה שלי לא מתה בשואה, שיש לנו מחלות, שאני קוקסינל, שאין לנו זכות לחיות וחבל שאנחנו בכלל בחיים ושעוד רגע נגיע לשכונה שלה ונראה מה יעשו לי". כעבור כמה דקות הגיעה ניידת משטרה והפרידה בין קול לאישה. "השוטרים אמרו שאין מה לעשות".

קול ל' קולטון. צילום: איליה מלניקוב

יהושע שוחט גורטלר, 34 – עורך דין ואב לתאומים

סירבו להשכיר לו ולבן זוגו דירה בתל אביב

בשנה שעברה, כשציפו לתאומים, התכוננו יהושע ובן זוגו למעבר לדירה גדולה יותר שתתאים לצרכים של משפחתם המתרחבת. בעזרת מתווך הם מצאו דירה במרכז תל אביב. בעל הבית היה תושב זר והמגעים איתו התנהלו באמצעות עורך דין. יהושע ובן זוגו העירו הערות והעבירו טיוטה לחוזה מתוקן, וכבר הגיעו לשלב שבו התנאים והפרטים מוסכמים. "לקראת חתימה על החוזה העברנו את השמות המלאים שלנו ואת מספרי תעודות הזהות", אומר יהושע. "ביום שבו היינו אמורים לחתום על החוזה התקשר המתווך ואמר 'לצערי צריך לבטל, לא נוכל לחתום'. כשדחקנו בו להסביר למה הוא היה נבוך מאוד. בעל הבית, שהיה כנראה איש דתי, הבין שאנחנו זוג גברים. הוא אמר שהוא לא מוכן להשכיר את הדירה לזוג גייז. זה נאמר במילים האלה על ידי המתווך".

יהושע, עורך דין במקצועו, מסביר שבישראל אין חוק שמונע אפליה בשכירות פרטית. "מתברר שחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידוק ולמקומות ציבוריים חל רק על עסקים", הוא מסביר. "אדם פרטי יכול להשכיר את הנכס שלו למי שהוא רוצה".

יהושע שוחט גורטלר, בן זוגו ליאור וילדיהם נועה ויובל. צילום: איליה מלניקוב

איתי אחון זאדא, 13.5 – תלמיד בחטיבת ביניים וחניך באיגי

הותקף פיזית ומילולית בבית הספר

כשאיתי יצא מהארון לפני כחודש וחצי, מעט לפני מצעד הגאווה, התחילו לרוץ שמועות בבית הספר. "בדיעבד התברר לי שבהרבה כיתות ריכלו עליי. היה אפילו אחד שאמר שמזלי שהוא לא איתי בכיתה, אחרת הוא היה אונס אותי. פעם אחת היינו בהפסקה, וכשרכזת הנוער חילקה לנו סוכריות צעקו לי 'יא מוצץ'. זה הצחיק אותי באותו הרגע, אבל מאוחר יותר הבנתי שזה עצוב. אני לוקח הרבה דברים בצחוק כדי לא להיעלב".

בכל יום ניגשו לאיתי תלמידים לשאול אותו אם הוא הומו. אחרים הגדילו לעשות וביקשו מחבריהם להתרחק ממנו. "יום אחד כל השכבה יצאה לקולנוע", הוא מספר. "בדרך לקניון הלכתי עם חבורה של בנות. הן שאלו אותי אם אני הומו ואמרתי שכן. הן היו חמודות מאוד ולאט לאט התחברנו ויצאה ממני האוחצ'ה הקטנה. התחלתי לדבר איתן בחופשיות ובכיף וסיפרתי להן על מישהו שאני ממש רוצה. כשהגענו לחלק הכי רחב במדרכה שמעתי ילדים מדברים מאחוריי. אחד שאל: 'אתה הומו?'. הסתובבתי בלי לענות והוא פשוט בעט בי בחלק האחורי של הרגל והפיל אותי על הברכיים. נורא התעצבנתי והתחלתי לדחוף אותו. היו גם ילדים אחרים ששאלו אותי אם אני הומו והתעלמתי מהם, אז הם נתנו לי מכות על העורף".

איתי אחון זאדא. צילום: איליה מלניקוב

תמירה ברין, 23

נפצעה כשהותקפה בבית קפה בקריות

תמירה מתגוררת בקריות. יום אחד, כשהתיישבה עם שתי חברות טרנסג'נדריות בבית קפה, הותקפה קשות על ידי אישה שישבה בשולחן סמוך.

"בבית הקפה הבחנו בזוג גברים וזוג נשים יושבים ומתחילים לצחקק עלינו ולדבר עלינו בקול רם בלי דין וחשבון, בפרהסיה", היא אומרת. "הן אמרו 'הנה קוקסינל' ונקרעו מצחוק. אני לא אוהבת לענות, אני לא קשורה לדברים האלה, אבל החברות שלי שאלו אותן: 'על מה אתם צוחקים?'. גם אני התחלתי לצחוק, אני לא נראית טרנסג'נדרית וזה מצחיק לראות איך זה יוצא בסביבה, כשאני עם אנשים. הבחורות בשולחן ליד התחילו להתחמם על חברות שלי ואמרו: 'קומי אם את גבר. בואי מכות'. הבחורה, לא הגברים שלצדה, קמה ואחריה גם החברות שלי. הבחורה פשוט התחילה לצעוק ולהעיף כוסות באוויר. כוס אחת פגעה לי בפרצוף והתנפצה בתוך הפנים שלי, כוס זכוכית. אמבולנס פינה אותי לבית החולים, וזה השאיר לי מזכרת טובה לכל החיים על הפנים. מאוד מכבדים אותנו כאן בקריות", היא מוסיפה. "זה שיש קומץ שלא מכבד זה משהו אחר".

תמירה ברין

דניאל, 24 – חייל מילואים ופעיל באיגי

הושפל מילולית במהלך שירותו בצוק איתן

חברים בקהילה הגאה ממלאים בצה"ל תפקידים רבים – ביחידות הלוחמות וביחידות העורף. עם זאת ולמרבה הצער, צה"ל עדיין איננו מרחב בטוח בעבור להט"בים.

"זה היה לפני שנה, הייתי במילואים במבצע צוק איתן", מספר דניאל. "אני משרת בסוללת כיפת ברזל. היו מגיעים אלינו אנשים לבקר ומביאים תרומות של אוכל ובגדים. יום אחד בא אוטובוס של האגודה למען החייל. הם הביאו לנו מתנות והמפקד ביקש שנעמוד בחי"ת כדי שהוא והמתנדבים יוכלו לומר משהו. אחד המתנדבים התחיל לנאום ואמר דברים רגילים על המבצע ואז הוסיף: 'כל הכבוד לכם שאתה פה מגִנים על המדינה. שימו לב מה קורה בתל אביב. כל ההומואים והלסביות האלה מפגינים נגד הצבא'. לקח לי כמה שניות להחליט אם ללכת או לא ללכת. נכנסתי לחי"ת תוך כדי שהוא מדבר ואמרתי: 'סליחה, אני הומו ואני כאן'. הוא אמר: 'אוקיי, אוקיי, אז אתה בסדר', כאילו השאר לא בסדר ואני יוצא מהכלל. ואז הגיעה מתנדבת אחרת שאמרה: 'מה אתה מתגאה בזה בכלל? מה אתה מספר את זה? אין לך במה להתגאות'".

בשלב הזה החלו הרוחות להתלהט, ודניאל הובל על ידי חבריו לאוהל. "לא חוויתי איזו אלימות ספציפית", הוא מסביר. "הוא לא אמר לי את זה באופן אישי, אבל הוא מייצג משהו, הוא בא להגיד תודה. למה בדברים שלו הוא צריך להשפיל קבוצות אחרות? לכל אחד יש דעות משלו. בתור חייל שבא להגן על המדינה, היה לא נעים היחס הזה כאל חייל סוג ב'". למרבה הצער, דניאל לא זכה להגנת מפקדיו בשטח. הם התנצלו על המקרה ואמרו שלא ידעו מה לעשות באותו הרגע.

דניאל. צילום: איליה מלניקוב

רותם, 17 – תלמידה וחניכה באיגי

ספגה השפלות חוזרות מצד מורה בבית הספר

מערכת החינוך אינה מקיימת מרחב בטוח בעבור בני נוער להט"בים. המקרה של רותם מדגיש שלא רק התלמידים, לעתים גם צוות המורים פועל באלימות כלפי בני הנוער.

"יש בית ספר ליד חדרה שהוא גם פנימייה שאני לומדת בה באקסטרני", אומרת רותם. "אלו קבוצות קטנות, היחס אישי וזה יהיה לי יותר קל לסיים בגרויות. למורה ללשון היו תמיד הערות. היא השפילה תלמידים ולא רק בגלל נטייה מינית, והרבה אנשים בכו בגללה. בבית הספר שלי יש תלמידים הומואים והיא הייתה אומרת להם: 'אתה לא הומו' או 'זו מחלה'. פעם היא אמרה לי מול כל הכיתה שכל הצמחים שצמחו בבית הספר נבלו בגללי, זה היה המשפט שהכי התאכזר אליי. זה השפיל אותי".

רותם מספרת שלפעמים ההערות האלו נאמרו ללא הקשר. "הייתי עוברת לידה והיא הייתה אומרת לי מילים כאלה, פשוט מסתכלת עליי וצוחקת", היא מספרת. "ולא רק זה, היא הייתה אומרת לילדים להתרחק ממני. המורה שלי הייתה אומרת לחברים שלי שאני אשפיע עליהם לרעה בהתנהגות שלי ובמיניות שלי". רותם החליטה לספר למנהלת אבל נתקלה בכתף קרה. "הסברתי לה למה אני לא נכנסת לשיעורים, שיורדים עליי בגלל מי שאני והמנהלת אמרה לי: 'זה לא נושא השיחה כרגע, נושא השיחה זה שאת לא לומדת וזה מה שמעניין כרגע'".

המקרה התפרסם, נציג איגי הגיע לבית הספר והמורה הודתה. המנהלת מצדה הכחישה. רותם ביקשה להשאיר את המורה בתפקידה והמורה עדיין מלמדת. לידיעת שר החינוך.

רותם

לדיווח על אירוע להט"בופובי אפשר לפנות למרכז ניר כץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה באתר האגודה או בקו החם "יש עם מי לדבר", 6205591־03

תודה לאיגי, ארגון הנוער הגאה, ולאגודה למען הלסביות, ההומואים, הטרנסג'נדרים והביסקסואלים בסיוע להכנת הכתבה.