מרימים ברמאללה: ניסינו לדבר עם הומואים מהרשות הפלסטינאית
כל מה שצריך כדי להשיג קצת אופטימיות בימים של טרור ושנאה הם GPS מזויף ואפליקציית גריינדר. הומואים מעבר לקו הירוק מדברים על שלום, אלימות, סטוצים וגבולות. נקווה שבפעם הבאה זה יהיה על בירה במנזר
בדרך כלל אפליקציות ההיכרויות של הקהילה הגאה יוצרות מרחב מנוכר, שבו זה לא משנה מה האופי שלך אלא מה רוחב הכתפיים שלך. אבל כשאתה הומו תל אביבי משוחרר והוא הומו פלסטיני, סגנון השיחות משתנה, בייחוד אם אתם משוחחים בימים שבהם הסכסוך הופך אלים במיוחד והזעם ברחובות גובר.
גריינדר היא אפליקציית היכרויות מבוססת מרחק, כך שכדי להכיר הומואים שחצו את גבולות בית הכנסת הגדול (וגם את מחסום קלנדיה), נדרש GPS מזויף. מעבר לגבול איש אינו מזדהה בשמו או מציג תמונה גלויה – התנאי השני כמעט הכרחי כדי להשיג מין מזדמן בקלות – הם כולם בארון. "אנחנו יכולים לפחות לעשות אהבה וללמד זה את זה להיות בשלום, לא כך?", כתב לי נ' כמה ימים אחרי שהחלו האירועים האלימים בירושלים. "אני שולח את אהבתי, נחיה באמונה ובתקווה לזמן טוב יותר". הזמנתי אותו לשתות בירה בתל אביב, אבל אלכוהול ושיחה הם כנראה לא תירוץ מספיק טוב כדי להשיג אישור כניסה לישראל.
א' היה פחות סבלני כששאלתי לשלומו בימים האחרונים. "אני יכול להשיב לך בשאלה אחרת, איך זה בפלסטין הכבושה (48') בימים האחרונים? זו האדמה שלנו, אני סיימתי, אם אתה רוצה שלום נחיה ביחד כאומה אחת ללא שמות", כתב. "דרך אגב, אני משתמש באפליקציה הזו לכיף, לא בשביל ביקורות פוליטיות". כשניסיתי להבין ממנו מה מצבם של הומואים ברשות הפלסטינית הוא ביקש להסביר: "גם אם הייתי סטרייט הייתי שומר את חיי המין שלי בסוד. הפלסטינים לא אלימים, החיים שלהם קשים, זה נורמלי בחברה תחת מגבלות. אבל בכנות, גבר, אני פה לכיף. אם אתה רוצה לשכב איתי אנחנו יכולים לדבר במיטה, אחרת אני סיימתי".
פיגוע הדקירה ליד הקריה בתל אביב עורר אמפתיה בקרב פלסטיני תושב מזרח ירושלים, והוא מיהר לשאול מה קורה עכשיו בעיר והביע תקווה שהכל ייגמר בקרוב. לפלסטיני אחר לא היה משנה שאני יהודי מישראל ובטח שלא היה אכפת לו שאני מתל אביב – הוא ניגש ישר לעניין ושאל אם אני פסיבי או אקטיבי ואם אוכל להגיע לרמאללה.
המחתרת של רמאללה
"בחוק הפלסטיני אין שום דבר נגד הומואים", הסביר חאדר אבו סייף, פעיל להטב"קי מיפו. "להומואים אשכרה מותר להתחתן בפלסטין. אין שום דבר בחוק שמונע מזוג גייז להתחתן, חוץ מהמשפחות שלהם".
כלומר, להטב"קים פלסטינים לא נרדפים בידי המשטר, אך החברה הפלסטינית מגלה אפס סובלנות ללהטב"קים, והם נאלצים לחיות בסוד. למרות זאת יש שני ארגונים להט"בקים פלסטינים: אסוואת (קולות), ארגון נשים פלסטיניות גאות הפועל בישראל; ואלקווס (הקשת) – ארגון להטב"קי פלסטיני שפעיל גם ברמאללה.
בעוד יותר הומואים ולסביות ערבים אזרחי ישראל יוצאים מהארון, בעיקר ביפו ובחיפה, המצב ברשות הוא אחר. אף שרמאללה נחשבת לתל אביב של הרשות הפלסטינית, המקומות המיועדים לגייז הם מחתרתיים ואסור להזכיר את שמם. בשכם המצב קשה יותר, אך הבעיה הגדולה ביותר היא בכפרים – שם הרבה יותר לחוץ ואין מקום להסתתר. כולם מכירים את כולם, ואם תרצה לברוח לרמאללה יהיה קל מאוד להשיג אותך, המשפחה תרדוף אותך והמשטרה לא תבוא לעזרתך למעט במקרים חריגים. על עזה אין בכלל מה לדבר, משם כולם רוצים לברוח.
אז נכון, לא הצלחתי לקדם יוזמת שלום או כינוס גייז חוצה גבולות וסכסוך – בכל זאת מדובר בגריינדר ולא במרכז פרס לשלום – אבל מי יודע, אולי צ'יצ'ולינה צדקה וסקס מזדמן הוא אכן גשר מעל פני מים סוערים? בינתיים אפשר להתנחם בכל המשתמשים שבירכו אותנו ברכת שלום וקיוו שנוכל לחיות ביחד. היה אחד שגם ביקש סליחה.