איוון האיום: ריאיון עם הדי.ג'יי האגדי איוון סמאג' לקראת פסטיבל גראונדד

כשמסתכלים על הליינאפ של פסטיבל גראונדד שייערך באילת בנובמבר הקרוב (10.11־13.11), קשה שלא להתרשם מהשמות שמופיעים שם, מקומיים ובינלאומיים כאחד – רד אקסס, יותם אבני, רובאג רום ו־Ame. למעשה עצם קיומו של פסטיבל טכנו והאוס עדכני ואינטליגנטי באילת הוא לא עניין של מה בכך: העיר רגילה לארח בעיקר הפקות ענק של דאנס ו־EDM באווירת ארמין ואן ביורן. כל זה, כמובן, הופך את הניסיון לערוך פסטיבל שכזה, שמופק על ידי שילוב של כוחות שונים מזירת הלילה התל אביבית (וגם הירושלמית), למעניין במיוחד.

השם הכי מרתק בליינאפ המושקע של גראונדד הוא איוון סמאג', הדי.ג'יי הצרפתי האגדי, שבזמן האחרון בעיקר עסוק בלנגן עם טים פאריס בשם It’s A Fine Line (במסגרת הצמד הוא גם שחרר אלבום בחודש אוגוסט). הוא גם שדרן רדיו פופולרי ובעלים של הלייבל Kill the DJ, ובכלל נחשב כבר שנים לאחד מהתקליטנים הטובים בעולם, שתמיד נשאר מקורי ורענן בכל סט מחדש. על חלקו בגראונדד, שמתיימר למצב את אילת כתשובה מזרח תיכונית אפשרית לאיביזה, סמאג' מפטיר שאת השאלה הזו עדיף שאפנה למארגני הפסטיבל. "בכל הנוגע לדבר, אני חושב שהם מנסים לעשות בדיוק ההפך. אחרת, למה הם הזמינו אותי?".

סמאג' אמנם עוד לא ביקר באילת, אבל הוא מכיר מצוין את איביזה המקורית, שם ניגן בקביעות במועדון ספייס שנסגר בספטמבר לאחר 30 שנות פעילות. גם את תל אביב הוא מכיר לא רע: הביקור הראשון שלו בישראל היה עוד ב־2006, בסניף התל אביבי של האומן 17. מאז סמאג' חזר לסטים נוספים במהלך העשור, בין השאר בבלוק ובבוטלג.

היית בתל אביב כבר כמה פעמים. האם יש ביקור מיוחד שאתה נזכר בו?

"יש לי את הצוות שלי בתל אביב", הוא אומר כמו מקצוען, "הם יודעים מי הם, אין צורך בשמות. כעת הם חברים, לא די.ג'ייז או יחצ"נים. אהבתי גם את ירושלים, יש שם סצנת פאנק ראויה במקום שאתה לא מצפה בו לכלום. הפרגמון הוא מועדון מדהים".

מכיוון שזאת לא הפעם הראשונה שלך כאן, מה הרושם שלך מתל אביב והמועדונים שלה?

"תל אביב היא מוקד של מסיבות. עם כל הטוב בכך ואני מניח שגם עם הרע שבכך. חשוב לשמר את שניהם. אתה רוצה מועדונים רעים לאידיוטים שלא יבואו ויעצבנו אותך במקומות הטובים. תל אביב היום היא יעד תיירותי שצריך לספק משהו לכולם. אני מעדיף להישאר עם המקומיים".

בעוד שבתל אביב חיי הלילה נראים עמוסים כרגיל, המצב הפוך לחלוטין בלונדון, שבדיוק מבכה את סגירתו של הפאבריק האיקוני. זהו מסמר נוסף בארון של חיי הלילה בעיר, והפאבריק הוא עוד מועדון (גם אם האגדי שבהם) שמצטרף לרשימה ארוכה ועצובה של מועדונים לונדוניים שנסגרו בעשור האחרון כמו The End, Turnmills ו־Plastic People.

ב־2005 שחררת את "פאבריק 23", הפרק שלך בסדרת האוספים האגדיים של המועדון. איך הגבת לחדשות על סגירת המועדון?

"אני חי עם היחצ"נית הראשית של הפאבריק, ניגנתי שם במשך עשר שנים, קרייג הוא אחד מחבריי הטובים ביותר (קרייג ריצ'רדס, רזידנט ומנהל אמנותי במועדון – א"ב), איך אתה חושב שקיבלתי את זה? זו הייתה מכה קשה".

כשנשאל אם המגמה הזו עומדת להימשך או שנותר סיכוי להציל את חיי הלילה של לונדון, סמאג' מעדיף לענות בלקוניות. "יש לי עמדה ברורה לא לענות על שאלות כלליות, בייחוד כשהתשובות ברורות. לסגירת הפאבריק אין שום קשר למוות של שני הנערים (ראיין בראון וג'ק קרוסלי בני ה־18 מתו לאחר שלקחו סמים במועדון – א"ב), אלא להתחדשות של האזור שבו המועדון שוכן". לגבי ברלין, לעומת זאת, סמאג' קצת יותר עוקצני. הוא מתאר אותה כ"עיר ענייה שמנסה להשיג כסף בכל דרך אפשרית. זה הוגן למדי. אני לא אוהב מוסדות, לא משנה איזה. ההגדרה של הברגהיין כ'תרבות גבוהה' תגרום לה להתאבן קצת. באמת שלא אכפת לי, זה המשחק שלהם. לי יש את הקלפים שלי".

בקיצור, סמאג' הוא טיפוס יוצא דופן בנוף הדי.ג'ייז גם בכך שהוא לא נזהר יותר מדי עם חוקי הפוליטיקלי קורקט הפנימיים של הסצנה. אולי זה מפני שגם באנדרגראונד הוא מעדיף להתרחק מהאפיקים המרכזיים. המועדון שהוא הכי אוהב לנגן בו כיום, 20/44, נמצא בבלגרד, סרביה. הוא גם מסרב לחלק מחמאות: "אין דבר כזה הדי.ג'יי הכי טוב. זה מיתוס. יש די.ג'יי טוב לרגע מסוים וזהו", ומעיר גם שאין לו שום בעיה עם די.ג'ייז שנהפכו לכוכבי פופ כמו דיוויד גואטה. מבחינת סמאג', גואטה "יותר כן מהרבה אנשים שמעמידים פנים שהם 'אנדרגראונד' אבל גובים 50 אלף אירו לתקלוט".

פסטיבל גראונדד, חמישי־ראשון (10.11־13.11), מלון יו קורל אילת, החל מ־290 דולר (כולל לינה וארוחות)