לוז צפוף: האחיות לוז הן קפסולת זמן מהלכת – והן לא קופאות על השמרים

"המוזיקה בטוח התחילה מזה שמישהי שרה", אומרת יפעת זיו.
"רגע אחרי שחוה לקחה ביס מהתפוח", ממשיכה אותה ענת מושקובסקי.
"היא פצחה בשיר", קוטעת אותה שירה ז' כרמל.

כך מתראיינות האחיות לוז, שלישיית זמרות סווינג ג'אז: בדיוק כמו שהן שרות, בהרמוניה. זה שלוש שנים שהן מסתובבות בישראל ובחו"ל, שרות ובאופן כללי מתנהגות כאילו שנות ה־30 של המאה ה־20 לא חלפו מעולם. אולי הן נשלחו לכאן במכונת זמן. אולי הן מכונת הזמן של הקהל שלהן.

שירה ז' כרמל ביססה את התבנית של האחיות לוז על הרכבים כגון האחיות אנדרוז והאחיות בוזוול, והיא זו שיצרה את התבנית המשולשת ושוות הצלעות של ההרכב. "אני ושירה היינו סטודנטיות באקדמיה למוזיקה בירושלים", נזכרת זיו, "התחלנו בזה בתור הרפתקה. לכיף. שירה הביאה את השיר 'Bei Mir Bistu Shein' (להיט מאותו עשור שהוקלט על ידי האחיות אנדרוז והמקור שלו במחזמר דובר יידיש, "לו רק הייתי יכול", שעלה לבמה בניו יורק ב־1932 – ע"ס). היה לנו נורא כיף והתחלנו לחפור בז'אנר הזה. בסוף זה התרחב ללהקה".
כרמל: "מכאן הרפרטואר גדל בצורה לא ממש מתוכננת. פה היה ערב מחווה לטום ווייטס אז עשינו שיר של טום ווייטס, שם היה ערב מחווה לביונסה אז עשינו שיר של ביונסה. בכלל, רוב הדברים קרו לנו במקרה".

והרי רשימה קצרה של דברים מתוכננים יותר ופחות שקרו לאחיות לוז בשלוש השנים האחרונות: EP ואלבום הופעה, הופעות בפסטיבלי ג'אז בתל אביב, באילת, במרסיי ובקניה, הופעות בפסטיבל יערות ובאינדינגב, ושיתופי פעולה עם שלומי שבן, שלמה גרוניך, יוני רכטר, שי צברי וגם אגדת הבלוז המודרנית ג'רון "בליינד בוי" פקסטון. והייתה גם הופעה בניו אורלינס, מולדתן הרוחנית, שקרתה ביוזמתה של נכדתה של אחת מהאחיות בוזוול לאחר שראתה שיר קלאסי שלהן מבוצע על ידי האחיות לוז. וכעת הן התגלגלו לתיאטרון הבימה, שם הן משתתפות במחזמר "סיפור אהבה בשלושה פרקים" בבימויו של נתן דטנר.

"רוב הדברים קרו לנו במקרה". האחיות לוז (צילום: אלי אטיאס, תלבושות: יובל כספין)

כרמל: "זו הצגה על דראג קווין בניו יורק של שנות ה־70. אלו בעצם שלושה מחזות שונים עם קשר כרונולוגי. יש שם דמות של זמרת בשם ליידי בלוז. הם לקחו את התפקיד של הזמרת וחילקו אותו לשלוש זמרות וזה מתיישב על הסגנון שלנו בצורה מושלמת. אנחנו כמעט תמיד שרות יחד, אין לנו שיר אחד שהוא סולו. גם שם אנחנו שרות יחד".
זיו: "הגיבור הוא דראג קווין לא צעיר, יהודי, וההצגה מספרת גם על האהבות שלו וגם על היחסים שלו עם אימא שלו".
מושקובסקי: "ויש את המאהב שלו, שהוא חצי בארון, ואת בת הזוג שלו. מין מרובע רומנטי כזה".

כמה זה גדול ומחייב?

כרמל: "אינטנסיבי בטירוף".
זיו: "היום זה היום היחיד שבו אין לנו חזרות".
מושקובסקי: "וזה משהו שזר לנו, לרקוד…".
כרמל: "ולשיר בו זמנית".
זיו: "זו הפעם הראשונה שאנחנו מופיעות בתיאטרון במסגרת של השלישייה הזאת, עם כוריאוגרפיה, וזו הרפתקה מאוד מעניינת".
כרמל: "וכיפית. באופן כללי אנחנו הרכב מאוד מאוד מחוזר ועשינו המון חזרות בשביל להביא אותו למצב שבו הוא נמצא. אבל מתברר שלשיר זה ממש קל בהשוואה ללשיר ולרקוד. וכל השאר ביחד".
זיו: "ולנעול עקבים גבוהים".

אתן יכולות בכלל להגדיר את המוזיקה שאתן עושות?

כרמל: "המצאנו ז'אנר. פוסט־דו־וופ". והיא נקרעת מצחוק. "יש לנו יציאות, והשירים המקוריים שלנו הם יציאות. יש לנו סינגל חדש שהולך לצאת ביום האישה, והוא לא סווינג בשום צורה. והוא בעברית".
זיו: "מתוך התעסקות בלהיות ביחד ובלהיות הנשים שאנחנו, ובמוזיקה האחרת שאנחנו עושות ושומעות, התחילו להיוולד עוד דברים והם מתחילים לבקוע בכל מיני צמתים. כמו השיר הזה".
על מה השיר?
זיו: "זה טקסט של צרויה להב".
מושקובסקי: "שיפעת הלחינה".
זיו: "קוראים לו 'בלדה לשלוש אחיות' והוא מספר על שלישיית אחיות שאחת מהן נאנסה. הוא קורא להכניס את 'לא תאנוס' לעשרת הדיברות".
מושקובסקי: "זה שיר מאוד חזק, שקשה לשיר בכל פעם מחדש".
כרמל: "מאוד לא סווינג, לא ג'אז, לא האפי. וגם בגלל זה אנחנו שמחות לשיר אותו".

רגע, אז מתי האלבום?

כרמל: "הופה".
זיו: "ה־שאלה".
כרמל: "אנחנו רוצות ומכוונות ורצות ומשתוקקות, ועוד הרבה פעלים שקשורים לרצון, שהשיר החדש יבשר התחלה של דרך חדשה שבה אנחנו גם כותבות יותר ומביאות צבעים אחרים, שהם לא חלק אינטגרלי ממופע הסווינג שלנו. אז צריך לפנות לזה זמן. ברגע שייגמרו החזרות זה יהיה פחות קיצוני ונוכל להתחיל לחשוב על זה. כרגע אנחנו לא חושבות, אנחנו מתפקדות".
מושקובסקי: "אבל יש בזה קסם, בעשייה. אנחנו נשים של עשייה". ועכשיו תורה להיקרע מצחוק.