היה עשר: האלבומים הגדולים של 2004

ב־2004 דפקנו את הראש עם פרנץ פרדיננד, התאהבנו בעצב של ארקייד פייר והרגשנו משיחיים עם קניה ווסט. עשור אחרי ההתפוצצות המוזיקלית ההיא, יצאנו לבדוק האם האלבומים הגדולים של התקופה עומדים במבחן הזמן

"Kanye West - "The college Dropout
"Kanye West - "The college Dropout

"The Walkman – "Bows + Arrows

בתקופה שהתפוצצה מלהקות עירוניות שהתחרו על אותה משבצת, הווקמן התבלטו בזכות צליל מחוספס ותדמית של אנשי נדל"ן מותשים שנפגשים בסוף יום העבודה בבר השכונתי, משחררים את העניבה והולכים מכות. חוץ מזה היה להם את הסולן המילטון לייטהאוזר ואת קולו הנואש שלופת אותך בגרון ואת המתופף הכי מהיר בניו יורק.

גולת הכותרת: "The Rat", שיר השנה של "הקצה" בגרסת גלגלצ.

השפעה מתמשכת: הרחיבו את הפתח ללהקות "מעמד הפועלים" שאופנתיוּת לא בראש מעייניהן, למשל הנשיונל, אבל בעיקר עשו מה שבראש שלהם.

איפה הם היום: הוציאו עוד ארבעה אלבומים, ביקרו בישראל ולקחו חופש בלי תאריך תפוגה. אלבום סולו ראשון של המילטון לייטהאוזר יצא השנה.

פרנץ פרדיננד – "Franz Ferdinand"

הטקסטים השנונים, הריפים המנצחים, ההד בנגינג בפזמון של "Take Me Out". פרנץ פרדיננד הקימו לתחייה את הבריט פופ הדאנדי של פאלפ, בלר ואפילו הקינקס, בעדכון ההכרחי דאז לצליל הדיסקו־פאנק האופנתי. בניגוד לאלבומים שהניבו חצי להיט וכמה משגלים לחברי הלהקה בפסטיבלים של הקיץ, הבכורה של פרנץ פרדיננד הייתה ונשארה טור דה פורס של המנונים חדים כתער עם המון הזדמנויות להצטרף שיכור לשירה כשהפזמון מגיע.

גולת הכותרת: "The Dark of the Matinée".

השפעה מתמשכת: הכניסו קריאה חדשה לרפרטואר של אוהדי הכדורגל ושכנעו המון להקות שמותר לעשות חיים גם בפריפריה של הממלכה הבריטית. גם "אומללה" השתכנעו.

איפה הם היום: קצת מחוץ לאופנה אבל עדיין קיק אס.

קניה ווסט – "The College Dropout"

אפשר לכתוב תזה על גודל האגו של קנייה ווסט רק לפי השימוש התכוף שלו במילה "אלוהים" על נגזרותיה ולצידה המילה "אני". ואם באלבום הבכורה ההוא ישו עוד הלך, היום הוא כבר רץ ודורש שיביאו לו את הקרואסון המזורגג שלו. בעשור שעבר מאז שפרץ לקדמת הבמה, ווסט הפך לאחד האנשים המפורסמים, החשובים והמושמצים ביותר בתרבות הפופולרית. ומה שנפלא לגלות בהאזנה חוזרת לאלבום הוא שהיומרנות האמנותית של קנייה – זאת שהפכה אותו למי שהוא אך גם זיכתה אותו בלא מעט בוז – הייתה שם עוד בהתחלה. היא והאוטו-טיון.

גולת הכותרת: "Jesus Walks".

השפעה מתמשכה: חשיבות עצמית מוגזמת של אלפי ראפרים ברחבי העולם.

איפה הוא היום: חוסך כדי לממן לנורת' ווסט טיפול פסיכולוגי.

ארקייד פייר – "Funeral"

אלבום הבכורה בעל השם המלבב "הלוויה" עשה אמנם את הרעש הגדול שלו בשנה שאחרי יציאתו אבל ממשיך להדהד עד היום כאחת היצירות השלמות, ובוודאי הרגשניות, שיצאו בעשור הקודם. "Funeral" נולד אמנם מתוך רצף מיתות של בני משפחה, אבל איזן את המורבידיות עם צליל סימפוני גדול מהחיים שהצביע על הקהילה ועל המשפחה כתרופה ללב המרוסק – גישה לא מאוד נפוצה אצל רוב להקות האינדי המכונסות בעצמן. פלא שעם הזמן הם הפכו לברוס ספרינגסטין?

גולת הכותרת: "(Neighborhood #3 (Power Out".

השפעה מתמשכת: השירה הקולקטיבית ומרוממת הרוח נעשתה לבון טון של האינדי האמריקאי בעשור שאחרי ה־11 בספטמבר, ולבחירה האוטומטית של עורכי טריילרים לסרטים מרגשים.

איפה הם היום: על גג העולם רוקדים עם כדור מראות.

ג'ואנה ניוסום – "The Milk-Eyed Mender"

שנתיים לפני "Ys" המופתי ורחב היריעה ושש שנים לפני שהייתה סולד אאוט בבית האופרה, יצא אלבום הבכורה הקטן והמקסים הזה. עם סגנון שירה אופייני לתקליטי בלוז ישנים ועטיפה שנראתה כמו עיצוב של ילד בן 5, ניוסום הוכתרה מיד כנסיכה של גל מוזיקלי שאף אחד מאמניו לא באמת רצה להיות מזוהה עם שמו – פריק פולק. חוץ מזה היה לה נבל, קול של ליסה סימפסון ואת נסיך ההיפים דבנדרה בנהארט כרוח גבית. וזו הייתה רק ההתחלה.

גולת הכותרת: "The Book of Right On", שהרוטס סימפלו אחר כך לאלבום ההיפ הופ־פולק שלהם.

השפעה מתמשכת: קריירת הזמרה של זואי דשנל.

איפה היא היום: מקריינת את הטריילר לסרט החדש של פול תומס אנדרסון שבו היא תפציע לראשונה כשחקנית.

אליוט סמית – "From a Basement on the Hill"

גם בלי להכיר את הרקע לאלבום הזה, הוא נותר אחד היפים והשלמים בקריירה הקצרה מדי של סמית, ואחד הטובים בז'אנר הלא תמיד מוצדק של אלבומים־שלאחר־המוות. אסופה של שירים שנערכו לאלבום כשנה אחרי התאבדותו של סמית בשתי נעיצות סכין בחזה. טקסטים חשופים על התמכרות ועל כאב, עטופים במלודיות ביטלסיות ובדיסטורשן לבן. זה מן הסתם לא בדיוק האלבום שסמית התכוון להוציא, אבל זו צוואה מכובדת ומוחצת לב.

גולת הכותרת: "A Fond Farewell", "Twilight"

השפעה מתמשכת: רשימת המוזיקאים שמעריצים את סמית אינסופית, אבל כשמארק לינקוס סיים את חייו ב־2010 והביא את הקץ על ספרקלהורס, קשה היה שלא להרגיש בתוך שידור חוזר רע במיוחד.

איפה הוא היום: אהה…

סנופ דוג – "R&G (Rhythm & Gangsta): The Masterpiece"

עשור לפני שקצת איבד את זה, התחיל לקרוא לעצמו בשמות מוזרים ופנה לרומן סוער עם הרגאיי, סנופ דוג היה על גג העולם. ההצלחה המסחרית והאמנותית של הדוג נפגשו באלבום שביעי שהביא לעולם את החלקלקות והגרוביות של שירים כמו "Let's Get Blown" ו"Signs". הנפטונז, שאחראים על הפקת השירים המצטיינים באלבום, השכילו להפוך את הקוליות האינסופית של דוגי דוג ללהיטים בינלאומיים. ולא נשכח את שיתוף הפעולה הביזארי עם הבי.ג'יז.

גולת הכותרת: "Drop it like it’s hot" שנטחן למוות אך איכשהו עדיין לא נמאס.

השפעה מתמשכת: פארל הפך לאורח מספר אחת בשירים של אחרים.

איפה הוא היום: עושה סימנים של חזרה לעצמו.

"The Killers – "Hot Fuss

האלבום שעשה מגל הרוק המחודש ביזנס, כיאה לעיר מוצאם של הקילרס, לאס וגאס. הקילרס אולי נשמעו בהתחלה כמו חברים למחנה של הסטרוקס ושאר להקות האינדי ש־MTV2 אימץ, אבל מאחורי הקלעים עשו שורות עם מארון 5. הם היו הבחירה הנכונה לאנשים שלא אוהבים חיידקים במוזיקה שלהם או שלא אכפת להם מה חושבים בפיצ'פורק, וזה השתלם להם בגדול עם מכירות של שבעה מיליון עותקים וחברות עם הפט שופ בויז. בסך הכל דיל טוב.

גולת הכותרת: "Somebody Told Me".

השפעה מתמשכת: הוכיחו לחברות התקליטים שעם קצת שומן ופודרה אפשר להפוך את הרוק הזה לסחורה טובה. קינגס אוף ליאון רשמו בפנקס.

איפה הם היום: אחרי הסינגל "Human" הפסקנו לעקוב.

בלונד רדהד – "Misery Is a Butterfly"

בדיעבד, המהלך שעשו בלונד רדהד הוא מהלך קלאסי של להקות אדג'יות כמו מרקורי רב, שהחליטו יום אחד להפסיק להתבייש בצד הרך שלהן ולהוציא את אלבום הפופ הסימפוני שהן תמיד חלמו לעשות. העילה המלכותית הייתה ייסורי ההחלמה של הסולנית קאזו מאקינו מתאונת רכיבה (מה יותר רומנטי מזה?), שהפכו לאסופת שירים בארוקית על רוחות רפאים, קסם ואומללות מתוקה שהיא בעצם פרפר.

גולת הכותרת: "Elephant Woman".

השפעה מתמשכת: היינו אומרים ליטל דרגון אבל לא כל הסולניות ממוצא יפני חותרות באותה סירה. אז נאמר שאיטליז, ברגעים העדינים והמלודיים, בהחלט חייבים להם הרבה.

איפה הם היום: הוציאו אלבום תשיעי לפני חודש ועדיין מחפשים את עצמם בלי ג'י.פי.אס.