טיים אאוט timeout

20 שירים גרועים ב-20 שנה: השירים הכי מסריחים מ-1997 עד היום

| מאת: נדב נוימן

מ-1997 ועד היום יצאו לא מעט שירים גדולים, אבל לא בשביל זה אנחנו כאן, אלא בשביל המצעד האולטימטיבי שחוגג את כל הגרוע והמאוס בשני העשורים האחרונים

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/05/sizes/UntitledH6_wo_680_382.jpg
ניקלבק

1997: Limp Bizkit – Nookie

קצת לפני שלימפ ביזקיט היו לנערי הפוסטר של כל מה שרע בנו-מטאל, הם הוציאו אלבום וחצי טובים (באמת, תשמעו את "N 2 Gether Now" עם מת'הוד מן. זה ממש טוב!). אבל אז הגיע נוקי, יחד עם האגו-טריפ והכפילות של פרד דרסט, והו! הנה החרבון בתוך כובע אדום שאנחנו מכירים. הדיסטורשן מפוזר בחוסר אחריות, הלרלרת על מערכת יחסים רעה מבישה, ורק המילה המבחילה הזו – Nookie – היא סיבה מספקת לשנוא את פרד דרסט וכל מה שהוא מייצג. תרים את המכנסיים ותהפוך את הכובע, יא דוש.


1998: Celine Dion – My Heart Will Go On

כבר מההתחלה הפסאודו-קלטית הבלתי נסבלת של הלהיט המוגזם הזה ברור לאן זה הולך. ובמחילה, סלין דיון היא אמנם דיווה שממלאת בארה"ב אולמות ענק עד אפס מקום כבר שנים, אבל באמת שמדובר בקול שקשה לסבול לאורך שיר שלם. התחנחנות, התחנפות, התאנפפות. כל הבנייה הדרמטית של השיר הזה מעוררת קושי אמיתי טו גו און להאזין לו. אבל נאלצנו לעשות זאת שוב ושוב בניגוד לרצוננו במשך שנים – מכל רמקול ורמקול ניתז הסבל האנאלי הזה. בשנים האחרונות חלה ירידה בפופולריות שלו, למרבה המזל.


1999: Santana – Smooth

סנטנה הוא בחור טוב שסרח. את כל הגרוב המכושף שלו הוא מכר לטובת פלסטיק מאוס. מכיוון שהוא עצמו לא זמר אלא גיטריסט הוא היה צריך לאורך השנים למצוא זמרים שיתאימו למוזיקה שלו. אבל בעוד בתחילת הקריירה שלו היה מדובר במוזיקה טובה, הדעיכה שלו בשנות השמונים והתשעים גרמה לו לחפש כוכבים דוחים כמו רוב תומאס בתקווה לעלות שוב על הסוס. והוא אכן עלה שוב על הסוס, רק שמדובר בסוס שעשוי מקיא של כוכבי פופ. אפילו את טאץ' הגיטרה הייחודי של סנטנה לא שומעים בשיר הזה, רק ריף חיוור ועצוב.


2000: The Corrs – Breathless

כל מה שגרוע בניינטיז לתוך כל מה שגרוע בשנות האלפיים, מקופל בתוך להקה של שלוש אחיות ואח שמפתים בשדה התעופה קאובוי (מה?)


2001: Nickelback – How You Remind Me

השיר הכי גרוע בהיסטוריה של המוזיקה מאז שהאדם הראשון תופף על בול עץ. מדובר בשפל של טרנד חקייני אדי וודר, יחד עם שכלול מזעזע של מלאנכוליית הסינגר-סונגרייטר האמריקאי שרווחה בתחילת שנות האלפיים עם מותו של ליין סטיילי. בקיצור, הגראנג' כגרוטסקה.


2002: The Calling – Wherever You Will Go

המאזין לשיר הזה עשוי להרגיש כמו שיפוד עץ שמסתובב בתוך מכונת שיערות סבתא. סוכר נמס ומתקשה עם מלא אוויר חם. גם לא ברור למה הסולן מתעקש לעשות לעצמו צרבת עם הקול ה"עמוק" הזה.


2003: Evanescence – My Immortal

בעתיד ייכתבו מחקרים על האסתטיקה המזעזעת של תחילת עד אמצע שנות האלפיים. לז'אנר הקוצים המחומצנים וקעקועי הטרייבל יש רק מתחרה אחד רציני, והוא הגותיקה המדומה שמשכה באותה תקופה את לבן של נערות בנות חמש עשרה בהמוניהן. לזמן מה הלהקה הגדולה של הז'אנר הזה הייתה אוונאסנס, שהייתה כאילו קשוחה וכאילו נוצרית, שילוב מושלם לבחילה מהסרטים. מבקר מוזיקה אמריקאי תיאר אותם פעם כ"נו-מטאל גותי-נוצרי עם טוויסט של Enya מלנכולית". כאמור, נורא.


2004: Maroon 5 – She Will Be Loved

שיר שכולל את השורה “אני יודע איפה את מתחבאת לבדך במכונית שלך"? חייב להיכנס לרשימה הזו. כשהם ניסו לעשות חיקוי (צולע ככל שיהיה) לג'מירוקוואי זה עוד היה נסבל, אבל הבלדה המאצ'ו-רגישה הזו היא יותר מדי גם בשביל המאזינים הסבלניים ביותר.


2005: Gavin DeGraw – I Don't Want To Be

השיר הזה נשמע כאילו מישהו הסתכל בתפריט והזמין מכל הדברים דווקא ריף גיטרה חיוור וצפוי בתוספת פזמון שחוק. עד כאן הכל בסדר, וזה יכול היה להיות עוד שיר רע שנכתב על ידי מוזיקאי חסר כישרון ודמיון שנידון לדשדש בתחתית מצעד הפזמונים (אם בכלל), אבל לא! מדובר בלהיט ענק שהיה לשיר הפתיחה של סדרה מצליחה! מפני מה יש רשע וטוב לו?


2006: Red Hot Chili Peppers – Dani California

בכל פעם שרד הוט צ'ילי פפרז משחררים עוד שיר או אלבום, עוד ועוד אנשים מגלים שבעצם מדובר בלהקה חלולה, שלמעט כמה הברקות (אלבום אחד פלוס כמה שירים) עשו מעט מאוד דברים ראויים לציון בקריירה הארוכה שלהם. אם נעשה סטטיסטיקה נגלה כנראה שהשיר הזה איבד עבורם הכי הרבה מעריצים מכל שאר השירים שהם שחררו גם יחד. כי גם פרודיה על עצמך צריך לדעת לעשות. לא להאמין שג'ון פרושיאנטה עוד לקח חלק בדבר הזה.


2007: Sean Kingston – Me Love

שני הלהיטים של קינגסטון מהשנה הזו מתחרים ראש בראש בראש על תואר השיר המעצבן של השנה. "Beautiful Girls" אמנם כולל אוטוטיון ותכנות תופים מחורבן, אבל הוא לפחות קצת משמח. "Me Love" הוא פשוט פסאודו-קאבר ל-"D'yer Mak'er" שלוקח את הוייב הסהרורי של הרגאיי הזפליני והופך אותו לרגאיי-פופ מרוח ומעיק. כשאתה לוקח מזפלין, כדאי שתצדיק את הסיכון. וגם: הגיטריסט בקליפ אמור להיות מחווה לג'ימי פייג'? כי זה לא עובד אחי.


2008: Kid Rock – All Summer Long

הסיבה שבגינה טראמפ נבחר.


2009: Lady Antebellum – Need You Now

המקום הכי חם בגיהינום שמור לכותבי שירים שעושים כסף משירים שאמורים לרגש צעירים שיכורים שמתגעגעים לאקס/ית שלהם. והעונש שלהם בגיהינום הוא לשמוע את השיר הזה בלופ, שוב ושוב ושוב ושוב.


2010: Ke$ha – TiK ToK

בואו ניקח את הדברים הכי מעצבנים של פרגי, נערבב את זה עם הדברים הכי מאוסים של ליידי גאגא ונוסיף לזה תנועות ריקוד מעצבנות שנתקעו אצל כל העולם ואשתו ומילים שמהללות שיכרות מהסוג הדוחה ביותר. מה קיבלנו? שיר דאנס-פופ אלים שנשמע כמו תאונה בלתי נגמרת. פאן!


2011: Rebecca Black – Friday

האוטובוס מגיע וגם המכונית של החברים שלי. באיזה מושב אשב? איזו התלבטות. כי אתמול היה יום חמישי, היום יום שישי, מחר יום שבת ואחר כך יום ראשון. נעשה כיף במכונית ואחר כך במסיבה, איזה כיף לכולם. יום שישי. לו רק הקומיקאי מייקל ג'יי נלסון לא היה מצייץ על כמה השיר הזה גרוע, זה היה נשאר סתם פח יו-טיובי לא מוכר, אבל לא! הוא היה חייב לומר את דעתו ולהפוך את הביוב הזה לוויראלי. ארור תהיה מייקל ג'יי נלסון. ארור תהיה.


2012: Carly Rae Jepsen – Call Me Maybe

אולי לא.


2013: One Direction – Best Song Ever

הוא לא.


2014: Sia – Chandelier

כאן יש לי וידוי אישי: השיר הזה הוא השעון המעורר והצלצול בטלפון של שכן שלי. אני שומע את השיר הזה כשלושים עד חמישים פעמים ביום בשלוש השנים האחרונות. משום מה, השכן גם לא עונה אף פעם לטלפון. זה מצלצל ומצלצל ומצלצל. לו היה לי שנדליר הייתי קושר עליו חבל ותולה את עצמי. ואז כנראה נופל לקול צלצול הטלפון של השכן. שנדלייייייייייר.


2015: Adele – Hello

ביי.


2016: Rihanna – Work

השיר הזה סתם נשמע כמו עצלנות של ריהאנה שכתבה משהו בחוסר סבלנות באמצע הלילה כשהיא מסטולה מהתחת. כך נשמעת גם ההפקה. אבל כשקוראים את רשימת הקרדיטים זה סתם נשמע כמו בדיחה גרועה: השיר נכתב על ידי פארטינקסטדור, דרייק, ריהאנה, מונטי מואר, סבן תומאס, אלן ריטר ומת'יו סמואלס, והופק על ידי בויוואנדה, תומאס, ריטר, קוק הארל ופורטי. עשרה אנשים על "וורק וורק וורק וורק וורק"? מה?

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: c509de67f705ce4