להקת שעלת נפוצה הגיעה לנער את האינדי הישראלי

הם עולים לבמה באיפור מלא, מחבבים קפיצות ראש לקהל ולא תתפסו אותם מתים בג'ינס וטישרט. ראיון

שעלת נפוצה. צילום: גוני ריסקין
שעלת נפוצה. צילום: גוני ריסקין
10 בדצמבר 2014

"גלאם־פּאנק בית קברות" – כך תיאר חבר את המוזיקה של שעלת נפוצה, אחרי ששרד את הופעת ההשקה המוטרפת לחלוטין של האי.פי החדש שלה, "ימית 2000", שנערכה בפסאז' לפני שבועיים. זה די מדויק, שכן לשעלת נפוצה אלמנטים הלקוחים מעולם הגלאם־רוק ובהם האיפור והלבוש הנשי האקסטרווגנטי, ואילו הפּאנק בא לידי ביטוי בהלך הרוח הפרוע והמסרים הפוליטיים (המעורפלים) שפזורים בשיריה. ובית קברות? ובכן, כל מי שהיה בהופעה של הלהקה יודע שזה המקום שאליו ייתכן שסולנה, גבריאל ברויד, יישלח אחרי ההופעה.

שעלת נפוצה פעילה בגזרת הרוק האלטרנטיבי בעיר כמעט ארבע שנים וצוברת קהל חדש עם כל הופעה, אך מה שנראה בערב ההשקה המדובר היה מחזה יוצא דופן. "התור בחוץ הגיע עד אלנבי ונשאר ככה במשך כמה שעות", נזכר גבריאל, שספק סובל ספק נהנה מהסימנים שנותרו על גבו מההתרסקויות של אותו הערב. "זה היה הרבה יותר גרוע, היו לי גם סימנים על היד ועל התחת", הוא מוסיף. לצדו נמצאים חבריו ללהקה: הגיטריסט גילברט ברויד שהוא גם בן דודו והבסיסט עודד שנהב. המתופף נריה מזרחי, שהחליף לפני פחות משנה את המתופף המקורי רן אלטמירנו, נעדר מהראיון. "זה היה מדהים. כמו חתונה", גבריאל ממשיך להתרגש מערב ההשקה המוצלח, "זה הרגיש כאילו כל מערכת המשמעויות של החיים עד כה התנקזה לתוך ערב אחד".

"זאת הייתה הפעם הראשונה שבה היה לנו בטחון מלא שיגיעו המון אנשים להופעה", אומר גילברט. "תמיד היה לנו קהל ואף פעם לא היו פלופים, אבל מעולם לא הגיעה כזאת כמות של אנשים. זאת הייתה לגמרי קפיצת מדרגה".

באמת היה שם כאוס מוחלט. בשלב מסוים ממש דאגתי לשלומך, עודד, כשנפלת מהבמה עם המוניטור והבס לתוך הקהל ונעלמת לכמה רגעים.

שנהב: "כן, מישהו כנראה דחף אותי. הייתי ממש שיכור".

בדרך כלל המתאבד בהופעות זה גבריאל. אתם לא דואגים לו לפעמים?

גילברט: "הרבה פעמים במהלך הופעות חשבתי שגבריאל מת. אני זוכר הופעה אחת בצימר שבה הוא נפל מספסל ישר על הראש ובמשך כמה רגעים פשוט לא הגיב".

שעלת נפוצה התגבשה בחדר בית הוריו של גילברט בהרצליה. "אני וגילברט היינו מנגנים בלדות, פסנתרים וזה, כינורות מהקיובייס. אבל כשהתגבשה הלהקה זה תפס כיוון שונה", גבריאל מספר וגילברט מוסיף: "בגלל שהחדר היה כל כך קטן, עוצמת התופים השתלטה על כל שאר הכלים. היינו חייבים להגביר את המגברים הקטנים עד הסוף וגבריאל היה חייב לצרוח כדי שישמעו אותו מעל כל זה. נראה לי שככה התחיל להתגבש הסגנון של הלהקה".

"ל.נ.צ.ח", אלבום הבכורה של שעלת נפוצה, יצא בהפקה עצמית בשנה שעברה והאווירה בו הייתה מלנכולית מזו של האי.פי החדש, שאמנם איננו שמח, אבל הרבה יותר צבעוני, פרוע ומצליח להעביר את התחושה שמתקבלת בהופעות החיות. מי שתרם להשגת הסאונד הזה הוא רם אוריון, שמלווה את הלהקה משלב די מוקדם שלה. לקראת הקלטת האי.פי תפס אוריון גם את משבצת המפיק המוזיקלי. חברי הלהקה מודים שלא ידעו כלום בהתחלה על הדרך שבה להקה מתנהלת. "היינו מתייעצים עם רם על הכל, אפילו ברמה של עם מי לדבר כדי לקבוע הופעה".

גילברט: "על האלבום הראשון עבדנו שנה שלמה. הוא מאוד התעכב ובסוף בכלל לא יצא כמו שרצינו. לא רצינו שזה יקרה שוב והבנו שאנחנו צריכים מפיק. רם היה הבחירה הברורה. הוא אמר לנו 'תשמעו אתם מנגנים לא רע. עכשיו אתם הולכים להתאמן כמו חיות במשך שלושה חודשים. הכי חשוב בהקלטות זה לנגן כמו רוצחים'. התאמנו ממש חזק ואז הוא הגיע לחזרה ואמר, 'טוב, בואו נתחיל לעבוד'. הוא תיקתק לנו לוח זמנים ועבד איתנו עם המון אינטליגנציה ריגשית. אפשר להגיד שהוא היה ממש המנטור שלנו".

גבריאל: "לקחנו לו חלק משמעותי מהחיים, ממש אכלנו לו ת'ראש. בוא נגיד שיום אחרי השקת האי.פי הוא קנה כרטיס להתבודד חודש באיסלנד".

כשמדברים על השפעות מוזיקליות, חברי הלהקה מציינים בעיקר הרכבים מקומיים. רובם פעילים במקביל אליהם בסצנת האינדי. בין היתר הם מזכירים את לטאות הענק מכוכב הניבירו, האורייונז, אד טרנר והדנילוף סנטר ורייסקינדר, שהשתתף בהופעת ההשקה ובקאבר של הלהקה לשירו "יד אחת בגן עדן", אף מופיע באי.פי.

אך אפשר לזהות במוזיקה של שעלת נפוצה משהו מלהקת הניו־וייב טוקסידומון, אם חושבים על השיר "אין דמעות ליצורי הליל" כמעין קאבר מעוברת עם לחן חדש לשירם "No Tears for the Creatures of the Night". שיר נוסף של להקה בריטית שזכה לעברות באי.פי הוא "Figure Walks" של להקת The Fall שמתגלם בשיר "דמות בעקבותיך". השיר "מרגז" מהאלבום הראשון כתוב חציו בצרפתית. הוא מושר בסגנון שנסוני, ומתכתב עם ילדותו של גבריאל בבלגיה. בהופעות הפך השיר להמנון שבו כל הקהל מצטרף לסולן בשירה. על השיר "אל תצא לקרב ללא קסדה" שמדבר על מין לא מוגן, אף אחד מחברי הלהקה לא מוכן לקחת אחריות. "מצאנו אותו במגרה של מישהו מבית הספר. או אצל הגניקולוג".

אתם לבושים באופן מאוד לא שגרתי על הבמה, מאופרים, מחופשים לפעמים. יש בזה משהו אנדרוגיני ואפילו קברטי קצת. לפי המעיל שאתה לובש עכשיו, גילברט, או הלק בציפורניים של גבריאל שלפעמים גם מגיע מאופר בתור קהל להופעות של להקות אחרות, נדמה שזה זולג החוצה מהבמה.

גילברט: "99 אחוזים מהלהקות הישראליות יוצאות מהבית בפיג'מה כדי לעשות את הדבר שהכי חשוב להם. זאת פשוט לא הייתה אופציה בשבילנו".

צילום: גוני ריסקין
צילום: גוני ריסקין

אתם מתכוונים לסטייל הקיבוצניקי הזה של ג'ינס וטישירט?

גילברט: "כן, זה פשוט לא מכבד את המעמד".

גבריאל: "זה עלוב כל כך ולא מרגש".

שנהב: "כיף להופיע מחופש".

[interaction id="5488596b1de37ef059a166d6"]

גבריאל מוסיף שהוא כלל לא מרגיש בתחפושת. "זה חלק ממני, זו פנטזיה שלי וזה משחרר אצלי מלא דברים. אני אוהב להתאפר. זה התחיל עם בנות שיצאתי איתן וביקשתי מהן לאפר אותי. זה היה לי ברור לגמרי שאני רוצה להיות מאופר על הבמה. זה נותן מלא ביטחון, אני מרגיש יפה".

שנהב: "אנחנו לא האנשים הכי מצ'ואיסטים בעולם. אנחנו תופסים מעצמנו פמיניסטים והצד של הגלאם־רוק מדגיש את זה".

אגב, שמתי לב שמגיעות המון בחורות להופעות שלכם.

שנהב: "הן רוצות לזיין את גבריאל".

 שעלת נפוצה יופיעו ברוטשילד 12, שלישי (16.12), 22:00