טיים אאוט timeout

לולה פארש: דימויים פולקיסטיים סתמיים מספר הפולק הגדול

| מאת: עמית קלינג

לולה מארש כנראה החליטו שיש בישראל מחסור בפולק גנרי עם שריקות, אקוסטיות וכינורות סנטימנטליים. אלבום הבכורה שלהם, "Remember Roses", נשמע כל כך עייף, קלישאתי ומועתק רע. אז בשביל מה לעשות את זה בכלל?

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/06/sizes/unnamed_h_wo_680_382.jpg
לולה מארש (צילום: מיכאל טופיול)

לא, לולה מארש הם לא ה־בעיה. אבל הם מטרד וסימפטום – גדול, אדום וממאיר – שבו לוקות הרבה להקות ישראלית. הם תסביך נחיתות ארצי בדמות להקת אינדי־פולק־פרסומת־לפולקסווגן. לפני עשור הייתה בסצנת האינדי המקומית בעיית חקיינות – מספר מצומצם של מודלים גנובים מחו"ל: נניח, רוק גיטרות רועש עם המון אפקטים סטייל סוניק יות' / בחור רגיש עם גיטרה / איזשהו קשקוש פסאודו־קברטי עם כלים מקוריים, לדוגמה אקורדיון. מוזיקאים היו בוחרים מודל אחד וחורשים בעצב בנתיב שלהם. ובאמת, למה לשבור את הראש? מה כבר הפרס הגדול פה? הופעה בבמה קטנה בפרימוורה?

בשנים האחרונות החקיינות הזאת התקבעה והפכה לזכיינות. שגם לנו יהיה. נניח, הרי alt-J לא יופיעו כאן כל חודש, אז צריך שיקומו שלוש־ארבע להקות גנריות לחלוטין, עם חברים שנראים, מתלבשים וחושבים בדיוק אותו דבר, שכולם מנגנים סבבה על הרבה מאוד קלידים וכמה לפטופים וגיטרה. לשם מה זה, כל הלהקות האלו? הם מוציאים שירים, מוציאים אלבום, יש קצת קהל בהופעות – ומה? מישהו אוהב את השירים האלה באמת? מישהו מזמזם אותם לעצמו? הם חשובים למישהו?

במקרה של לולה מארש, קמה זמרת כמו יעל שושנה כהן, חובר אליה גיטריסט כמו גיל לנדאו, והשניים מחליטים שיש בישראל מחסור חמור בפולק גנרי עם שריקות, הרבה אקוסטיות, טיפהלה כינורות סנטימנטליים ברקע ושמות שירים חסרי פשר דקדוקי של ממש כמו "Wishing Girl" ("נערה ממשאלת") ו"Remember Roses" ("זכור ורדים"). בקיצור, דימויים פולקיסטיים סתמיים מספר הפולק הגדול, ארוזים בחיפזון ומועתקים רע. זהו אלבום בכורה, אז איך יכול להיות שהוא נשמע כל כך עייף, כאילו הם להקה ותיקה ושחוקה שמקליטה כבר את התקליט העשירי? יש כאן 13 שירים זהים לחלוטין שמשתמשים פעם אחר פעם ברגישות ובפגיעות של כהן (או של הדמות שאותה היא מגלמת באלבום) בתור תחליף לתבונה, יצירתיות ועומק.

אולי לא הוגן לפרוק את כל הזעם הזה על לולה מארש. הם לא אשמים, הם לא המציאו את השיטה, הם רק פועלים בתוכה וסביר להניח שמתוך כוונות טהורות. אבל במקרה איתרע מזלם להיות אחד הסימפטומים היותר דביקים ומעצבנים לאוזן. לג'יין בורדו לפחות היה מספיק אופי (היי, מעצבן זה אופי) בשביל לזכות בחיקוי ב"ארץ נהדרת". מה יש ללולה מארש לומר להגנתם?

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: ea568bea4078947