רוכב שנית: לייבל האינדי "סוס" של יונתן קוטנר חוגג שנה. ריאיון

לא רק מוזיקה ישראלית שנמצאת מחוץ לריכוזי האוכלוסין שהם "שירי משוררים מולחנים בכובד ראש" ו"פופ לעוס עם קפה הפוך בשקל", לא רק עברית שמתיישבת על גיטרה חשמלית בטבעיות. הלייבל העברי "סוס" – שבו מיוצגות בין היתר הלהקות לא (טריו אקוסטי של גיא שמי מאינפקציה) ורמלה, ישי קיצ'לס (פוריטנים צעירים), נילי פינק, נטע וינר (סיסטם עאלי) ועוד – הכניס לפני שנה פרסה בדלת הקסמים הקטנה של האינדי העברי. את יום ההולדת הלייבל הקטן חוגג באוסף חדש ובסדרת ערבי הופעות, שהראשון שבהם ייערך באוזןבר ב־16 לחודש.

אבל בפעם האחרונה שבה הקהל הרחב פגש את האיש מאחורי סוס, יונתן קוטנר (34) – שמלווה את סצנת המוזיקה המקומית בערך מיום היוולדו (אביו הוא יואב קוטנר) – הייתה דווקא בהקשר אחר לגמרי. לפני כשנה וחצי פרסם קוטנר פוסט פייסבוק ארוך שבו תיאר בפירוט איך חוב קטן שלו לבנק הפועלים תפח לעשרות אלפי שקלים. הפוסט זכה לאלפי שיתופים וסיקורים עיתונאיים, כסיפור מייצג של הכלכלה הישראלית הדורסנית.

היית בחובות ואמרת לעצמך: "אני יודע איך להביא את המכה! אני אפתח לייבל אינדי"?

"מצבי עכשיו הרבה יותר טוב, באופן מפתיע בזכות זה שיש לי לייבל. בראש שלי בעלים של לייבל היה אדם עם סיגר שחותם על צ'קים, זה מה שאני מכיר מהפנטזיות שלי, מסרטים, אבל בשנים האחרונות הבנתי שהמשמעות של לייבל היא יותר פנימית מאשר חיצונית, כמו למשל עם פאקט (לייבל ירושלמי אלטרנטיבי מנוח – ש"ק). לא עניין אותי כמה כסף יש לפאקט להשקיע באמנים, אבל קניתי כמעט את כל הריליסים שלהם כי פשוט אהבתי מה שהם עושים".

"הכוונה ב'סוס' היא לשדר משהו ספציפי לצרכנים. כל האלבומים הם בעברית, בכולם יש חשיבות רבה למילים, כולם אלטרנטיביים במובן הקלאסי של המילה, כלומר לא נשמעים כמו דברים אחרים. הקו המנחה שלי הוא שאני עובד עם אמנים שאני לא מרגיש שקל להשוות אותם לאמנים אחרים".

בהיצמדות לעברית יש ממד פוליטי או מינימום אמירה תרבותית ברורה?

"יש בארץ המון להקות ממש טובות ששרות באנגלית, אבל אין בארץ הרבה כותבי טקסטים באנגלית שכותבים מילים טובות. בעשור האחרון אני עובד עם הרבה להקות, ולאט לאט זיקקתי לעצמי את מה שגורם לי להתחבר למוזיקאים, שזה המילים, ועם ישראלים זה קורה לי בזכות העברית. סיבה נוספת, לא פחות חשובה, היא שאף אחד לא עושה את זה כרגע".

אפשר ממש לפנטז על בנייה של איזה דור עתידי במוזיקה הישראלית.
"זה אולי נכון, אבל מדובר תהליכים פנימיים שהתגבשו לכך. עבדתי איזה חמש שנים עם איזבו ואז בלייבל אנובה ועם עמית ארז – ברוב שנות ה־20 של החיים שלי היה לי רצון לעבוד עם להקות ישראליות שמופיעות בחו"ל כי הפנטזיה שלי הייתה להיות הטור מנג'ר שבבוקר הוא בלולהפלוזה בברזיל ובערב הוא בפסטיבל רדינג. אבל למרות שללהקות האלו הלך טוב, זה לא הגיע למקום הזה. כמה להקות יכולות להגיד שבאמת יש להן קריירה בינלאומית אקטיבית? אפשר לספור אותן על כף יד אחת. הופעתי עם להקות ישראליות בפסטיבלים ענקיים, ובכל פעם אתה אומר שזה הולך להיות מטורף, אבל כשאתה עושה את זה פעם שלישית וזה עדיין על חשבונך, זה קצת נהיה סתם. אז גם החלומות שלי הפכו להיות יותר מקומיים".

אתה אומר אלטרנטיבי, אבל החומרים בלייבל הם דווקא כן מהסוג הקומוניקטיבי, הרך, שיכולים להיות מושמעים ברדיו.

"אני מרגיש שזה יותר תוצאה מאשר סיבה. רמלה הם הכי להקת רוק, ניר שלמה וישי קיצ'לס נותנים בראש בהופעות. אני לא מרגיש שזה משהו מכוון. יוצא שאלו הדברים שנוצרה לי איתם אינטרקציה בשנה האחרונה. לא הייתי אומר רכים, אבל אולי מלנכוליים יותר".

אני הייתי מכנה את זה "מהאסכולה של יהוא ירון".

"אני מעריך מאוד את יהוא ירון. הוא הצליח להפוך לשם יותר ויותר מרכזי בלי לאבד את האינדי, לא כמו אסף אבידן וגבע אלון. גם לשלום גד יש את התכונה הזו".

זה כי אבידן מפוצץ אצטדיונים באירופה ושלום גד ממלא חצי אוזןבר, לא?

"השאלה אם אנחנו חושבים שלפוצץ אצטדיון זה אידיאל. כל האמנים שלי תופסים הצלחה כמשחק ארוך".

ערב ראשון של הלייבל סוס יתקיים באוזןבר ב־16.2, בהשתתפות ישי קיצ'לס, לא, נילי פינק ואחרים