מגמת אלקטרוניקה: האם מכללת BPM מכוונת תלמידים למיינסטרים?

"הדי.ג'יי הישראלי הכי מצליח בחו"ל שאתם לא מכירים" היא כבר קלישאה חבוטה. הפורמט מוכר: יוצר אלקטרוני שמרגיש שמתעלמים ממנו בארץ אבל טוחן תקלוטים, צפיות והאזנות במאות אלפים מעבר לים (כל ים). דווקא פריחתה של הסצנה האלקטרונית המקומית מדגישה את זה פי כמה, בעוד בתקשורת הודגשו יצירות של מפיקים עם אפיל יותר אנדרגראונד (גם בעיתון הזה, צריך להודות), התמונה בשטח צבעונית יותר.

מסלול ה־EMPו(Electronic Music Production) של מכללת BPM קיים זה עשור. כיום הוא המסלול הכי מבוקש ביותר במכללה ובין 120 ל־150 מפיקים יוצאים לעולם האכזר של תעשיית המוזיקה. במכללה מבטיחים לספק לתלמיד "את האפשרות ליצור בכל סגנון שתרצו, בין שזה דאבסטפ כמו של Skrillex, האוס כמו של Deadmau5, טראנס כמו של אינפקטד מאשרום או סאונד אקספרימנטלי כמו של Flying Lotus". אלו שמות מיינסטרימיים במפתיע בהשוואה לאלו שבתי ספר ליצירה בתחומים אחרים (כמו בצלאל או סם שפיגל) אוהבים להתהדר בהם.

הצמד האלקטרוני RIOT, המורכב מבוגרי קורסים של BPM תום דוידסון ודניאל מגיד, נמצאים שנייה לפני רילוקיישן ללוס אנג'לס, אולי כי המקסימום שאליו הם יוכלו להגיע בארץ הוא הופעה עם אינפקטד מאשרום, ואת זה הם כבר עשו. "בפייסבוק יש לנו 55 אלף לייקים, ורק 15 אחוז מהם מישראל", מפרט דוידסון.

בזמן הלימודים במכללה הרגשת דחיפה לכוון לקהל הרחב?

"BPM זה בית ספר שמקבל מי שאתה. אני והשותף שלי לא הרגשנו הכוונה למסגרת מסוימת כי המסגרת הזו יותר פופולרית או כי היא מקבלת כרגע יותר חשיפה. נותנים לך את ארגז הכלים שמאפשר לך את חופש היצירה שלך. הרי למוזיקה האלקטרונית יש כל כך הרבה קטגוריות בתוכה, שכל אחד צריך לעשות מה שבא לו מבפנים. זה משהו שהמכללה תמיד דחפה אליו".

"כשאני פוגש כיתה, אני רואה מגוון רחב מאוד של סגנונות", מסביר המרצה לתוכנה והפקה במכללה, חן פלאח. "היפ הופ, טראנסיסטים, האוס־טכנו. יש שם כל הסתעפות של כל סגנון אלקטרוני כזה או אחר. כל אחד בא עם משהו משלו ולכל אחד יש חופש יצירתי, הוא מקבל את הכלים לעשות את מה שהוא אוהב. מצד שני, הם גם מתערבבים אחד עם השני ומתערבבים עם המרצים".

אבל בשורה התחתונה איפה נמצאים יותר בוגרים שלך, בקלרה או בבלוק?

"כמות האנשים ששואפים לנגן בבלוק או בברקפסט לעומת כמות האנשים שהולכים לקלרה מתחלק די שווה בשווה. היו לי גם קורסים שהרוב היו מהאנדרגראונד. זה גם מאוד תלוי בטרנד. היום טכנו הוא מאוד טרנדי, למרות שהוא לא מיינסטרים, אבל הוא חי לצד המיינסטרים ולצד הפסיי־טראנס, שאני אפילו לא יודע איפה לשים אותו".

ואכן, גם בשנים שבהן הטראנס היה שיא המיינסטרים, הז'אנר שמר על קשר עם שורשיו במחתרת, בעיקר דרך הפורמט של מסיבות הטבע הבלתי חוקיות. "זה רק מוכיח כמה המושגים מיינסטרים/אנדרגראונד הם מאוד לא שחור ולבן".

"אם אתה הולך ארבע שנים אחורה, טכנו וכל האנדרגראונד הזה היה משהו יותר נישתי", מסכם דוידסון. "עכשיו זה נהיה יותר מגניב. ראה דוגמת ליין המסיבות מונוכרום. אם תיקח 50 אחוז מהאוכלוסייה שמגיעה לשם, אלו חבר'ה שזה לא כוס התה שלהם, אבל זה אנשים יפים והפקה מגניבה לאללה במקומות אקזוטיים, משהו שהוא אקסקלוסיבי. אז נהיה מגניב ללכת לשם. אם החבר'ה שהולכים לשם שומעים את המוזיקה הזו בבית? אני בספק".