מלך שבא

בגיל 35, סולן זבולון דאב סיסטם גילי יאלו מתחבר לשורשים מחדש, נכנס שותף בבר ויוצא לשנות את התדמית שיש לגברים אתיופים בארץ. אף מילה על אסתר רדא

גילי יאלו. צילום: יולי גורודינסקי
גילי יאלו. צילום: יולי גורודינסקי

עושה רושם שבישראל נשים אתיופיות זוכות לחשיפה רבה יותר מגברים אתיופים. כאילו שכל מה שיכול לעניין אותנו בנוגע לתרבות הזאת הוא היופי האקזוטי שלה. כשאני מעלה את המחשבה הזאת מול גילי יאלו, סולן להקת זבולון דאב סיסטם ויליד אתיופיה, הוא נדהם. "וואו, פתחת פה תיבת פנדורה!", הוא אומר, ומודה שזאת מחשבה שנמצאת אצלו בראש כבר הרבה זמן, אבל הוא לא רצה לשמוע את עצמו מתבכיין עליה. "נראה שאנחנו כל הזמן מחפשים מלכות שבא", הוא אומר. "הסטריאוטיפים שמודבקים פה לקהילה האתיופית ברורים מאוד – הנשים הן היפות והמקסימות בעוד שלגברים מושרשת תדמית של רוצחים אלימים עם סכין. אני יודע שזה נשמע גס מאוד וזה משהו שקשה להגיד, אבל זה מה שאני מרגיש. האימג' של הגבר האתיופי לא תמיד מגניב בעיני הישראלים. זה כל כך חבל. אבל שוב, כשזה מגיע מאמן שרוצה לזכות בהכרה, זה נשמע כמו התבכיינות, אז תן לי להשאיר את זה למבקרי התרבות".

יאלו, בן 35, נולד במחוז גונדר שבאתיופיה. כשהיה בן 5 עלה עם משפחתו לישראל במסע רגלי קשה שעבר דרך סודן. הוא גדל בצפת וברמלה, ובילדותו שר עם להקת פרחי ירושלים. מאז, יאלו היה חבר במספר הרכבים שונים, שבהם שר בעיקר באנגלית. ב־2010 הצטרף יאלו לזבולון דאב סיסטם. במהלך העבודה המשותפת עם חברי הלהקה הוא חזר להאזין למוזיקה האמהרית ששמע בילדותו, ודרכה התחבר מחדש לשורשים התרבותיים שעליהם גדל בבית הוריו. מלבד עסקי המוזיקה, לאחרונה נכנס יאלו כשותף בבר אפריקה שנפתח מחדש, ובכך גם העניק לשמו משמעות. לראשונה מאז שנפתח, יעניק הבר ייצוג למוזיקה אתיופית ואפריקאית לצד הופעות נוספות ודי.ג'ייז תל אביביים. "הבר נמצא בדיוק במקום הנכון כדי לערבב בין התרבויות. הוא קרוב לדרך בגין, שממערב לה נמצאים חיי הלילה של תל אביב וממזרח, לכיוון התחנה המרכזית, יש תחושה שאתה באפריקה. עכשיו, בין לבין, יש מקום לכולם".

יאלו נזהר מלהגיד שהוא מייצג את הקהילה האתיופית, אך עם זאת בהחלט מרגיש שלהקתו עושה שליחות תרבותית. "לחשוף את המוזיקה האתיופית לעולם זה מדהים", הוא אומר. גם בארץ לא מדובר במוזיקה שמושמעת ברדיו. הוא מציין את הביצוע של אשתו לשעבר, הזמרת אסתר רדא, לשיר האתיופי "נאנו ניי" שכן מושמע ברדיו, אך מדובר ביוצא מן הכלל. אגב, על תום היחסים ביניהם, יאלו מבקש שלא לדבר. אולי בין הסיבות לכך שמוזיקה אתיופית לא מושמעת כאן, היא שמדובר בסולמות מוזיקליים שקשה לנו מאוד לעכל. יאלו צוחק ומסכים, אבל מוסיף שלדעתו מי שמנסה, לאט לאט מצליח להיפתח אל השונה.

גם יאלו עצמו לא לגמרי גדל והתחנך על מוזיקה אמהרית, אלא יותר על מוזיקה מערבית, מרוק ועד מוזיקה שחורה. "והשירה שלי היא לא באמת אתיופית אותנטית", הוא אומר. "יש לי מניירות אתיופיות שמשתלבות עם כל מה ששרתי בחיי – בין אם זה ג'אז, בלוז, היפ הופ או דאנסהול. אני לא נשמע כמו זמר אתיופי טיפוסי". נראה שהחיבור בין אתיופיה ורגאיי, שבו מתמקדת זבולון דאב סיסטם, לא ממש בא לידי ביטוי בלהקות נוספות בארץ. יאלו מסכים ומוסיף שגם בעולם אין ממש הרכב רגאיי אתיופי. נדמה שזה משהו שבכוונת זבולון דאב סיסטם לשנות. הלהקה לא רק יוצאת למסע הופעות מחוף לחוף בארצות הברית בעקבות אלבומם השני "אנבסה דאב" שמשולבות בו אמהרית וטיגרית, אלא גם הוזמנה להופיע בכמה פסטיבלים ובהם הסאונד פסט – פסטיבל הרגאיי החשוב והגדול בג'מייקה.

זבולון דאב סיסטם הוקמה ב־2006 על ידי האחים אסף (מתופף) ואילן (גיטריסט) סמילן. אלבומה הראשון והמשובח, "Freedom Time" שיצא לפני שנתיים, מורכב משירי רוטס רגאיי באנגלית, עם נגיעות של דאב. אך כבר בזמן הקלטות האלבום, נמשכו יאלו ואסף סמילן, לכיוון מעט שונה והחלו להאזין יחד למוזיקה אתיופית. "אסף היה מחובר מאוד למוזיקה אמהרית ובאותה תקופה גם אני חזרתי להאזין למוזיקה שהייתי שומע בבית הוריי", מספר יאלו. "החלטנו לבצע שיר אחד באמהרית בהופעות והתגובות אליו היו מטורפות", הוא מוסיף. עם הזמן התווספו עוד ועוד שירים מן התרבות האתיופית לרפרטואר של הלהקה, "עד שהבנו שמצאנו כיוון חדש".

איך הצליחו מי שהיו רגילים עד אז לנגן רוטס רוק רגאיי סבנטיזי עם נגיעות של דאב וג'אז, לנגן פתאום מוזיקה אתיופית?

"בהתחלה זה היה מוזר מאוד כי יש כל מיני חוקים במוזיקה מערבית שפשוט לא תופסים במוזיקה אתיופית, שהיא הרבה יותר משוחררת. החבר'ה התקשו ואמרו שהמוזיקה הזאת לא הגיונית, שהיא לא סימטרית. מה גם שרוטס רגאיי זו מוזיקה נינוחה, אטית לפעמים, וככה הלהקה הייתה רגילה לנגן. לא היה פשוט לחבר בין הדברים. היום הם מנגנים את הסולמות האתיופיים בצורה הכי טובה בארץ וגם מוסיפים להם את הסגנונות שאליהם היו מחוברים עוד לפני כן, כך שזה יוצא אפילו עוד יותר מעניין".

המוזיקה האתיופית של זבולון דאב סיסטם היא לא בדיוק מוזיקה מסורתית, אלא מעין שילוב חדש של סגנונות שעשוי להביא את המוזיקה האתיופית לקהלים חדשים. "זה בא לידי ביטוי בצעירים האתיופים שבאים לראות אותנו בהופעות", מסכים יאלו מכיוון מפתיע. בעוד שכוונתי בקהלים חדשים הייתה להביא את המוזיקה לקהל לא אתיופי, יאלו מספר שדווקא שאתיופים רבים שמגיעים להופעות שלהם, הם "אנשים שגדלו בארץ ורובם בקושי יודעים אמהרית. פתאום הם מקבלים את המוזיקה, שהיא בעצם שלהם, בצורה פחות מסורתית, ובגרסה יותר מגניבה – שמחברת בין הרגאיי למוזיקה של הוריהם. זה הפך להיות מוזיקה לכולם. אתה לא רואה הרבה הופעות בתל אביב עם קהל שיש בו ייצוג גדול של אתיופים ולא אתיופים, אבל אצלנו זה קורה. אבל כן, יש בזה גם גאווה של להוציא את המוזיקה האתיופית מהמעגל העדתי שלה לקהל רחב יותר".

"אנבסה דאב" זמין לרכישה ב־zvuloondub.com