מה נשמע, דוק: הסרטים המומלצים בפסטיבל דוקאביב 2017

אני לא הכושי שלכם

סרטו של ראול פק, שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, הוא מעין עיבוד לספר לא גמור מאת ג'יימס בולדווין על שלושה לוחמים לזכויות האזרח שנרצחו בטרם השלימו את מלאכתם – מדגר אוורס, מלקולם X ומרטין לותר קינג. מילותיו של הסופר והאקטיביסט נשזרות אל תוך מארג של קטעי ארכיון שמתעדים דיכוי שחורים מימי ההפרדה הגזעית ועד היום, באמצעותם הסרט פורס את ההיסטוריה של המאבק בגזענות בארצות הברית. זה קולאז' פיוטי אך גם חד ונפיץ, המלווה בקריינות של סמואל ל. ג'קסון.

יום ו' (12.05) 12:45 סינמטק 1 | יום ב' (15.05) 16:30 סינמטק 3 | שבת (20.05) 21:15 סינמטק 1

יוסטון, יש לנו בעיה!

העובדה שהתזה ההיסטורית הזאת, שייצגה את סלובניה באוסקר לסרט הזר, שולבה ב"תחרות עומק שדה" המוקדשת לסרטים שמרחיבים את גבולות התיעוד, רומזת שזה לא בדיוק סרט תיעודי במובן הקלאסי. הסרט המחוכם הזה עשיר בחומרי ארכיון מרתקים ובפיתולים מחשבתיים מבדרים, שבאמצעותם הוא תוהה תהיות, קושר קשרים ובונה תילי תילים של מסקנות מופרכות בנוגע למיתוס מימי המלחמה הקרה על מעורבות יוגוסלבית מקיפה בתכנית החלל האמריקאית, ומסביר איך כל זה קשור להתפרקות יוגוסלביה בשנות התשעים. הפילוסוף הסלובני הפופולארי סלבוי ז'יז'ק משמש בתפקיד מורה דרך לנבכי המסע בין עובדות היסטוריות אמיתיות למפוברקות. סרט מושלם לעידן הפייק ניוז.

שבת (13.05) 17:15 סינמטק 4 | יום ה' (18.05) 12:30 סינמטק 1

הדוור הטוב

בכפר בולגרי ליד גבול טורקיה היו פעם בית קולנוע וערבי ריקודים, אבל עכשיו רוב הבתים נטושים, ובמקום נשארו רק קומץ זקנים אביונים. אפילו אינטרנט אין שם, אבל התושבים עדים לפעמי ההיסטוריה באמצעות פליטים מסוריה שחולפים בפאתי הכפר בדרכם צפונה. שני גברים מקומיים מחליטים להתמודד בבחירות לראשות הכפר – הדוור איוואן רוצה לקלוט את הפליטים שיביאו לכפר חיים חדשים, בעוד מתחרהו המובטל מפיץ שנאת זרים ומבטיח להביא אינטרנט כדי שהקשישים יוכלו לשוחח בסקייפ עם ילדיהם שעזבו מזמן. מעשיה אנושית קטנה, אירונית ונוגעת ללב בנוסח הקומדיות הצ'כיות המטאפוריות של שנות השישים, שבוחנת פינה נשכחת בשולי הטרגדיה ההומניטרית של הרגע.

יום א' (14.05) 17:30 סינמטק 1 | יום ה' (18.05) 15:00 סינמטק 1

אין לאן לברוח

זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל IDFA היוקרתי מעניק מבט מבפנים על החיים בעיראק אחרי שהחיילים האמריקאים עזבו. נורי שריף, אח בבית חולים בעיר ג'לאוולה, צויד במצלמה כדי שיתעד את חייו. בהתחלה הוא מצלם את הפצועים שמובהלים לטיפול ואת תוצאות הפיגועים היומיומיים (פעם הפציעות היו שונות, הוא אומר) מתוך אמונה שמשפחתו הצעירה והעליזה היא נושא פחות מעניין. אבל בהמשך הוא ומשפחתו נאלצים לברוח מהעיר, שנפלה בידי כוחות שונים, ולחפש מפלט. אף אחד כבר לא מבין מי הורג את מי ואף אחד כבר לא מרוויח מזה, הוא מאבחן. זה סרט מצמרר, לעתים קשה לצפייה, על עולם מטורף ועל האנשים ששומרים על אנושיותם בתקווה שמתישהו זה ייגמר.

יום ג' (16.05) 17:15 סינמטק 1 | יום ד' (17.05) 17:00 סינמטק 2

קרל מרקס סיטי

שנים רבות אחרי שעזבה את עיר הולדתה במזרח גרמניה חוזרת הדוקומנטריסטית פטרה אפרליין לחקור האם אביה אכן עבד עבור השטאזי, כפי שטענו מכתבים אנונימיים שקיבל לפני שתלה את עצמו על עץ בחצר. "רק האשמה שהיית נאצי גרועה יותר מהאשמה שהיית איש שטאזי", היא אומרת, ומגלה שמאות אלפי אנשים שימשו כמודיעים של המשטרה החשאית האיומה. פטרה מטיילת בעיר המושלגת עם מיקרופון אדיר מימדים (ניגוד מתריס למיקרופונים הזעירים שהושתלו בכל מקום בעידן הקומוניסטי) ובוחנת מחדש את ילדותה לאור האינפורמציה שמתגלה עם פתיחת הארכיונים של השטאזי. חיווי אישי, לירי, ובסופו של דבר מאוד מרגש על החיים בדיקטטורה חודרנית.

יום ו' (12.05) 19:15 סינמטק 1 | שבת (13.05) 19:30 סינמטק 4 | יום ה' (18.05) 10:30 סינמטק 1

Gimme Danger

עשרים שנה אחרי "שנת הסוס" על ניל יאנג, חוזר ג'ים ג'רמוש לתחום הדוקו המוזיקלי ויוצר סרט על להקת הרוק הלא נורא מצליחה אבל מאוד משפיעה "הסטוג'ס". בגיל 70 מתיישב איגי פופ מול מצלמתו של ג'רמוש ומגולל את סיפור הלהקה, וכיצד הפך ממתופף שיושב מאחור ומביט על ישבנים (הוא שמח לציין למי היו הישבנים הכי טובים בעולם המוזיקה), לזמר חשוף חזה שקידם את המנהג לצלול מהבמה אל הקהל. קטעים מההופעות שצולמו על ידי מעריצים משולבים בראיונות עם החברים שעדיין חיים, חלקם מאוירים באנימציה הומוריסטית. אם לא אהבתם את הלהקה לפני הצפייה יש להניח שהסרט לא ישנה את טעמכם המוזיקלי, אבל הוא עדיין מהנה, הרבה בשל כוכבו הכריזמטי.

יום א' (14.05) 20:30 נמל ת"א | יום ו' (19.05) 21:15 סינמטק 3

הביטלס: שמונה ימים בשבוע

סרטו של רון האוורד ("צופן דה וינצ'י") מוקדש לשנים שבהן הביטלס הופיעו בכל העולם חוץ מאשר בישראל (1963-1966), לפני שפרשו מהבמה והעדיפו להסתגר באולפן ההקלטות. קטעים מההופעות ומראיונות שנונים לעיתונות מרכיבים קולאז' שאינו מגלה שום דבר חדש למי שכבר ראה שניים שלושה סרטים על הבנים מליברפול, אבל הוא בהחלט מבדר את האוזן ואת חוש הנוסטלגיה, תוך שהוא מבהיר היטב מדוע נמאס להם להופיע מול רבבות צעירים מצווחים. את הסרט מעטרים מעריצים מפורסמים כוופי גולדברג (שאמה הפתיעה אותה עם כרטיס להופעה באצטדיון), אלביס קוסטלו ואדי איזרד שמספקים אנקדוטות נחמדות. הסרט ישודר גם ב-yes דוקו.

יום ב' (15.05) 20:30 נמל ת"א | יום ג' (16.05) 12:15 סינמטק 1 | שבת (20.05) 10:00 סינמטק 3