בנות כת הסייטן סועדות באינדירה

ביום חם מדי של קיץ, החליטו הצמחונית והטבעונית לעזוב הכל ולברוח להודו. אחרי פשפוש קל בחשבון הבנק הבינו השתיים שהכי הודו שהן הולכות לקבל זה ביקור במסעדת אינדירה. אבל עם הנחיתה זה היכה בהן: בהודו, כמו בהודו, לפעמים לוקח למלצר זמן להבין מה בדיוק את רוצה (פשוט צריך להגיד "נו דרי" וקסם, המנה טבעונית) ובשביל קהל הקוראים הנאמן אף הגדילו השתיים לעשות ובדקו את המנות הנכונות, נטולות ה"דרי" (חלב). לשולחן הגיעו מנה של קארי ירקות נוסח בומביי (49 ש"ח), מנת אלו גובי – פרחי כרובית ותפוחי אדמה בתיבול הודי (49 ש"ח) וביריאני ירקות – תבשיל אורז וירקות שמקורו בחבל ההימלאיה (45 ש"ח), שגרמו לכל אחת בתורה לבקר בביקראם יוגה של המסעדה – השירותים (אבל היי, כאן דווקא יש נייר טואלט!).

המנות כולן (ומדובר במבחר מכובד ביותר) היו בניחוח חו"לי עם תבלינים מיוחדים ומעניינים, שעשו להן ריגושים בפה. התחושה הייתה שמה שקורה בינך ובין הפחמימות בהודו נשאר בהודו: שתי יחידות של סמוסה ירקות (29 ש"ח) ופקורה ירקות מצופים פרורי לחם (29 ש"ח) כבר נתנו לטבעונית הרגשה שהיא בבית, במקום שנותן לך ריספקט כשאת פרה (היריון, חודש שביעי). מזיעות את דרכן החוצה הגיעו השתיים למסקנה שזה היה טוב ובחורף אף ישובו לפה, אבל בינתיים ישמחו לבדוק עד כמה ויגן פרינדלית ברלין. ביוש, היינו פה.

מבחן הסויה: אספרסו לכווולם. יאללה בלאגן!
מה עושים הקרניבורים: הודו לתפריט כי לא חסרות אופציות.
חכמת הטופו: אם כבר להיות פרה, אז בהודו. לחזירים עדיף בארץ הקודש.

למסעדת אינדירה