אור ירוק

זה שנים שבריטניה ידועה כאחד המקומות הפוריים בכל מה שקשור בייצור וביצוא של מפיקי מוזיקה אלקטרונית מכל גוני הקשת. אולם בעוד ריליסים וז'אנרים חדשים צצים שם כפטריות אחרי הגשם, מעטים הם האמנים באי השכן שצועדים למשך תקופה ארוכה ועדיין מצליחים לשמור על אמירה אישית והשפעה אמנותית. כזה הוא Boddika, אלכס גרין, שהגיע לתקלט במסיבת ההשקה של ליין שבועי בשם Soundcheck שהתקיים בפסאז', הפעם בשיתוף חבורת Random Circles.

המסיבה היא חלק מסדרת אירועים ברוח האווירה הקלאבית שלבש המקום, שבמסגרתה נסגר החלל ונערכו שיפורי סאונד נרחבים כדי להפוך את המקום מבר גדול למועדון של ממש. גם אם אזורי הבייס־פוסט דאבסטפ הבריטיים הם לא כוס התה עם חלב שלכם ולא שמעתם על בודיקה, סביר להניח שאתם מכירים את הפרויקט הקודם שלו, "Instra:Mental" – צמד שחציו השני היה דיימון קירקהאם, המוכר היום יותר בשם הבמה ג’ון קונבקס. השניים חברו בתחילת שנות האלפיים אך התפרקו במהרה וכששבו לפעילות ב־2007, הפכו לפופולריים בכל העולם והסאונד שלהם היה פריצת דרך בסצנת הדאנס הבריטית. "אחרי שש שנים מחוץ לסטודיו הבנו שמשהו חסר בחיים שלנו ובנינו אותו מחדש", נזכר גרין. “קבענו לעצמנו חוקים: הפעם לא נשתמש בתופי ברייקס ולא נכתוב קטעים מעל BPM 170 . זה הוביל לשלב התנסויות פנטסטי שממנו נולד הסאונד האוטונומי של אינסטרמנטל. הבנו מהר מאוד שהדראם אנ' בייס הפך לנוסחתי ושהוא זקוק לזריקת רעננות".

ירח הדבש של השניים לא נמשך זמן רב. המוחות הקריאטיביים כמהו לכיוונים מוזיקליים שונים, והצמד החליט בסופו של דבר להיפרד. “העבודה יחד הייתה נהדרת, אבל היו לנו רעיונות שונים. לא ראיתי עתיד רחוק למוזיקה הלא ממש ‘רקידה' שכתבנו באותה תקופה, מה גם שהרבה אנשים התחילו ליצור סאונד דומה לשלנו ורציתי להתרחק מזה. התרכזתי בגל הראשון של הטרקים שהוצאתי תחת השם ‘בודיקה' במטרה לתקוף את רחבות הריקודים. למזלי אנשים התחברו למוזיקה". אף שגרין מצהיר שלעולם לא יחזרו לעבוד ביחד, נראה שהוא וקירקהאם לא שוכחים את הרגעים הטובים. השנה יצא אי.פי של קטעים שלא שוחחרו של השניים, בלייבל המשובח של גרין Nonplus Records –  הלייבל היחיד שבו אפשר למצוא קרחניסט דאבסטפ כמו סקרים לצד חביב האנדרגראונד קאסם מוס. “הלייבל הוקם בתקופת אינסטרמנטל והיום אני מנהל אותו לבד. מלכתחילה הז'אנר עצמו היה פחות חשוב, העיקר היה שנאהב את המוזיקה".

החשיבה והיצירה מחוץ לקופסה אינן מספיקות לגרין – חשוב לו גם לחנך אמנים חדשים. לאחרונה הוא עובד הרבה עם ג'וי אורביסון, מפיק צעיר שסומן כדבר הבא כבר בתחילת דרכו. “מובן שאהבתי את המוזיקה של אורביסון, אבל אלה היו בעיקר הדעות והמחשבות הדומות שלנו על התחום שחיברו אותנו. אחרי שכתבנו יחד את הקטע 'Swims' החלטנו שאנחנו רוצים לאתגר את עצמנו, מה שהוליד את הלייבל SunkLo. לקח לנו זמן להגיע לסאונד שאהבנו אבל זה השתלם – שלושת התקליטים הראשונים שיצאו בלייבל התקבלו טוב מאוד אצל די.ג'ייז מז'אנרים שונים. בקרוב נחזור לאולפן לסיים עוד תקליט".

אפרופו ז'אנרים שונים, איך אתה מסביר את הפופולריות שלך בקרב די.ג'ייז מאסכולות שונות כל כך?

“בהתחלה פוסט דאבסטפ היה מונח שנזרק בכל מקום ואנשים לא בדיוק הבינו למה הכוונה. זה הגיע לאיזו נקודת התכה של מקצבים וסגנונות, שלמעשה לא היה להם שום קשר לדאבסטפ. אני מקווה שבקרוב אנשים יתחילו לזוז ממבני הארבע על ארבע. נדמה שכולם כותבים עכשיו האוס וטכנו וזה יהיה נחמד לשמוע מוזיקה חדשה, עם מבני ביט שונים".

אפשר בכלל להמציא היום מוזיקה חדשה?

“לא פשוט לפרוץ עם סאונד חדש, אבל זה לא אומר שלא נכתבת מוזיקה מקורית. החידוש נמצא בשילוב של כלים דיגיטליים ואנלוגיים, מה שיוצר סאונד הרבה יותר מעניין. היה נחמד אם מפיקים צעירים היו מנסים למצוא ציוד אנלוגי שלא כולם משתמשים בו. זאת אמנם הוצאה כספית גדולה יותר, אבל אם עושים את זה מאהבה אז זה בכלל לא אמור להיות שיקול".