השתיין בשדה השיפון: הברבן האמריקאי שישדרג לכם את הקוקטייל

לידיעת הקורא יובל ג'וב הרגיל: טים בולט הוא מהאנשים הנדירים שהפכו לאגדה עוד בחייהם, כאלה שהצליחו לייצר אלכוהול פרטי שהפך תוך כמה שנים למותג ברבן מהמוערכים בעולם. אבירם כץ מתחקה אחר האיש והסאגה האלכוהולית שלו

טום בולט
טום בולט
15 בינואר 2015

בשביל להישמע מבינים ובעניינים, כשמדברים על וויסקי כדאי לדבר על סינגל מאלט. ואכן, אין כמו סינגל מאלט סקוטי (אבל לא רק: גם ביפן ובאירלנד אפשר למצוא בקבוקים משובחים) – משקה מורכב, עשיר, מלא רבדים, רב חשיבות שממלא את הפה בשלל ריחות וטעמים.

רק מה, הוא לא עובד כל כך טוב על מלא קרח בצהריים. ואנחנו, מה לעשות, גרים כאן בישראל, ועשרה חודשים בשנה קשה מאוד לחשוב על לשתות משהו שלא יצא מהמקפיא או מוטבע בקרח. וזו הסיבה שעם כל הכבוד – ונשבע שיש המון כבוד – לתעשיית הוויסקי הסקוטי הענפה, אני פריק של ברבן. כן, אותו צ'חצ'ח אמריקאי שאולי לא מורכב ומיוחס כמו הדוד האצילי בחצאית המשובצת, אבל עובד יופי על קרח.

בעוד כחודש ינחת סוף סוף בארץ אחד הברבנים המשובחים והנחשקים בעולם: Bulleit (בולט). בדרך כלל כשמספרים על מותג אלכוהול, מתחילים את הסיפור בכמה עשרות, אם לא מאות, שנים אחורה. במקרה הזה אנחנו הולכים אחורה רק עד שנת 1987, אז החליט טים בולט שיהיה הרבה יותר נחמד אם במקום להמשיך להתעסק בעריכת דין, הוא יתחיל לזקק ברבן, כמו שעשו פעם – בבאטצ'ים קטנים ועם המון הקפדה.

בשנת 1999 הוא החל לשווק את הברבן שנושא את שם משפחתו, וכעבור שנתיים זיהתה דיאג'ו, ענקית המשקאות, את הפוטנציאל והחלה לשווק את הברבן שלו בארצות הברית ובעוד מספר מצומצם של מדינות מחוץ לה. היה לי העונג לפגוש אותו בקיץ האחרון ולפטפט עמו בצהריים שטופי שמש בסקוטלנד (כן, דווקא בסקוטלנד) שהתאימו בול לאינספור כוסות הבולט ריי עם מלא קרח ששתינו ביחד.

"גדלתי במשפחה של מזקקים בקנטקי", הוא סיפר, "אבל אבא שלי רצה שאהיה עורך דין. אז הייתי עורך דין". זה היה נחמד, עד שהוא מצא במקרה מתכון עתיק של סב־סב־סבו לייצור ברבן, והחל להשתעשע. טים בולט הוא מהאנשים הנדירים האלו שהפכו לאגדה עוד בחייהם, שהצליחו לייצר מוצר שהפך תוך כמה שנים לסופר מוערך.

היום הוא כבר בן למעלה מ־70, עם עיניים בורקות כשל ילד. כשהוא מספר על מסעותיו בעולם, מבטו כמעט תמיד מלוכסן אל עבר השמים הבהירים של סקוטלנד. "יש לי סיפורים על כל דבר", הוא אומר בקול מחוספס של דרום ארצות הברית. מה שמייחד את הוויסקי של בולט הוא השימוש הגבוה בשיפון: ברבן רגיל יכיל אחוזים בודדים, אם בכלל, של שיפון (ברבן מיוצר ברובו מתירס), אצל בולט השיפון תופס קרוב ל-30%.

התוצאה היא ברבן חלק בתיבול עדין, בטעם מייפלי נוכח ויופי של מורכבות. אבל גולת הכותרת של בולט היא הוויסקי שיפון שלו (Bulleit Rye), עם 95% שיפון, דבר שכבר לא רואים כיום, כי רוב מה שנקרא וויסקי שיפון מכיל בין 51% ל־80% שיפון. כרגע יש מחסור עולמי בשיפון, כך שאי אפשר להגדיל בקלות את הייצור, וכולם מחפשים וויסקי שיפון שהפך לחביבם של המיקסולוגים.

ציפיתי שגבר אמריקני מחוספס כמוהו, אלגנטי ככל שיהיה, לא יתלהב מכל עניין הקוקטיילים ויסביר לי שוויסקי שותים נקי, אבל טים בולט דווקא טוען ש"תנועת הקוקטיילים מאוד עזרה לבולט. אני שמח שהם מצליחים לשלב אותו בהצלחה במשקאות שלהם. רוב האנשים שותים את הברבן הראשון שלהם עם קולה, ומה שהחבר'ה האלה עושים עם הוויסקי שלי זה פשוט קסם, אני טועם אותו ולא מאמין כמה הוא טעים". וכאן שוב אנחנו חוזרים לעניין השיפון.

כמות השיפון הגבוהה הופכת את הברבן למתוק פחות, והקוקטיילים הקלאסיים (מינט ג'ולפ, אולד פאשן וכו') משתדרגים פלאים עם וויסקי שכזה. אין לי ספק שבשנה הקרובה נתחיל לראות את הבולט מככב על מדפי הקוקטייל ברים (באימפריאל כבר אימצו אותו בחום והוא מככב בספיישלים של שישי בצהריים ברוח דרום ארצות הברית) והמסעדות המובילות.

אז נכון שעכשיו יש כאן קולות של חורף, ולכאורה זה הזמן לוויסקי סקוטי עשיר, כבד ומלטף מגזרת הסינגל מאלט, אבל היי, אל תשכחו שלפני שנספיק לאוורר את המעילים, הקיץ כבר שוב כאן. ואז – ברבן נהדר כמו הבולט, על ערמה של קרח, עד שתל אביב נראית כמו קנטאקי, זה ממש מוצר צריכה בסיסי, במיוחד אחרי הבחירות. וגם לפניהן. לחיי הדוד סם.

מחיר לצרכן: 165-185 ש"ח, להשיג החל מחודש פברואר בחנויות היין והאלכוהול