הגביע הקדוש: יקב טפרברג משתחרר מתדמית "היקב של הדוסים"

מוטי טפרברג חזר מביקור ביפן. הוא נסע לשם כדי לחשוף את יקב טפרברג יקבים ישראליים נוספים בפני השוק היפני, ועל הדרך סידר לו ולאשתו טיול. הוא חזר חדור התלהבות מהמקום ומהתרבות, ולא פחות מכך – נרגש מההזדמנות העסקית שם. "הסיפור שלנו טוב. יש לנו מסורת, יש לנו משפחתיות. בהחלט יש לנו בשורה להביא לעולם", הוא אומר לי בלי שמץ של יוהרה אבל עם המון גאווה משפחתית וזיק בעיניים ששמור רק למי שעדיין צעיר בנשמתו וחדור חזון. ככה זה כשאתה דור חמישי למשפחה המייצרת יין – היקב הראשון בארץ, שהוקם רשמית ב־1870. להבדיל מאירופה הקלאסית, שם אנחנו מורגלים במשפחות ברונים, מרקיזים ודוכסים המייצרים יין משך מאות שנים, כאן אנחנו מדברים "רק" על 150 שנה, ובואו נודה – אנחנו גם לא מדברים על איזו טירה שהוקמה בלב כרמים הרריים ועל מרתף יינות טחוב מלא בקבוקים נדירים.

הסיפור של טפרברג מתחיל עם אברהם טפרברג, שעלה לארץ בתחילת המאה ה־19 מאודסה, משם נאלץ לברוח כדי לשמור על יהדותו ועל חייו מפני גיוס לצבא האימפריה האוסטרו־הונגרית. היקב הראשון הוקם בעיר העתיקה של ירושלים, וההתמחות הייתה יינות מתוקים לקידוש (אם כי בהתחלה שוק היצוא כלל את מצרים, סוריה ולבנון ואפילו – צחוק הגורל – היקב היה ספק היינות של הצבא האוסטרי בארץ). רק בעשור האחרון התחילו לייצר ביקב טפרברג (שעד אז עוד היה נקרא "אפרת") יינות איכותיים, ורק כעת מתחיל היקב לזכות בהכרה ובאהדה הציבורית ולצאת מתדמית "היקב של הדוסים".

משהו טוב

העבר מרתק, ולמוטי טפרברג (63) יש עוד תוכניות גדולות לעתיד. הוא מוביל את היקב המשפחתי מאז 1984, אז "התחלתי להמשיך את השושלת של היקב" כפי שהוא מתאר זאת, לא שוכח את העבר וההיסטוריה המשפחתית, אבל היום – אף שהמותג אפרת עדיין מייצר 2 מיליון בקבוקים בשנה, יינות פשוטים המיועדים בעיקר לשוק הדתי – העתיד נמצא הרבה יותר בטוקיו מאשר במאה שערים.

"החלטתי לשנות את השיטה, מכמות לאיכות. לקח לי זמן. הייתי חייב כל הזמן לבדוק איפה הנשמה שלי, להוכיח לעצמי איפה אני באמת צריך להיות". זה לא היה מובן מאליו להיכנס לעסק המשפחתי. בסוף שנות ה־90 החליט למנות מנכ"ל חיצוני ליקב והוא יצא החוצה – קצת נדל"ן, קצת פוליטיקה, קצת יזמות. העסקים, ברוך השם, הלכו מצוין, אבל הלב רצה משהו אחר. שלוש שנים אחר כך חזר לנהל את היקב.

יין מנוחה. מוטי טפרברג . צילום: ענבל שפריר

"השקעתי המון כסף ביקב. המון. אם הייתי משקיע אותו בנדל"ן הייתי עושה הרבה יותר כסף, אבל היקב זה אנשים עם נשמה. לא רק הכסף מניע אותנו", אומר מי שהיום נמצא בראש היקב השלישי בגודלו במדינה, ומי שמעיד, בניגוד למצב התעשייה הרעוע בארץ, כי "אצלנו המצב מצוין. מאז ששינינו את הכיוון של היקב גם הרווחיות עלתה. היום חסר לנו יין וחסרים לנו ענבים".

איך הופכים ליקב שרואה עצמו בחזית התעשייה אחרי כל כך הרבה שנים של יינות קידוש?

"השינויים שהיינו צריכים לעשות היו ברורים לי. לעבור למשכן חדש – אפילו שהיקב החדש, במוצא, היה בדמי מפתח – להשקיע בציוד מתקדם ולהביא איש מקצוע שיעמוד על שלו ולא יגיד 'אמן' לכל בקשה שלי, ותאמין לי שלא פשוט לעמוד מולי", הוא צוחק.

כך הגיע ליקב, ב־2002, שלמה (שיקי) ראוכברגר, שעבד ביקב כרמל וכולם ייעדו לו את תפקיד היינן הראשי שם. "שנה שלמה שיקי ואני נפגשנו פעם בשבוע. מדברים על חזון. לא על כסף, לא על תנאים. רק חזון. איפה היקב יהיה עוד חמש שנים, איפה עוד עשר שנים. בסוף שיקי השתכנע והצטרף אלינו".

השינוי הגדול התחיל ב־2006, עם המעבר של היקב למשכנו הנוכחי בקיבוץ צרעה. היקב מזכיר יותר בסיס צבאי מאשר יקב מהודר, כיוון שההחלטה שהתקבלה למן היום הראשון הייתה להשקיע בציוד, בכרמים, בכל מה שתורם לאיכות היין הסופית. התוכניות למרכז המבקרים המפואר ולשיפוץ חזות היקב עדיין במגירה ("אנחנו רק בתחילת הדרך").

בהמשך הצטרף אוליבייה פרתי, יינן צעיר ומוכשר, ובשלוש השנים האחרונות הושלם תהליך המיתוג מחדש של היקב (בליווי רוי הראל). פתאום יינות טפרברג התחילו להפתיע אותנו בפאנלים של טעימות עיוורות, התחיל דיבור בקרב אנשי התעשייה שמשהו טוב קורה שם.

כל הדיבור האופנתי של השנים האחרונות – החיפוש אחר יינות מאופקים ואלגנטיים המבכרים את טוהר הפרי על פני כובד החבית – כל זה קורה בטפרברג, קצת מתחת לרדאר של רוב חובבי היין. עכשיו הם יוצאים לאור, יודעים שהדרך אל תפריטי היין של מיטב מסעדות העיר עוד ארוכה. אבל סבלנות, ברוך השם, יש בטפרברג. "יש לנו יין מצוין, אבל אנחנו עוד לא שם ושואפים גבוה יותר. בחזון שלי השאיפה היא תמיד להוביל. להיות היין הכי טוב בארץ".

טפרברג 2017: 4 יינות מאפיינים

קברנה פרנק, Legacy 2012: 

הסדרה הגבוהה של היקב מוכיחה שאין להם במה להתבייש מול מיטב היינות הארץ, עם קברנה פרנק עוצמתי ואלגנטי, עם פרי טרי במרכזו וירקרקות מלטפת (200 ש"ח)

יינות טפרברג

מלבק, Essence 2013: 

טפרברג הם מחלוצי הזן בארץ, המזוהה בעיקר עם ארגנטינה, והם בהחלט הצליחו לתת לו טוויסט מקומי. פרי עסיסי ומסגרת עץ שמוסיפה תיבול מתקתק הופכים את היין הזה למלווה בשרים מצוין (100 ש"ח)

אינטגריטז', Inspire 2014: 

ממסך של גרנאש, סירה ומורבדר ים תיכוניים וגם מרלו, המדגים היטב את העתיד הים תיכוני שמאמינים בו ביקב, ובמחיר המעניק תמורה מצוינת (65 ש"ח)

דסטיטאז', Inspire 2014: 

סוביניון בלאן שנותן עשבוניות מרעננת עם פרנץ' קולומבאר שתורם פירותיות שופעת. לבן מאופק ופריך שכיף מאוד לשתות וגם מצליח להציג מורכבות (65 ש"ח)