קוניאק בשק: במזקקת רמי מרטין מנסים לעצור את הצניחה בפופולריות המשקה
כתבנו ביקר במזקקה של מותג הקוניאק המפורסם וחזר עם תובנות בנוגע למשקה הענברי והליכה מתנדנדת כהוגן
עצמו רגע את העיניים וחישבו על ״קוניאק״. נו, אילו קונוטציות עלו בראשכם? כוס קריסטל כבדה המוגשת אחר כבוד מעל אדי מים חמים? אולי ראפרים מוקפים דוגמניות הלבשה תחתונה שותים xo מהבקבוק? אולי בכלל קוניאק בשבילכם זה יופי של צ׳ייסר ליד הבירה? כל התשובות נכונות.
תעשיית הקוניאק נמצאת כיום במשבר זהות מסוים. אולי משבר היא לאו דווקא המילה הנכונה, אולי זו דווקא התחלה של פריחה. אחרי משבר לא פשוט וירידות במכירות. אולי סתם העולם השתנה. מה שבטוח הוא שבשלב מסוים תעשיית הקוניאק הבינה שעם כל הכבוד לפוזה הזו של הסניפטר המפונפן מעל כוסית עם מים רותחים, מול האח, עם סיגר ביד השנייה- זה כבר לא ממש עושה את זה לצעירים.
הם רוצים משקאות קלים, הם רוצים ערבובים, לשתות על קרח, להוריד בשוט. הפוזיציה הקלאסית של קוניאק הייתה צריכה לעבור שינוי ולהתאים עצמה לרוח התקופה. פתאום ראינו קוניאק במועדונים, פתאום שותים אותו בצ׳ייסר או מערבבים עם טוניק, ראפרים שרים עליו, כוכבים מצטלמים איתו, דוגמניות חושקות בו. הקוניאק ניער מעליו את החליפה ועבר לג'ינס משופשף.
ביקור קצר במזקקת רמי מרטן בקוניאק המנומנמת העלה כמה תהיות ומחשבות בנוגע לנוזל האלים הענברי. למרות שמדובר במשקה שמככב בכל המקומות על רחבי הגלובוס, זוכה לתדמית נוצצת וסקס אפיל, האזור עצמו של קוניאק, והעיירה אנגלום (Angouleme) שם נמצא בית רמי מרטן, הוא אזור, איך לומר זאת בעדינות, שפתח תקווה מרגישה כמו ניו יורק ביחס אליו.
שלוש ומשהו שעות ברכבת מפריז, ועוד קרוב לשעה במונית. בניגוד לרבים מאזורי היין של צרפת, לאזורי הוויסקי של סקוטלנד, או למעשה, בניגוד לכל טיול אלכוהולי שזכור לי בעולם, אין לי שום דבר טוב במיוחד לומר על אזור קוניאק. לא יופי ולא הדר מצאתי שם, וגם שום בר שייחקק בזכרון (או לפחות שימחוק אותו לאיזה לילה). אבל דבר אחד אפשר לומר לזכות אנגלום המשמימה, ואין להקל בזה ראש: יש שם קוניאק. מלא מלא קוניאק. ובחדר המלון כבר חיכה לי בקבוק של רמי xo. שזה, למשל, דבר שלא קורה בפתח תקווה.
רמי מרטן היה מגדל ענבים צעיר שהקים ב-1724 את החברה הנושאת את שמו. אבל עזבו עכשיו את שיעור ההיסטוריה והשושלת המפוארת. למרות שבארץ, כך נדמה לי, רואים את רמי מרטן כמעט בכל מקום, מדובר ׳רק׳ בבית הרביעי בגודלו בקוניאק (אחרי הנסי, מרטל, וקורווזיה). בעקבות הצניחה בפופולריות של קוניאק בעולם, כל בית היה צריך להמציא עצמו מחדש, ולתפוס איזו נישה של מיתוג. ב-הנסי, למשל, הלכו על הקטע של מסיבות, צ׳ייסרים וכל הבלינג בלינג הזה.
רמי מרטן הלכו על הקטע הקלאסי, ומנסים לחבר את משקה האלים שלהם לקולינריה. ארוחות טעימות לצד מיני הקוניאק השונים או התאמה של קוקטיילים למנות, למשל, היו מקצת מן הדברים שחווינו בארוחה הפרטית בטירה, ואלו דברים שהמותג כרגע מקדם בעולם. בשוק האסייתי, למשל, שם מאוד מקובל ללוות ארוחה שלמה עם הארד-ליקר, הקונספט של רמי מתיישב בול. לא לשווא ישנם מהדורות מיוחדות ומוגבלות המיועדות אך ורק לשוק האסייתי (ובפרט הסיני), שצובר לעצמו נתח חשוב מאוד במכירות של בתי הקוניאק.
אנחנו שתינו VSOP קפוא מהמקפיא- מי היה מעלה בדעתו לפני כמה שנים להקפיא קוניאק מהודר שכזה – לצד טארט ירקות פריכים, טרור מעושן וכמהין שחורות. את ה-XO שתינו עם פטה קטיפתי של פואה גרא, שילוב שעובד. ובעצם, מה יכול כאן לא לעבוד? מקסימום מורידים עוד שלוק מהקוניאק וההתאמה לאוכל הופכת נהדרת.
על גרסת הבסיס, ה-VS (דרגות הקוניאק מתייחסות לזמן היישון שעובר המשקה), החליטו לוותר ברמי מרטן. לעומת זאת כבר כמה שנים אפשר למצוא (בינתיים רק בשוק האמריקאי) את הרמי V, גרסאת המשקה השקופה. אסור לקרוא לזה קוניאק, שכן המשקה לא עובר שום יישון בחביות, אבל המטרה ברורה: להשתמש במיתוג ה'נכון' של קוניאק ולייצר משקה שקוף שייתן פייט לוודקה.
הם קשוחים שם בבית רמי מרטן, וחרף תחנוניי העיקשים והוידוי קורע הלב שלי על חיבתי לתזקיקים שקופים, לא הסכימו לשחרר טעימה, ואפילו במרכז המבקרים שלהם אין כל זכר לאותו קוניאק שקוף. מאידך, אם חשבתם שה-XO, קוניאק הדגל היוקרתי הוא פסגת היצירה של הבית, אז מסתבר שיש אנשים שבשבילם XO הוא רק ההתחלה.
"לואי ה-13" הוא הגרסא היוקרתית באמת של הבית, עירוב קוניאקים שגילם מגיע גם ל-100 ואף יותר. ביקרנו במרתף החביות המיוחדות של המלך לואי, שלאחרונה אף הושקה גרסא מיוחדת ונדירה של 700 בקבוקים בלבד, חביות נדירות ובקבוק מהודר אף יותר (13,000 אירו והוא שלכם), תחשבו על זה רגע- שלושה דורות של מאסטר בלנדרים מטפלים במשקה הזה עד שהוא מגיע לבקבוק. חתיכת היסטוריה.
מגרסת ה-Black Pearl, זה השם של אותם 700 בקבוקים יקרים מפז, אמנם לא טעמנו והיינו צריכים להסתפק בטעימה היישר מהחבית של לואי ה-13, אבל מה אגיד לכם, כמה שלוקים כאלו והמלאכים שרים בפה, כבר לא אכפת לך שהעיר הזו משמימה, כעורה ושמחר יש שוב שלוש וחצי שעות ברכבת עד פריז. תאכלי אבק פתח תקווה, אנגלום רוק!