וזה היה היין שהיה: רשמים מתערוכת היינות סומלייה 2015

תערוכת סומלייה התקיימה בשבוע שעבר זו השנה ה־11. מדובר בתערוכה המיועדת לקהל המקצועי והיא נחשבת לרגע השיא השנתי של תעשיית היין המקומית. מיטב היקבים המקומיים וחברות היבוא מציגים ממרכולתם, והקהל מתהלך בין הדוכנים וטועם וטועם וטועם, עד שלקראת הערב היכל התרבות הופך למעין אורגיית שיכורים צפופה. איך אומרים על יין? "How classy people get shitfaced".

אז מה היה לנו השנה בתערוכה? כמה רשמים על מגמות וכמה דברים ששווה לשים אליהם לב במיוחד:

יינות לבנים

המגמה של השנים האחרונות נמשכת ביתר שאת גם השנה, עם נוכחות רבה ליינות הלבנים ולרוזה שתופסים נתח חשוב. לא פלא שביקבים רבים היינות הלבנים אוזלים חודשים ארוכים לפני שהבציר הבא מוכן. זהו מקרה נדיר למדי של שוק שהתפתח והבין מה טוב לו (כן, גם בחורף הגיוני יותר לשתות יין לבן במדינה חמה כשלנו) והקדים את היצרנים שנותרו שבויים בדעות קדומות. מכל מקום, הירדן סוביניון בלאן 2014 של יקבי רמת הגולן היה אחד הלבנים המשמחים שטעמתי, ואולי הסוביניון המוצלח ביותר של היקב זה זמן רב. מצד אחד אפשר למצוא בו הרבה נפח של פרי; ומצד שני – חדות ורעננות ודיוק. פשוט טעים ומהנה. שרדונה 2014 של יקב יפו הוא יין עם פרי מאופק וללא חבית. המגמה הזאת – שרדונה ללא עץ – היא מבורכת. הבעיה היא שפעמים רבות התוצאה היא יין פירותי וחנפן מדי, כי כשאנחנו שותים שרדונה אנחנו מצפים לאופי מסוים. השרדונה של יפו מצליח לייצר מספיק עניין ומשקל בחך בלי הכבדות המעיקה של העץ ובלי ליפול בפח החנפנות המתקתקה.

פותחים את הראש

המגמה של זנים מוכרים פחות ושל יינות ייחודים יותר נמשכת אף היא ומשמחת במיוחד. לאט לאט (אבל ממש לאט) מתפתחת כאן תרבות יין "אמיתית" שמבכרת מוצר טוב ובעל ייחוד על פני מותגים. בדוכן של שקד פגשתי יבוא חדש של פיקפול דה פינה (Picpoul de Pinet) של ג'ראר בראטן, יבוא חדש של וינו ורדה מפורטוגל (יקב Gazela) ועוד זנים אלמוניים יחסית מסיציליה, מאוסטריה וכו'. מדובר ביבואן גדול ומשמעותי שמחזיק ברשת חנויות היין המקצועית בארץ (דרך היין), כך שבהחלט מדובר במהלכים אמיצים יחסית שיכולים לחולל מהפך צרכני קל תוך כמה שנים. בתוך כך אי אפשר לא להזכיר את BiboVino – מיזם היינות בשקית (Bag in a Box) שעשה עליה מצרפת לאבן גבירול. הרעיון הוא להוזיל את מחירי היין על ידי חיסכון באריזה – בקבוקי זכוכית, פקק וכיו"ב. במכירה בקרטונים של שלושה ליטרים מקבלים למעשה כמות של ארבעה בקבוקי יין היכולים להישמר לאורך כמה שבועות (השקית פועלת על עקרון ואקום) והמחירים (200־350 ש"ח למארז) נותנים בהחלט פייט ליינות בסדר גודל של איכות שווה. הרבה עניין היה בתערוכה סביב הרעיון הזה, שמקובל מאוד בעולם, וכולי תקווה שגם בארץ נשכיל להסתכל יותר אל מה שבקנקן (או בשקית) ולא רק על האריזה.

עם הפנים קדימה

מבין הטעימות העתידיות (של יינות שטרם שוחררו לשוק) שווה לעקוב אחרי יקב מרגלית – יקב הבוטיק הוותיק בארץ – שלאחר שנים רבות של קיבעון (ולאו דווקא רע, שכן ללא ספק מדובר בפסגת היינות המקומיים) עתיד לצאת עם כמה יינות חדשים בשנה הקרובה.

סנונית ראשונה שטעמנו הייתה רוזה של מרגלית, ומדובר בהחלט בייצור חריג בנוף המקומי. ממסך של ענבי גרנאש שחור, ריזלינג ושרדונה – יין לא שגרתי וגם לא ממש רוזה, אלא משהו באמצע הדרך בין יין לבן לרוזה – ארומטי, פרחוני ובאמת ייחודי. היין הזה ייצא לשוק בעוד כמה חודשים, ואני בהחלט סקרן לטעום אותו שוב. יעקב אור־יה – אקס יקב מדבר וכיום היינן של פסגות – הביא טעימה קטנה של היין שלו, תווית פרטית שהוא מפיק בכמות מזערית; וכרגיל עם אור־יה – הסגנון קיצוני ומלא אופי.

ממסך לבן שעבר השרייה על הקליפות (מה שסוחב את היין לסגנון כתום) היה אחד הדברים הכי מסקרנים שטעמתי, ואפילו פינו נואר – אולי הזן האדום הכי בעייתי לגידול בארץ – שנמצא בתהליך ראשוני מסתמן כמבטיח. ביקב כישור טעמתי סירה בסדרת כרם כישור הגבוהה מבציר 2013, עם מבנה טוב ומבטיח לקראת השחרור הצפוי בעוד כמה חודשים. יקב גרוס הציג את בציר 2012 – בסך הכל בציר שני של יהודה גרוס, מגדל אתרוגים חרדי שלמד את מלאכת העשייה ביקב מרגלית ואף קיבל ענבים מכרם היקב. העתיד ליקב הצעיר, המייצר יינות קברנה סוביניון מלאים ועשירים, נראה מבטיח.

עוד שווה לשים לב למורבדר של שאטו גולן מבציר 2012 – אחד היינות הכי טובים שטעמתי מיקב זה: יין בשרני ומפולפל, טאנינים רכים וטעימים במובן הפשוט ביותר. הבעיה היחידה היא שבסך הכל יוצרו פחות מ־300 בקבוקים, כך שכלל לא פשוט להשיג בקבוק. תבור השיקו רוזה חדש (2014) מבוסס ברברה, יין יבש, לאחר שנים של רוזה חצי יבש ומשמים ומדי. היה כיף לפגוש ביין הזה.

נתראה בשנה הבאה, בתקווה לנוכחות מסיבית יותר של יבואנים חשובים, יקבי בוטיק ובעיקר – קהל מקצועי שמגיע גם לעבוד ולא רק להתמנגל ולדפוק את הראש כאילו אין מחר.