סוד הגן הנעלם: איך גארדן החדשה של השף ניר צוק בדיזנגוף סנטר?

תמיד סברתי שרמתה הקולינרית של עיר לא מסתכמת בכמה מסעדות יוקרה ובשפים היצירתיים שיש בה, אלא גם ביכולתה להציע מזון מהיר איכותי שמכבד את הסועד ולא רק מנצל את רעבונו. אחרי הכל, בחיי היומיום זה שימושי ונחוץ הרבה יותר מארוחה מורכבת במסעדה אלגנטית, אפילו אם היא מגיעה באריזה של "עסקית" מהירה וזולה מהרגיל. את משבצת הארוחה המהירה ממלאות כאן, מלבד הרשתות הידועות, בעיקר מסעדות המגישות מה שמכונה "אוכל ביתי" – שחלקן נהדרות ורובן לא – חומוסיות, כמה המבורגריות סבירות, סניפי המזנון של אייל שני וזהו בערך.

קבלו במחיאות כפיים את ניר צוק, שהצטרף לחגיגה ובחר את אבי אבות הקניונים, דיזנגוף סנטר, כדי למקם שם מסעדה מהירה בשרות חצי עצמי ששמה בתל אביב גארדן. מה לסנטר ולגארדן? צוק מצא בקניון חלל שאפשר לחבר אותו לחצר רחבת ידיים, שבעת ביקורנו אמנם ניתך עליה גשם זלעפות, אבל אין לי ספק שברוב ימות השנה היא תמשוך קהל רב. ולמה מחיאות כפיים? כי זו יופי של מסעדה, עם אוכל פשוט שמותקן במיומנות מחומרים מצוינים ומוגש במהירות, בסבר פנים יפות ובמחירים סבירים.

שני עמודי תווך יש למסעדה – עופות צלויים וצ'יפס. מיד עם הכניסה נתקל המבט בשורות שורות של עופות עגלגלים שנצלים לאטם בוויטרינה גדולה מאחורי דלפק ההזמנות. ריחם, שכידוע עושה למוח כל מיני דברים בלתי נשלטים, אופף אותך באחת. לעומת זאת, אין ריח של טיגון אף על פי שצ'יפס הם גאוות המקום השנייה. הכל נקי, אסתטי וחייכני. השארנו אצל הקופאית החביבה הזמנה מגוונת, קיבלנו אגרטל עם שושן צחור כסימן זיהוי שהחליף את מספר השולחן והתמקמנו במפלס העליון.

צילום: יהודית גורן

נתחיל עם העיקר: העופות שמוגשים בגארדן רחוקים ממוצרי התעשייה עתירי הנוצות שנמכרים ברוטיסרי המקומי המצוי. צוק מגיש עופות ממשק ארצי שאמנם לא גדלים באוויר החופשי, אבל ניזונים ממזון טבעי בלבד וללא אנטיביוטיקה. הם בגודל המתאים לצלייה, אינם שמנים ובשרם אינו ספוגי ומתפורר אלא מוצק ונעים לאכילה. צלייה מקצועית, בחום ובקצב הנכון, שומרת על פריכות העור ועסיסיות הבשר ברוב חלקיו, אם כי גם אצלו מתקשים למנוע יובש באזור החזה. כחובב מושבע של עוף אני מודה לו על כך שהוא נותן לטעמו של הבשר לשלוט ולא קובר אותו במעטה של תיבול אגרסיבי. הזמנו גם נקניקיות משני סוגים, שמוגשות בלחמנייה אוורירית עם כרוב כבוש בבירה (שהיה תפל מעט לטעמי). נקניקיית העוף הייתה יבשה וחסרה טעם וקליפתה עבה וצמיגית. לעומתה, נקניקיית העגל הייתה מצוינת, שומנית במידה, עסיסית ועשירה בטעמי בשר ותבלינים. צוק מציע גם שניצל, ורק בזכות המירכאות הכפולות שהוא הוסיף לו בתפריט מחלתי לו על שימוש לשווא בתואר "וינאי" – כי הוא עשוי מבשר בקר ועוד לא נולד הווינאי שיתייחס למשהו שעשוי מבשר אדום כאל שניצל. אם נתעלם מזה, המנה נדיבה וטעימה, יבשה משמן טיגון ועשויה מבשר באיכות מסבירה יותר, כך שמי שלא מתלהב מעוף ימצא בה מפלט מצוין.

ועכשיו לצ'יפס: הזמנו דוגמה מכל ארבע התצורות המוצעות בתפריט והעברנו אותן מבחן כפול – של מבוגרים ושל ילדים. כולן עשויות מתפוחי אדמה איכותיים וככל הנראה מזנים מותאמים לכל אופן הכנה. מאכזב מכולם היה דווקא הצ'יפס הקלאסי – פריכותו אבדה איפשהו בדרך, ואף שטעמם לא נפגע מדי – צ'יפס נבול מתאים לדוכן פלאפל אבל לא לכאן. פטוצ'יפס הוא טוגנים מפרוסות דקות בצורת רשת שמוגשים קרים. הם זכו להצלחה רבה אצל הילדות, ואצל המבוגרים מעט פחות. הנוסח המכונה בלגי הוא צ'יפס בחיתוך עבה שהיה כבר ברמה אחרת לגמרי – פריך בחוץ ונימוח, לוהט וטעים בפנים. אבל את הפרס הגדול גורפת גרסת ה"מדורה": פרוסות עבות של תפוחי אדמה בקליפתם באיכות טיגון מעוררת התפעלות, שמניבות חגיגה של טעם ופריכות בפה. ממש מושלם.

גארדן היא מסעדה לארוחה מהירה אבל לא מסעדה של מזון מהיר. היא עומדת בזכות עצמה בכבוד, אבל אם משווים אותה להיצע הקיים בסנטר, די ברור שפער האיכות העצום לעומת סניפי המזון המהיר מצדיק את פער המחיר. זה הרבה יותר בריא, הרבה יותר טעים ורק מעט יותר יקר.

חשבון בבקשה

עוף שלם בגריל – 68 ש"ח

נקניקיית עגל – 28 ש"ח

נקניקיית עוף – 28 ש"ח

שניצל עגל – 52 ש"ח

צ'יפס קלאסי – 18 ש"ח

צ'יפס בלגי – 18 ש"ח

צ'יפס מדורה – 19 ש"ח

צ'יפס פטו – 22 ש"ח

סלט גארדן – 34 ש"ח

קולה X3 – 30 ש"ח

מיץ תפוזים – 12 ש"ח

סה"כ – 329 ש"ח