גרוזינים נהנים יותר

כיוון שעניין הטבעונות הפך לתפוח אדמה ציבורי לוהט, אני מרגיש חובה לפתוח בגילוי נאות: אחד – אני לא טבעוני, ושתיים – אני לא שונא טבעונים. ככלל, על שאלות אם אני אוכל כשר, צמחוני, ללא גלוטן, ללא בישול, עם מלח, בלי אלכוהול, נטול קפאין, עשיר בסיבים, סוכר חום, בשר אדום, שרצים וכו' אני עונה תמיד "כן". אני אוכל הכל, כך שהרעיון להפוך את ננוצ'קה, מוסד חביב עליי מאוד, למסעדה טבעונית למהדרין, לא מזעזע ולא מרתיע אותי כלל. כל עוד מדובר במקום שמגיש אוכל לסועדים ישובים וגובה על כך תשלום, הרי זו מסעדה לכל דבר, והבחירות שלה באיזה אופן להגביל את חופש הבישול שלה הן עניינה.

יש דעה רווחת שטבעונות היא מילה נרדפת לסגפנות, ושטבעונים הם אנשים מדוכדכים. זה כנראה לא נכון: ננוצ'קה הטבעונית נותרה מקום הומה, מלא צחוק ושמחת חיים, ואף שישבנו באזור המסעדה, קולות העליצות וצלילי המוזיקה האופייניים לבר הגיעו אלינו גלים גלים. יש כמובן קטע שלם שמתלווה למהפך האידיאולוגי של ננוצ'קה ולשמחתי הוא לא נעשה ברצינות תהומית. זה מתחיל כבר בהודעה המוקלטת בטלפון שמכריזה על מהפכת הטבעונשווילי ועל כך שזו המסעדה הגרוזינית הטבעונית הראשונה בעולם, וממשיך בניסוח התפריט ובמסע יחסי ציבור נרחב בעיתונות וברשת, לקול תשואות הטבעונים.

ראשונות הגיעו לביבות בטטה עם קרם קשיו ובצל ירוק. הלביבות, אם אפשר לכנותן כך, טעימות, אך בפועל מדובר בארבע גבשושיות קטנות של תערובת בטטה נימוחה שעל כל אחת נחה גבשושית נוספת של קרם טעים אף יותר. התוצאה נעימה לחך והרמונית. האמת, זה מתאים יותר כ־amuse-bouche, אבל נמכר כמנה במחיר הלא צנוע של 47 ש"ח. אכלנו גם קציצות ארטישוק שהיו מעט תפלות ומצופות בפירורי לחם ובתבלינים, שבלט בהם טעם הכמון והיה בהן הד של חריפות. לצדן הגיע צ'אטני נחמד של עגבניות שרי ופלפלים אדומים בתיבול מאופק. אחרונה בסבב הזה הוגשה מנה של אטריות קדאיף ספוגות במיץ הדרים ואפויות, שחובקות פרוסה של פטריית פורטובלו ולצדם שעועית ירוקה ואפונת שלג בפריכות ובצבעוניות מושלמת. זו הייתה מנה מצוינת, הטובה ביותר בארוחה שלנו.

בהמשך הזמנו קאטלטי, המתואר כחריימה טופו וסייטן, וחאצ'פורי במילוי תרד וגבינה מחלב סויה, שתי מנות המכילות תחליפים נפוצים למוצרים מן החי. בעוד שטופו וסייטן מהווים תחליף תזונתי מצוין לחלבונים מן החי, הם לא מהווים תחליף לשום דבר מבחינת הטעם. חריימה הוא שילוב בין טעמו של רוטב עגבניות עשיר וחריף לבין טעמו המובהק של הדג. בגרסתו הטבעונית מדובר בקציצות ספוגיות וחסרות טעם שעליהן ערמו תבשיל סמיך ומעט יבש של עגבניות וגרגירי חומוס. כל העסק הזה לא מתחבר והוא גם ממש לא אסתטי למראה. במקרה הזה טבעונשווילי לא בשבילי. החאצ'פורי היה עשוי מהבצק הנפלא שתמיד אפיין את המאפים של ננוצ'קה. גם כאן, גבינת הסויה לא הוסיפה לטעמה של מלית התרד השגרתית, רק לערכה התזונתי. בננוצ'קה אי אפשר הרי בלא חינקאלי, אז הוספנו זר כופתאות במילוי תרד ואגוזים. המילוי היה חריף במידה שהייתה מחייבת התראה מוקדמת בתפריט או על ידי המלצר. עבורי זו הפתעה נעימה, אבל אחרים בשולחן פשוט לא היו מסוגלים להמשיך לאכול.

לקינוח הזמנו אצבעות שוקולד טראפל על מצע קריספי נוגט שהוכנו משוקולד לא מספיק משובח כדי שטעמו יורגש ואף יתגבר על המתיקות המוגזמת, ופרפה חלבה על תחתית שוקולד ועם ציפוי שומשום וסילאן שהוא ניסיון הרבה יותר מוצלח לייצר קינוח פרווה ראוי לשמו.

יש לי ספקות רבים לגבי היכולת "לעקם" את המטבח הגיאורגי המסורתי, עתיר מוצרי החלב והבשר, באופן שסד הטבעונות יתקבל עליו באהבה. אולי מוטב לא להתעקש על השילוב ה"מגניב" הזה ולבנות תפריט טבעוני קוהרנטי יותר ולשמר את רוחה של גיאורגיה בעיקר באווירה. אני מקווה שהטבעונים, שמספרם גדל בתל אביב, ייהנו מהופעתה של מסעדה כיפית ומגוונת העונה לדרישותיהם התזונתיות. אני אמשיך להגיע מדי פעם לבר וארים כוסית לחייהם, לצלילי המוזיקה של מיקי הגרוזיני.

אוכל – 6

אווירה ועיצוב – 9

שירות – 8

תמורה לכסף – 6

ציון כללי – 7

 למסעדת ננוצ'קה

חשבון:

לחם גרוזיני – 14 ש"ח

קדאיף הדרים – 59 ש"ח

לביבות בטטה – 47 ש"ח

קציצות ארטישוק – 58 ש"ח

קאטלטי – 62 ש"ח

חאצ'פורי אימרולי – 53 ש"ח

חינקאלי תרד אגוזים – 55 ש"ח

אצבעות שוקולד – 38 ש"ח

פרפה חלבה 36 ש"ח

3 כוסות יין – 147 ש"ח

סן פלגרינו גדול – 25 ש"ח

תה ננה – 12 ש"ח

אבטחה – 6 ש"ח

סה"כ – 612 ש"ח