פלימרקט: רב טוראי שקשוקה

פלימרקט, רבי יוחנן 8 שוק הפשפשים יפו, 6202262־03, ראשון־חמישי 19:00־אחרון הלקוחות, שישי ושבת 12:00־אחרון הלקוחות

אני רוצה לפתוח את הטור הזה בווידוי: עד לאחרונה גרתי בלב מתחם שוק הפשפשים ביפו, אבל לפני שלושה חודשים ברחתי בחזרה תל אביבה עם הזנב בין הרגליים. ברחתי, כי לא היה כיף ביפו. מעבר לבעיות התחבורה ולשאון הלא נגמר של עבודות הבנייה, לא הצלחתי להתחבר למהומה האנושית. במתחם השוק התפתחה סוג של סצנה, אלא שהתברר לי די מהר שזוהי אינה הסצנה שלי. בדומה לסצנה הפלורנטינית, כך גם זו מבוססת על קהילה צעירה ואנרגטית שנמשכת לחספוס האותנטי של האזור. אך בניגוד לפלורנטין – שעדיין אפופה בריח בורקסים, תבלינים וסולר – יפו הפכה לסוג של בונבוניירה מזויפת. השילוב בין דירות עשירים שמשקיפות על סמטאות חסומות באוטובוסים של פרויקט תגלית ודוכני מיצים ומלבי לתיירים – פשוט לא עובד בעיניי.

שלושה חודשים מאז הבריחה לא אזרתי את האומץ לשוב למקום הפשע, וכיכר השעון (כלומר, יועזר) שימשה עבורי תחנת גבול שבלמה את התקדמותי דרומה. אבל השבוע זה קרה. הגבול נפרץ ומצאתי את עצמי עם נערת הפרברים בפלימרקט, המיזם החדש והמדובר של אנשי מסעדת לה שוק. נתוני הפתיחה בעייתיים: ביקור נושן במסעדת לה שוק הדיזנגופית לא הותיר בי רושם רב, ועל המסעדה הנוכחית שמעתי ביקורות נוקבות. עד כמה שהדבר קשה, לביקור הנוכחי ניסיתי להגיע כדף חלק ולהתייחס אליה כאילו אינני יודע עליה דבר – ממש כפי שהתיירים נשאבים למסעדה על סמך הגירויים שהיא מקרינה אל הרחוב בלי לקרוא עליה בטריפ אדווייזר. על סמך הפרמטרים הראשוניים פלימרקט היא בהחלט מסעדה מגרה. היא מעוצבת כלופט ענקי שמשלב ישן וחדש (מי אמר לבֵנים חשופות ולא קיבל?), ובמרכזו מטבח פתוח. לאחר בירור קצר נמצא לנו שולחן זוגי בחוץ שמאפשר להשקיף על הרחבה החיצונית של בית הקפה פועה – גם היא מלאה עד להתפקע. עד כאן הכל טוב ויפה. המלצר שלנו, שפרפר בין השולחנות המתנודדים, הפגין תשוקה אמיתית, ותיאוריו הנלהבים כמעט הצליחו להכניס אותנו למשחק. כמעט, כי ברגע שהאוכל הגיע הכל כבה. פלימרקט היא קלישאה מהלכת של טרנד מסעדות השוק. אפשר לנתח את הטרנד המאוס בהרבה אופנים, אבל אני אבחר להתמקד בנקודה אחת, בעצם בשתיים: עגבניות שרי וזיתי קלמטה. עגבניות וזיתים הם הלב הפועם של מסעדות השוק. תוציאו את שני אלה והן ישאבו לחור שחור שאין ממנו חזרה. הנתון הזה מסביר ודאי את העובדה שכמעט כל המנות כאן מכילות עגבניות שרי וזיתים שחורים. זה אולי נשמע קנטרני, אבל יש כאן עניין עקרוני: חוסר המקוריות כאן זועק לשמים. כמה כבר אפשר לאכול שרימפס סמרטוטיים במחבת עם יין לבן, שמן זית ורבעי ארטישוק משומרים מאיטליה (ברשותכם, מפאת אילוצי מקום, אוותר מעכשיו על הכנסת עגבניות שרי וזיתים שחורים לתיאורי המנות)?

סלט ניסואז עם טונה אדומה מופצצת בטעם מוגזם של זרעי כוסברה, ביצים, אפונים תפוח אדמה וצנוניות התגלה כמנה הטובה ביותר בארוחה. לא שהוא היה מדהים, אבל לצד יתר המנות לא הייתה לו תחרות. כאיש אוכל אני הראשון שינמיך ציפיות ממקומות כמו פלימרקט. הרי ברור שלכאן באים לקבל אוכל פשוט ולא מתיימר. דווקא משום כך מנה כמו אספרגוס קציפת עגבנייה, פרמז'ן וביצת שליו באיולי לימון היא כל כך מכעיסה. הרי שום מרכיב בה אינו שייך לכאן. במפגיע זו אינה מנה של קיץ (מה לעשות שאספרגוסים אוהבים את סוף החורף), והיא בוודאי אינה ישראלית. אתם יודעים מה? אם הייתה טעימה הייתי יכול לסלוח לה, אבל ביצת העין השרופה מנעה ממנה להיות כזאת. הלאה: מה הייתם אומרים על מנה שמתוארת כך: "בשר שפונדרה וטלה בתיבול נקניקיות מיטיטיי רומניות עם טחינת מנגולד וסלט של במיות, בצלים ועגבניות שרי צלויות". ובכן, אתם יכולים להפסיק להתרגש. זוהי בסך הכל מנה של שני קבבים רומניים לצד טחינה ירוקה וגיבץ'. כששאלנו את המלצר איפה תבשיל השפונדרה והטלה שהזמנו, הוא השיב: "בתוך הקבבים. באמת, יכול להיות שהמנה מתוארת באופן קצת מטעה". אתם מבינים לאן הגענו? מסעדת שוק מתביישת לכתוב את המילה הפשוטה "קבבים". בתואר המנה המופרכת ביותר זכה קינוח שתואר כ"מרנג לימון מפורק". כשמו כן הוא, זה היה מרנג נפול ורך שכנראה לא הצליח באפייה ופורק על פני צלחת הצפחה עם שלל פירורים כדי להשמיד ראיות. ביס ממקצפת הביצים העלובה הזו גרם לנו לחוש געגועים עזים למלבי הסינטטי שנמכר בכיכר השעון. אם שוק אז שיהיה שוק עד הסוף.

התענוג

אוכל: מסעדת שוק עדכנית

מחיר: יקר

שירות: לבבי

שירותים: נקיים ומטופחים. אין גישה לנכים

חניה: בעייתית

חשבון

סלט ניסואז 59 ש"ח

אספרגוסים עם ביצת שליו 49 ש"ח

שרימפס במחבת עם ארטישוק 71 ש"ח

קבבים רומניים עם במיה 69 ש"ח

פאי לימון מפורק 45 ש"ח

בקבוק סנסר לה פונדט 160 ש"ח

2 אספרסו קצר 18 ש"ח

2 צ'ייסר פרנה ברנקה 36 ש"ח

סה"כ: 507 ש"ח