פאסטל: קצת גבוה

אפילו שזה הרגיש לו קצת כמו בפרמיירה לריאליטי הצליח ג'וב להשאיר מאחור את הפחד מהשעתוק הדיגיטלי ולהתמסר לדיסוננס שחיכה לו במסעדת פאסטל החדשה. מפליא, אבל הוא אפילו נהנה מזה

גספאצ'ו בפאסטל. צילום: אנטולי מיכאלו
גספאצ'ו בפאסטל. צילום: אנטולי מיכאלו
12 בספטמבר 2013

למסעדה

הפעם הראשונה שבה אכלתי מרק עגבניות קר היתה בתחילת שנות התשעים בטיסה של סינגפור איירליינס מלונדון למלבורן. האמת היא שלא ממש אכלתי, אלא שתיתי אותו בכוס פלסטיק בתוספת מנה הגונה של וודקה. אני לא זוכר את סוג הוודקה אבל אני בהחלט זוכר את פחית העגבניות. היא היתה מתוצרת קמבל. לא היתה לי אפשרות לשכוח אותה, כי בעידן השעתוק הטכני, או יותר נכון הדיגיטלי, גם במוחו של אידיוט גמור נחקק לעד הלוגו האדום והמתפתל של חברת המרקים האמריקאית הוותיקה. מי שאחראי לכך במידה רבה הוא כמובן אנדי וורהול, שהדפסי פחיות הקמפבל שלו הפכו לאיקונות חובקות עולם לא פחות מהחמניות הזוהרות של ואן גוך. השבוע נזכרתי בטיסה ההיא כי דימויי הקמפבל תלויים כעת במוזיאון תל אביב, כחלק ממסעם ביקום, כמו פחיות רעשניות אשר קשורות בחוט לאגזוז של חללית אשר טסה לאינסוף של עולם האמנות. לכן כשקיבלתי לידי את התפריט על הבר של פאסטל, המסעדה החדשה והמדוברת, שנמצאת מרחק שפריץ עגבנייה מהתערוכה המדוברת לא פחות של וורהול, היה לי ברור שאבחר לפתוח בגספאצ'ו. המרק הקר, שהוא המאכל המזוהה ביותר עם חבל אנדלוסיה בספרד, הוא תמצית מזוקקת של המושג "עגבנייה" במובן הרומנטי שלה. אך כאן הפחד הגדול היה שאקבל מוצר טכני, המוני ונטול נשמה, בדיוק כמו המרקים של קמפבל והאמנות של וורהול.

לפחד הזה היו סיבות טובות. פאסטל היא מסעדה שנראית ומרגישה כמו מסעדה של כסף גדול. עומדים מאחוריה מספר משקיעים "כבדים" ומסעדנים מנוסים כמו תדי שאולי, איציק חנגל, צביקי עשת ודוד קישקה, אשר לקחו את החלל שבו שכנה בעבר הרחוק מסעדת ג'אקומטי והפכו אותו למפלצת ענקית, מעוצבת ורבת ראשים: חלל הסעדה ובר גדול, חצר ובר חיצוני וחדר עישון אפלולי אשר מזכיר במידה רבה את החמארה של רפאל. בגזרת המטבח הם לקחו סוג של הימור ושמו את הז'יטונים על שם לא מוכר (לפחות לא בקרב הקהל הרחב): טיבו ברה, שף צרפתי, אשר שימש בארבע השנים האחרונות כשף הרשמי במעונו של שגריר צרפת. גם הקהל הרב שצבא על המקום, ענטז ונקש בעקביו, לא ניבא טובות. זה הרגיש כמו פרמיירה של העונה החדשה של "מעושרות", אשר מסיבות לוגיסטיות מפיקיה החליטו לאחדה עם הפרמיירה של TLV, עושים את תל אביב. אבל אז הגיע הגספאצ'ו. ובכן, גם לאחר נשימה עמוקה וניסיון למתן את עצמי, אין דרך אחרת להגדירו מלבד הגספאצ'ו הטעים שאכלתי בחיי. ציר העגבניות הקר שהגיע ועל פניו זהרו מספר טיפות של שמן זית בתולי הרגיש כמו שדה עגבניות שלם שנדחס לתוך צלחת. על דפנות הצלחת הונח כדור גלידת חרדל ועוגיית פרמזן. נשמע מוזר? כשאלה נזרקו פנימה עוצמת טעמי העגבנייה רק התגברו.

אחרי מרק אלוהי ועוצמתי כזה היה ברור שתגיע ירידה. כאן אנחנו חוזרים לסקפטיות של ההתחלה ולתהיות כנות בדבר מיקומה של פאסטל במרחב: כאמור, פאסטל היא מסעדה של כסף חדש, אלא שהשף שלה, כך נדמה, הוא שף קלאסי, אלגנטי ואולי אף מיושן. קשה כרגע לנבא כיצד יצלח השילוב הזה, בין רצון לספק לקהל את ליטרת הוורדים, הפיסטוקים והפואה גרא של הקהל לבין המשיכה הטבעית אל האיפוק האירופי שלו. במציאות כזו ברור שיווצרו יצורי כלאיים בעלי מום, כמו למשל מנה של מיני פסטלים ממולאים בגבינות. בתפריט נכתב שאלה היו תום וקשקבל, אך בפועל זה הרגיש יותר כמו מילוי של בורקס סינתטי, אשר הוגש לצד סלט ירוק. זו הייתה מנה של רשת בתי קפה, לא של מסעדה. מנה ראשונה נוספת כבר הייתה טובה בהרבה: סרדינים כבושים על ברוסקטה שנמרחה בשמנת היו מוצלחים למדי. מנה של ספגטי פירות ים שוב הבהירה את הדיסוננס. זו הייתה מנה מצוינת. בצק הספגטי הטרי, שנעשה במקום, הפגין מרקם מושלם ופירות הים – קלמרי, וונגולה ומולים טופלו כהלכה. זו הייתה מנה שניתן היה לקבל בקלות במסעדה נחשבת בדרום איטליה. אלא, שלמישהו כאן זה לא הספיק, וכך נוסף לה מערום מגוחך שהכיל שלל עלי מיקרו ירוקים. כל כך ישראלי. כל כך מיותר. במנה הבאה חזרנו שוב לאירופה הקלאסית: שוק קונפי ברווז היה עדין וטוב והשוס הגיע בצורת תוספת של פירה עם טוויסט: שבבי ברווז מעושנים שיובשו ונכתשו לפירורים. אחלה יציאה. קינוח מיניארדיז (פטיפורים) חביבים, קפה טוב, וצ'ייסרים של פרנה ברנקה, שכבר נלגמו בבר העישון הרעשני, חתמו חוויה מוזיאלית־קולינרית מוזרה למדי. היה זה אותו אנדי וורהול שאמר פעם באחד הריאיונות המאוחרים: "תרבות? אין שום דרך להגדיר את המושג הזה".

התענוג

אוכל: בראסרי אקלקטי

שירות: מקצועי

מחיר: יקר

שירותים: נוחים ונקיים. גישה לנכים

חניה: מגרש חניה בתשלום

חשבון

גספאצ'ו אנדלוסי – 38 ש"ח

מיני פסטלים – 48

ספגטי פירות ים – 84 ש"ח

קונפי שוק ברווז – 88 ש"ח

פטיפורים – 52 ש"ח

בקבוק סנסר סוביניון בלאן – 160 ש"ח

2 אספרסו קצר – 18 ש"ח

סה"כ: 488 ש"ח