בעזרת השף

איך הפך הטבח ממודיעין למגה סלב: השף מאיר אדוני מספר על השנה המסעירה בחייו, רגע לפני שהוא פותח מסעדה חדשה, מתחיל צילומים לעונה השנייה של "משחקי השף" ומזיז עניינים לקראת פתיחה של מסעדה בניו יורק

מאיר אדוני. צילום: איליה מלניקוב
מאיר אדוני. צילום: איליה מלניקוב
28 במאי 2014

שנה לא פשוטה עברה על השף מאיר אדוני. אם לדייק, אפשר אפילו לומר שכל אחד מהדברים שהוא סימן עליהם וי השנה הוא לכשעצמו נושא שיכול למלא חודשים ארוכים על ספת הפסיכולוג. זה התחיל עם חזרתו של אדוני לתפקיד הממי הרגיש הלאומי שלנו אחרי תקרית ה-"צ'חצ'חים" במגזין "גלובס"; המשיך עם המעבר של מסעדת כתית ללוקיישן חדש אחרי שבע שנים בנווה צדק; במקביל נפתחה מסעדת בלו סקיי, מסעדת יוקרה כשרה; והשיא – סדרת הריאליטי־בישול "משחקי השף", שבעקבותיה הפך אדוני משף מוכר ומוערך בברנז'ה הקולינרית למגה סלב. ביום העצמאות האחרון, למשל, הוא טייל כהרגלו עם אשתו ושלושת ילדיו בין הפטישים המצפצפים לזרנוקי הקצף הדביק בעיר מודיעין, אבל זה כבר לא היה אותו הדבר. "את לא מבינה מה הלך שם", הוא נזכר, "כל שנייה הייתי צריך לעצור ולהצטלם עם מישהו אחר, עד שאשתי אמרה לי שחבל שלא פתחנו שם דוכן צילומים".

ואיך אכלת את זה?

"זה מחמיא לי מאוד וממלא ומחזק אותי. בסופו של דבר אני מבשל לאנשים, ואם אני מקבל כל כך הרבה אהבה ופרגון על מי שאני ועל איך שאני אז זה ענק. אני נתקל בחוויות מרגשות עם ילדים קטנים ואנשים מבוגרים שרק רוצים לחבק אותי ולהגיד לי כמה מילים. זה פשוט מרגש. לפני שבוע ילדה בת 6 הביאה לי ספר תהילים כרוך עם הקדשה, וההורים שלה נשבעו לי שהיא קנתה את זה מדמי הכיס שלה, אז תגידי לי את, איך אני יכול שלא לבכות? זה מטורף. זה נותן לי להאמין יותר בדרך שלי".

אז בסופו של דבר "משחקי השף" גם עשתה טוב לביזנס.

"זו הייתה שנה שהביאה צמיחה מטורפת למסעדות, הרגשתי כאילו גילו אותן מחדש. אני לא אתחסד לרגע – זה כיף ענק ואני שמח שככה זה יצא. התוכנית הפחידה אותי מאוד, מהרבה סיבות – חששתי איך זה ייצא ואיך זה ייתפס. והרי אני לא איש של טלוויזיה אלא איש של עשייה במטבח, אבל אני שמח שבסוף זה יצא טוב".

אתה לא מרגיש שיש בזה גם משהו מקומם? זה כמו ששחקני תיאטרון יכולים לעשות שייקספיר במשך שני עשורים על הבמה ואף אחד לא יידע מי מהם, ואז כשישחקו בפרק אחד בטלנובלה סוג ז' כל המדינה תרדוף אחריהם.

"את לא מבינה כמה זה נכון, לפעמים אני חושב על זה ולא יודע אם זה עצוב או משמח. הטלוויזיה היא מדיה שיש לה יכולת להמליך אותך בשנייה או להוריד אותך בשנייה, השאלה היא רק איפה אתה נמצא באותו רגע נתון".

מאיר אדוני. צילום: טל גבעוני
מאיר אדוני. צילום: טל גבעוני

 יש הבדל בין מאיר של לפני למאיר של אחרי?

"אני שמח שהגעתי לזה בגיל בוגר מאוד. אני בן 41 ואני מרגיש שיש משהו בגיל הזה. תמיד חשבתי שגיל זה רק גיל אבל היום אני מרגיש שהגעתי לגיל הזה מאושר ואני לא מצטער על שום דבר שעשיתי. אני יכול להגיד רק תודה על כל מה שיש לי. אני נשוי עם שלושה ילדים, גר במודיעין ומגשים את החלומות שלי יום אחרי יום עם תוכנית טלוויזה מצליחה, עם ארבע מסעדות ועם חלום על מסעדה בניו יורק".

ניו יורק? סחתיין.

"זה עוד רחוק אבל זה מתחיל לזוז. כרגע עוד אין על מה לדבר".

את מסעדת לומינה החדשה יפתח אדוני להרצה ביום ראשון הבא (8.6). היא ממוקמת בקומת הקרקע של מלון קרלטון בכיכר אתרים, ובדומה למסעדת בלו סקיי שלו (בקומת הגג של אותו מלון), היא תהיה כשרה, רק שהפעם – הכשרות בשרית. אז אם בבלו סקיי היה קל יחסית כי הכותרת היא "מסעדה כשרה חלבית", וכל מה שהוא היה צריך לוותר עליו היה פירות ים (לחמאה ולקינוחים שלום), עכשיו האתגר שלו גדול הרבה יותר. התפריט של לומינה נחלק לארבע קטגוריות – המטבח היהודי: שבו יהיו מנות כמו גפילטע פיש, כבד קצוץ, הרינג על חלה, לשון כבושה; המזללה: מנות הדגל של מסעדת המזללה, כמו קרואסון מוח, טרטר פלסטיני, בורי על הפלאנצ'ה עם פריקי, סביצ'ה; מטבח צרפתי: מנות כמו בריוש קלוי עם סטייק פילה וכבד אווז, רוסטביף קלאסי, פיש אנד צ'יפס; ומעדנייה: צלעות בקר, אנטרקוט על העצם, בר ים, שוקרוט עם נקניקיות עגל, אוסובוקו עם קוסקוס וירקות.

מנה ממסעדת כתית. צילום: דן פרץ
מנה ממסעדת כתית. צילום: דן פרץ

אז מה הקטע שלך עם מסעדות כשרות? זה קשור לזה שהמותג מאיר אדוני פונה עכשיו לקהל רחב מכל הארץ ולא רק לקומץ תל אביבים נהנתנים?

"החיבור שלי לכשרות הוא חיבור טבעי. אני מגיע מבית מזרחי מסורתי, וההורים שלי גדלו כילדים דתיים. כל החיבור ליהדות, למסורת, לחגים, לשבת, לקידוש ולכל זה אינו זר לי. אני חושב שצריך לזכור מי אנחנו ומאיפה באנו. גם אצלי בבית המטבח כשר, אין בו פירות ים או חזיר, ואנחנו מפרידים בין חלב ובשר. עוד הרבה לפני התוכנית היה לי ברור שמתישהו יגיע מטבח כשר, ואני אומר את זה בלי להתחסד ובלי להגיד דברים שמישהו רוצה לשמוע – אני מכבד כל אחד באשר הוא – כאלה שמבשלים טרפה וכאלה שפותחים מסעדות כשרות ובגלל זה יש לי את שניהם. כשפתחתי את בלו סקיי הבטחתי גם מסעדה כשרה בשרית. זה אמנם לקח קצת יותר זמן משחשבתי, אבל בדיוק שנה מאז בלו סקיי אנחנו משיקים את לומינה".

למה לדעתך דווקא עכשיו יש התעוררות של מסעדות כשרות?

"גם יונתן רושפלד (שפתח את מסעדת הרברט סמואל הכשרה במלון ריץ' בהרצליה, ת"ג) וגם אני פתחנו מסעדות כשרות במקום הכי לא נחשב עד היום – בתי מלון. ברוב העולם המסעדות הכי טובות הן בתוך בתי מלון, רק בישראל זה לא קורה. אבל נראה ששכחו שגם רפי כהן עשה פעם את המטבח במסעדת לה רג'אנס בירושלים. אז אני לא חושב שזה קרה פתאום, אני חושב שכששמות כמו יונתן או מאיר עושים מסעדות כשרות יש רחש בקהל. אחרי כתית ומזללה לא עניין אותי לעשות מיזם קולינרי אחר. מסעדה כשרה זה אתגר קולינרי, היה פה ואקום והגעתי למסקנה שהקהל מוכן לזה. אל תשכחי שהקהל המסורתי דתי פתוח יותר מלפני עשור, מוכן לשלם עבור אוכל טוב, נחשף לתוכניות טלוויזיה, וגם משתוקק ששפים מוכרים יכינו אוכל כשר. הם רואים את ההתרחשות הקולינרית מסביב ומרגישים שאף אחד לא רוצה לבשל להם. אני מקבל גלי אהבה ענקיים על עצם זה שבכלל עשיתי את זה, וזה גם מתבטא בערמות של עבודה, אז זה אומר שהכל בסדר מכל הכיוונים".

אחרי כל זה, אתה מרגיש ששכחו לך את תקרית הצ'חצ'חים?

"אני חושב שזה כבר הרבה מאחוריי. מה שגדול בטלוויזיה זה שלמרות כל העריכה שעושים שם, בסופו של דבר רואים מי אתה באמת. על כתבה בעיתון אני יכול להגיד שאמרתי משפט כלשהו עם פסיק או להגיד שדבריי הוצאו מהקשרם, אבל בטלוויזיה מקבלים אותי איך שאני, וזה מבחינתי מה שחתם את הגולל לחלוטין על הסיפור הלא מוצלח ההוא".

למסעדת לומינה