ג' זה גפן

לפני כשנתיים, לאחר יוזמה של כמה אנשי יין, פרסמה אקדמיה ללשון את מילון המונחים החדש למונחי יין בישראל. על פי האקדמיה יש לקרוא, למשל, לפעולת החלפת הפקק בבקבוק "שפקוק", לאפרטיף יש לקרוא "אקדם" ולגראפה "גפתה". במקור, כוונותיה של הוועדה שייעצה לאקדמיה היו טובות. הם הרגישו שהגיע הזמן שהשפה העברית תרתם גם היא למהפכת היין שהתחוללה כאן בעשור האחרון, אך בפועל היא שותפה לדבר שכולנו מנסים לברוח ממנו כבר שנים: במקום לגרום לשיח היינני להיות סקסי, פתייני, וכזה שנאמר בגובה העיניים, מילים כמו עפצן ואחמוץ עושות בדיוק את ההיפך. לקראת תערוכת סומילייה 2011 – תערוכת היין הגדולה ביותר בישראל שתתקיים בשבוע הבא בהיכל נוקיה, התיישבתי עם הסומליירים הצעירים (יסלחו לנו חברי האקדמיה, אך סומלייה היא בעינינו מילה הרבה יותר מגניבה מ"אוצר יין"), אלה סקר (מסה), אבירם כץ (טוטו) ודניאל אביטל (כתית, מזללה), כדי לברר האם אכן נולדת כאן "שפת יין חדשה". כמו בכל שיח דעתני על יין, גם במקרה הזה היה קשה להגיע למסקנות נחרצות. אבל כן הצלחנו למצוא כמה מילים שיעזרו לכם להרגיש בעניינים:

ירוק זה לא צבע, זה ארומה. אבירם כץ, אלה סקר ודניאל אביטל. צילום: אנטולי מיכאלו

אלגנטיות: התכונה הכי מבוקשת ביין. שלא יכווץ את הלשון. שלא יחתוך. כולם רוצים להיות אלגנטיים. לצערנו רק מעטים מצליחים.

בן זמרה: אם היינו מתייחסים ברצינות לכל התוויות הישראליות שמתהדרות בצמד המילים המיתי היינו מגלים שהכרם משתרע לכל רוחב המזרח התיכון.

גוורצטרמינר: זן ענבים גרמני שהכי כיף להגיד. אם הצלחתם לבטא גוורצטרמינר כהלכה אתם בעניינים.

דומדמניות: המילה הנפוצה ביותר בביקורות יין ובתוויות אחוריות. מי שאכל לאחרונה דומדמניות – שיקום.

התיישנות: שישה חודשים בחבית עץ אלון. שנה. שנתיים. אולי הבעיה הגדולה ביותר של יינות העולם החדש. תנו לנו פחות עץ ויותר נשמה.

ואלפוליצ'לה: אזור יין בצפון איטליה שהביא לעולם את האמרונה, יין בשל, דחוס, אלכוהולי וריבתי. בסט סלר בטוח כשזה מגיע לישראלים.

זן: עשרות זני ענבים מגודלים בישראל. קברנה סוביניון ומרלו הם הלהיטים הגדולים. נסו לצאת מהקופסה ולנסות לטעום גם זנים אחרים.

חמיצות: מילה שמפחידה מאוד לקוחות במסעדה. אך כדאי לדעת שחמיצות הולמת אוכל הרבה יותר טוב מפצצות סוכר.

טרואר: האלוהים של עולם היין. כמו אלוהים, קשה מאוד להסביר בדיוק מה זה, אבל אי אפשר להפסיק לדבר על זה.

ירוק: מילה מאוד אופנתית לאחרונה. היא לא מתארת צבע כי אם ארומה: דשא, פלפל, זעתר, קליפת אבטיח. הכל הולך.

כשרות: החותמת שכמעט אף יקב ישראלי לא יכול לחיות בלעדיה ושבגללה לייננים הישראליים אסור לגעת ביין שהם עצמם מייצרים. לך תבין.

לתת לנשום: זה מה שיין מבקש שתעשו לו אחרי הפתיחה, לפחות כמה דקות לפני הלגימה הראשונה. נסו אתם להיות סגורים כל כך הרבה זמן בבקבוק.

מגנום: בקבוק בנפח של 1.5 ליטר. מתיישן יותר טוב במרתף ועושה הרבה יותר רושם על השולחן.

ניו זילנד: מעצמת היינות הלבנים שהראתה לכל העולם מאיפה משתין הסוביניון בלאן.

סקרו קאפ: פקק הברגה זו לא מילה גסה. מחליף בהדרגה את פקקי השעם, בייחוד ביינות לבנים.

עפיצות: מילה שמתארת את התחושה הטאנית של היין. מה זה טאני? לכו תקראו באינטרנט.

פיאמונטה: חבל ארץ בצפון איטליה. משם מגיעים הברולו והברברסקו שאותם אנחנו מאוד אוהבים.

[tmwinpost]ציונים: אוסף מספרים שמאוד עוזרים למכור יינות.

קאווה: יין ספרדי שהפך למילה נרדפת לשמפניה שהפכה למילה נרדפת ליין מבעבע.

רוגוב: מבקר היין הכי משפיע בישראל שהלך לעולמו לפני חודשיים. אהב מאוד דומדמניות.

שוקולד: יחד עם טעמי טבק וקפה מאפיין יינות בשלים וחנפניים. היי, תנו צ'אנס גם לפרווה, עור ונקניק.

תפסיקו לזיין את השכל: לכו לשתות.