הסרוויס קורס

גל סגירות פוקד את תל אביב: מבצע צוק איתן, שכר הדירה הגבוה והתיירים שלא מגיעים - המסעדות בתל אביב מתנהלות בתוך אחת התקופות הקשות בתולדות המסעדנות הישראלית

30 בספטמבר 2014

בזמן שאתם מנשנשים קרפצ'יו ומלהגים על טעמו של השרימפס, כדאי שתדעו שעולם המסעדנות בתל אביב נמצא בימים אלה באחד מרגעי השפל שלו: אחרי שמסעדת קפה 48 המוערכת של השף יונתן בורוביץ' נסגרה בשבוע שעבר, היום (שלישי) נערכה עוד מסיבת סיום מהסוג העצוב שבו מסעדן נאלץ לסגור את הבייבי שלו. הפעם זאת היתה נורית רווה, הבעלים של רשת האספרסו בר שרצתה להיפרד מלקוחות סניף דיזנגוף, אבל הבעיה היא שמסיבות סיום כאלה הפכו לנפוצות מידי לאחרונה. מי שסגרו באקורד צורם, וללא מסיבת פרידה הם הבעלים החדשים של רשת אידלסון 10. תחילה נתלה על הסניפים שלט המודיע כי בתי הקפה יצאו לסדרת שיפוצים, ובהמשך נתלו שלטי "למסירה". חמשת סניפי רשת בתי הקפה המדוקדקים והאיכותיים שפתחה הקונדיטורית ציונה הרשקוביץ בשנת 1999 והביאו את המקרון והפננסייר אל הז'רגון הקולינרי בעיר, נעלמו זמן קצר (כשנה בלבד לאחר רכישת הרשת) אחרי שנרכשו על ידי קבוצת אנשי עסקים. עוד ברשימת ה"נסגרו לאחרונה" מככבים ביסטרו סרגוס הותיק שנסגר בשבוע שעבר, סטיקס באבן גבירול ומיסטיק רוז בנמל תל אביב.

אספרסו בר – כבר לא. צילום: יח"צ
אספרסו בר – כבר לא. צילום: יח"צ

שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות, בתי הקפה והברים, אומר: "מבצע צוק איתן חידד את הבעיה של הענף והקצין אותה. המכה שנחתה על החודשים יולי אוגוסט, שהם רגעי הפיק שלנו, היא קטלנית. מדינת ישראל מפצה מלונות שנפגעו מהמבצע אבל מסעדות, בתי קפה וברים הם חלק מהמוצר התיירותי. אלה מקומות שצריך לחזק בשביל להצמיח את התיירות. גם ההקלות הזעומות שהעירייה נתנה בפרישת תשלומים הן בבחינת לעג לרש. העירייה היתה צריכה לבוא יותר לקראת העסקים".

כזכור, אחרי האינתיפדה השנייה בספטמבר שנת 2000, פקד את תל אביב גל סגירות דומה, שכלל מסעדות כמו מסעדת רושפלד, כפות תמרים ותפוח זהב.

המסעדן פז רוטנברג שהקים בשיתוף עם יונתן ול את סטיקס בכיכר רבין מסביר שהמלחמה אכן שינתה להם את התכניות: "סטיקס היה מקום מצוין שהשגתי בשכר דירה הוגן, ויונתן ול היה השותף הפעיל במקום. הצלחנו יפה במשך שלושה חדשים  ואז הגיעה המלחמה, והעסקים שהתבססו על עבודה בלילה באזור כיכר רבין נפגעו קשות. השותף היה צריך להחליט אם להכניס את היד לכיס עד שתיגמר המלחמה או להרים ידיים, והוא החליט לוותר. זה חבל כי היה לנו מוצר טוב, פיצה מגולגלת וממולאת, והתגובות הראשוניות היו טובות. אבל המלחמה היתה מסוג הקשיים שעסק בהקמה לא יכול להתמודד איתם".

"אני פשוט עייף", יונתן בורוביץ', קפה 48. צילום: יולי גורודינסקי
"אני פשוט עייף", יונתן בורוביץ', קפה 48. צילום: יולי גורודינסקי

השף בורוביץ' נאלץ להתמודד בנוסף לקשיים הכלכליים שהותירה המלחמה בקיץ גם עם איומים לפנוי של בעל הנכס, שהתכוון להפוך את המבנה למלון. נורית רווה, הבעלים של רשת אספרסו בר מתארת תהליך דומה בסניף בדיזנגוף: "פתחנו את הסניף בשנת 2005 אחרי שבמשך מספר שנים התחלפו שם בתי קפה בזה אחר זה. ממש הרגשתי שהקמתי את פינת הרחובות הזאת. לפני שנתיים התעורר צורך לחדש תשתיות בבית הקפה אז פניתי לבעל הנכס וביקשתי שיתן לי אופק חוזי. הוא סרב והעלה את שכר הדירה. צריך להבין שמאוד קשה לנהל עסקים בעיר. העירייה מעלה כל חצי שנה את תעריף ההיתר וסכומי הארנונה גדלים, ובנוסף אנחנו חייבים לדאוג כל הזמן לשפץ ולעצב. אנחנו לא בפריז. בקפה פלור לא צריך לגעת, הוא תמיד יצליח. אז בתוך כל ההוצאות, המלחמה והקשיים, פתאום גיליתי שבעל הנכס בדזינגוף החליט לפתוח מלון בוטיק בבניין ולכן הוא מסרב לחתום חוזה ארוך טווח. הודעתי שאני עוזבת, עדכנתי את הצוות ואת הלקוחות וכולנו בכינו".

הרשת קרסה, אידלסון 10. צילום: אנטולי מיכאלו
הרשת קרסה, אידלסון 10. צילום: אנטולי מיכאלו

אלון קדם, הבעלים של קפה מטילדה, נאלץ אחרי 16 שנים של עבודה לצמצם משמעותית את שטח בית הקפה המצליח שלו בשכונת מעוז אביב. "בעל הנכס, ששילמתי לו מחירים שמעבר לנהוגים בשוק, הקפיץ לי את הסכום בעוד חמישים אחוז, ואז ביקש שאשלם תשלום חד פעמי נוסף של מאות אלפי שקלים. הוא איים שאם לא אשלם הוא ישכיר את הנכס לרשת בתי קפה. החלטתי שאני לא מסכים לשלם וצמצמתי את שטח בית הקפה. גם כך העלויות התפעוליות הפכו להיות גבוהות באופן לא הגיוני, ובסופו של דבר גיליתי שלקוחות לא נוטשים בית קפה שכונתי".

רווה גם חיכתה לתיירים, שלא הגיעו: "הקיץ אמור להיות התקופה הכי טובה, והשנה היו תחזיות לכמות תיירים הכי גדולה מזה עשור. בקייצים קודמים בדיזנגוף הסניף היה עמוס עד אפס מקום וכמעט אף אחד לא דיבר עברית. הקיץ אפילו תיירי פנים לא הגיעו אלינו. דיזנגוף היה הסניף היחיד שבאמת נפגע אצלנו במהלך צוק איתן".