הסריראצ'ה חוגג 35 שנים: מה אפשר לאכול איתו?
כתבו עליו שירים, עשו עליו סרטים, יש אלפי סוגים של מרצ'נדייז בדמותו וקהילת מעריצים היפסטרים שרופים שנשבעים בשמו. הסריראצ'ה, הרוטב החריף שמחרפן את המערב, חוגג 35 שנים לוהטות
דצמבר 1978. גם דיוויד טראן מפליג לעתיד שבו הכול אפשרי. למזלו ספינת המהגרים שבה נמלט מווייטנאם הקומוניסטית עם עוד 3,317 מהגרים מצליחה במשימה ולא מוטבעת על ידי השלטונות. שנתיים מאוחר יותר טראן הוא מהגר ווייטנאמי עצבני שמסתובב ברחובות לוס אנג'לס ולא מצליח למצוא רוטב חריף נורמלי אחד לרפואה שיכניס קצת חיים למנת הנודלס היומית שלו, אז הוא מחליט להמציא אחד כזה.
טראן מסתובב ברחבי העיר עם ואן מסוג שברולט ומוכר את המוצר שלו למסעדות מקומיות. הטעם הלא סטנדרטי והמיתוג המוצלח מאוד – בקבוק אדום אש, פקק ירוק וכמובן לוגו התרנגול שמסמל את שנת התרנגול – השנה שבה טראן נולד (על פי הלוח הסיני), עושים את שלהם. למעשה עוד לפני שהתחילה היסטריית הסריראצ'ה העולמית, טראן כבר היה מיליונר. מ־2001 החברה שלו מכרה 6,000 טונות של רטבים מדי שנה וצברה הכנסות של מיליוני דולרים מדי שנה.
לפני חמש שנים התחילה חברת אביה לשווק את רוטב הסריראצ'ה המקורי בישראל. אמנון ברנט, אחד השותפים בחברה, מספר שבהתחלה היה קשה לקהל להיפרד מהטבסקו הוותיק ולעבור לתחליף המסתורי. היום, "אין יום שאנחנו לא מקבלים 20־30 טלפונים של אנשים ששואלים איפה ניתן להשיג סריראצ'ה". בישראל נמכר בקבוק של חצי ליטר ב־33 ש"ח.
חלק מהעיתונאים שניסו לחקור את סוד ההצלחה של רוטב התרנגול מציינים את שנת 2010 כנקודת מפנה: מגזין האוכל המוערך "בון אפטיט" בחר בסריראצ'ה כאחד המרכיבים הטובים של השנה וחשף אותו לעולם שלם של פודיז. אחרים טוענים שהמסעדן הניו יורקי המפורסם דיוויד צ'אנג – הבעלים של רשת מסעדות הנודלס מומופוקו – הכניס את הרוטב לתפריט שלו, וכך חשף את הרוטב לקהל "הנכון".
טראן מקים עסק וקורא לו על שם ספינת המעפילים שהבריחה אותו מווייטנאם – Huy Fong. הוא מתחיל לייצר באופן ביתי ולמכור לחבריו לקהילה האסייתית בעיר המלאכים רוטב שיגרום להם להתגעגע הביתה, אבל מכיל גם טוויסט אמריקאי מסתורי. הוא קורא לזה סריראצ'ה. זאת גרסה מתקדמת של רוטב סריראצ'ה המקורי שנוצר בכלל בתאילנד, בעיירת חוף קטנה בשם סרי ראג'ה, שם הוא קיים מאז 1930 על פי מתכון של אישה בשם Thanom Chakkapak. הייעוד המקורי שלו היה בכלל תיבול פירות ים ומאכלים אסייתיים המטוגנים בשמן עמוק, והוא עשוי פלפלים חריפים, חומץ, סוכר ושום.
[tmwdfpad]
במקביל צץ לו ז'אנר שלם של מוצרי מזון מבוססי סריראצ'ה. מלבד הפופקורן סריראצ'ה שנוצר בשיתוף פעולה עם Huy Fong, שאר המאכלים הם יוזמות של תאגידי מזון אחרים שרוכבים על ההצלחה של טראן: חטיף צ'יפס סריראצ'ה, חרדל סריראצ'ה, מלפפונים חמוצים בסריראצ'ה, אבקת צ'ילי סיראצ'ה, ריבה, בלאדי מרי, פיצה (כולל פיצה מיוחדת של דומינוס פיצה שמבוססת על סריראצ'ה) ועוד ועוד. כאמור, בקרוב אנו צפויים לראות חומוס סיראצ'ה שתיוצר על ידי Huy Fong. לאחרונה הודיעה היינץ כי בכוונתה להשיק קטשופ מתובל בסיראצ'ה – מעין כניעה של תאגיד המזון העצום. כל זה, להזכירכם, בלי מודעת פרסום אבל עם הרבה רוח גבית ופרגונים מכלי תקשורת.
למעשה רק באוקטובר 2013 החלו להתעורר סימני שאלה על המוצר בכלל ועל אופן הייצור שלו בפרט. "הסריראצ'ה שאתם אוהבים כל כך היא בכלל נשק כימי", נכתב בכותרת של אתר גוקר. בלי סימני שאלה. מתברר שתושבים מהעיירה אירווינדל בקליפורניה המתגוררים סמוך למפעל חדש לייצור סריראצ'ה התלוננו על כאבי ראש, על כאבי גרון ועל עיניים שורפות. התלונות הובילו לצו סגירה זמני מבית המשפט המקומי ולהיסטריה בקרב המעריצים שמיהרו להצטייד במלאי של רטבים, על כל מקרה שלא יהיה.
בעקבות גל השמועות והפרסום השלילי החליט טראן להסיר את מעטה החשאיות סביב תהליך ההכנה של הרוטב והכריז על מדיניות "בתים פתוחים" – אזרחים יוכלו לבקר במפעל הסריראצ'ה המשתרע על פני 650 אלף מ"ר ולראות מקרוב שלא נשק כימי ולא נעליים, בסך הכל פלפלים אדומים מסוג חלפיניו.
אולי בעקבות הסקנדל, אולי מסיבה אחרת, טראן – שיחגוג השנה יום הולדת 70 – החליט לחשוף גם את עצמו לציבור בסרט דוקומנטרי על המוצר שלו. בסרט חושף טראן את תהליך הייצור ומספר שהוא שופך סריראצ'ה על כל דבר שהוא אוכל. הדמות שמתגלה בסרטו של הבמאי גריפין האמונד היא חמודה וכובשת ובעיקר מעוררת השראה. טראן הצליח להגשים את החלום האמריקאי והתעשר ממוצר שמשקף בצורה מושלמת את ארצות הברית של ימינו: רוטב אמריקאי שהומצא על ידי מהגר וייטנאמי שמבוסס על מתכון תאילנדי שמכיל כימיקלים מפוקפקים ונמכר בכמויות מטורפות וחסרות פרופורציה בבקבוק עם לוגו של תרנגול מלוח השנה הסיני. אמריקה.
אז מה אפשר לאכול עם סריראצ'ה?
ארוחת בוקר
טוסט סלט אבוקדו עם סיראצ'ה
אבוקדו וסיראצ'ה – שני סעיפים אלמנטריים ברשימת "הדברים שאנשים לבנים אוהבים" ושילוב עם עשרות אלפי אזכורים חיוביים בגוגל. החריפות מתערבבת בטעם התעשייתי של סלט האבוקדו והביצים שקניתי בסופר, ומעניקה ארומה מקסיקנית לארוחת הבוקר העצובה שלי. התחושה היא שאני מפליג ליום שבו הכל אפשרי – כל עוד יהיה תא שירותים במרחק כמה מטרים ממני.
ארוחת צהריים
חומוס עם סריראצ'ה
מושא הניסוי שנבחר הוא חומוס מבאסם ביהודה הלוי – חומוסייה טובה מאוד שהמרקם הכבד של החומוס שלה נראה לי מתאים לשאת על גבו, פיזית ופילוסופית, לחיצת סריראצ'ה ארוכה. הזמנתי חומוס נקי, חיכיתי שהבעלים יסובב את הראש והשפרצתי כמות מכובדת. אלוהים אדירים, עליתי פה על משהו. לא פלא שהמוצר הבא מבית Huy Fong אמור להיות דווקא חומוס סריראצ'ה.
יש המקשרים בין הפופולריות של הרוטב לנסיקתה של תת התרבות ההיפסטרית באותן שנים (מאז הספיקה למות, למות שוב, ממש למות ואז להמציא עצמה מחדש כיאקיות). הסריראצ'ה הפך לפריט הכרחי להגדרה העצמית של ההיפסטר הממוצע, ממש כמו המוצרים של אפל, סקיני ג'ינס ופחית של דוקטור פפר. הרוטב זכה לכינויים כגון "הקטשופ של ההיפסטרים" ו"הטבסקו של ההיפסטרים", ותעשייה שלמה של מרצ'נדייז החלה להתפתח בעקבותיו: חולצות, תחתונים, כובעים, גרביים, כיסויים לאייפון, בקבוקי מים, מחזיק מפתחות עם בקבוק זעיר לשימוש מחוץ לבית ועוד. שני ספרי בישול מציעים מתכונים המבוססים על הרוטב – אחד בשרי ואחד מיועד לצמחונים. את הספרים כתב אחד המאמינים האדוקים ביותר של דת הסריראצ'ה – סופר האוכל רנדי קלמנס שאף רכש לרכבו לוחית רישוי עם השם של הרוטב. וזה לא הכל – חיפוש המילה סריראצ'ה יחשוף אתכם לעשרות שירים ווידיאו קליפים מצחיקים העוסקים ברוטב.
ארוחת ערב
מנה חמה עם סריראצ'ה
על פניו מדובר בשילוב שהוא צעד אחד לפני מה שמכונה "פצצה מלוכלכת". התוצאה בפועל היא שדרוג אדיר של נודלס ירקות (או לפחות "בטעם ירקות"). מי שיבחר להתעלם מתופעת הלוואי – כאב ראש עמום שמופיע כמה דקות אחרי סיום הארוחה – ימצא פתרון מהיר, זול וכמעט טעים לרעב.
5 עובדות שלא ידעתם על סריראצ'ה
1. ב־2013 נמכרו כמעט 20 מיליון בקבוקים של סריראצ'ה.
2. Huy Fong – החברה שמייצרת את הרוטב – מעולם לא השקיעה בפרסום המוצר ולו דולר אחד.
3. בכל שנה המכירות של סריראצ'ה עולות ב־20 אחוז.
4. ברחבי ארצות הברית מתקיימים מדי שנה פסטיבלי סריראצ'ה המציעים שילוב של הופעות חיות ומאכלים המבוססים על הרוטב.
5. סריראצ'ה הולכת עם כל דבר. איך אני יודע? בדקתי. במשך יום שלם שפכתי אותה על כל מה שאכלתי ושרדתי לספר.