מלצר, זרוק עוד קבב למבחנה

"שלום. אני רוצה להזמין בבקשה ואן דר נאגס עם רוטב הולנדי, ושתי ארוחות קומבו חריפות ספיישל".

האם תרצה את הארוחות מבשר טבעי או מלאכותי, אדוני?

"מלאכותי. ואם אפשר אשמח לתוספת מיונז".

בסדר גמור, אבל רק שתדע: המיונז עשוי מביצים אמיתיות.

"אין מיונז סינתטי?"

לא. לצערי נגמר. אבל הקשטשופ והחריף הם סינתטיים לחלוטין.

"טוב, אז תוסיפי עוד חריף. עכשיו מגיע לי סט מטקות במתנה, לא?"

מתברר שהדיאלוג הזה, שנשמע לקוח מסרט מדע בדיוני ישראלי עתידי בכיכובו של זאב רווח, לא בדיוני כל כך. למען האמת, יש סיכוי סביר שתוכלו לשמוע שיחה שכזו במהלך העשור הקרוב. מדענים רבים מסביב לעולם שוקדים בשנים האחרונות במרץ על ייצור בשר במעבדות. לא תחליפי בשר מסויה או מפטריות, אלא בשר אמיתי, אדום, שמכיל אחוזי שומן וחלבון לפי מפרט טכני מדויק. ההבדל היחיד בין המבורגר בבשר שמיוצר במעבדה להמבורגר שמוכר לנו כיום, הוא בכך שלשם ייצורו לא נדרש להרוג שום ייצור חי.

במשך עשרות שנים האנושות מפנטזת על בשר מלאכותי. הראשון שכתב על כך היה הסופר והמדען הגרמני קורד לזביץ', כשכתב על בשר מלאכותי כבר בשנת 1897 בספרו "שני כוכבים". גם הסופרים אלדוס האקסלי וּויליאם גיבסון הזכירו בספריהם מציאות שבה חלקי חיות מגודלות במעבדות באופן מסחרי. בשנות ה־30 צ'רצ'יל ניסה להתנבא כשקבע: "בעוד 50 שנה מהיום נצליח לפתור את האבסורד שבלגדל עופות רק לשם החזה או הירכיים שלהם, בכך שנגדל את האיברים הללו באופן נפרד".

כמו בלא מעט אמירות של צ'רצ'יל, הטעות היחידה שלו הייתה עניין התזמון. מדענים שעוסקים היום בחוד החנית של פיתוח בשר מלאכותי מתקשים לנבא מתי יהפוך ייצורו למסחרי, אך האופטימיים שבהם מוכנים להמר על עשר שנים ואולי אף פחות מכך.

העוף הוא סתם סמרטוט

פיתוח תרביות שריר בצלחות פטרי הוא לא דבר חדש. כבר בשנת 1995 פנתה נאסא למדענים אמריקאים על מנת לפתח בשר מהונדס שאותו יוכלו אסטרונאוטים לגדל בחללית במהלך מסעות ארוכים בחלל. באותן שנים סברו בנאסא שמסע למאדים הוא עניין של שני עשורים. החל מאותה שנה החלו עשרות מעבדות בארצות הברית לעמול על פיתוח תרביות בשר מתרנגולי הודו, חזירים ודגים. בשנת 2000 חלה פריצת הדרך המשמעותית ביותר בתעשיית המזון העתידנית הזו, כשהמדענים של נאסא הצליחו לפתח מכמה תאי שריר בודדים פילה של דג זהב קטן שהיה טוב למאכל. בהמשך הדרך הם הצליחו לגדל באותה הטכנולוגיה על צלחת פטרי רקמת שריר של תרנגול הודו. אלא שכל בטטת כורסה יודעת היטב ששריר ללא תנועה מתקשה לצמוח וסופו להתדלדל. פיסות הדג וההודו של נאסא היו אמנם אכילות ונקיות מרעלים, אך המרקם שלהן היה סמרטוטי ולא יציב. אלו היו בעצם דגים ועופות בצורה של אויסטר. מאז האתגר הגדול של המדענים שעוסקים בתחום הוא ליצור סביבה שתגרום לרקמת השריר לפעול ולהתמצק, בדיוק כפי שזה מתרחש בפעולת שרירים אמיתיים אשר עוטפים את השלד ומקבלים אספקה שוטפת של מזון באמצעות מחזור הדם, ומונעים באופן מכני באמצעות פולסים שמגיעים ממערכת העצבים.

צלחת פטרי סטרילית כמובן מתקשה לספק את התנאים הללו. כיום רוב החוקרים בעולם שמתרכזים בכך, בעיקר בהולנד, נורבגיה, ארצות הברית ויפן, מנסים לפתח טכניקה יעילה שתדמה סביבת חיים "אמיתית" של שריר. הטכניקות שמנוסות על ידי המדענים הן מתיחה מכנית של הרקמה והספקה שוטפת של פולסים חשמליים אשר מגרים את השריר המלאכותי. מתברר שזה לא כל כך פשוט. נכון להיום החוקרים מתקשים לגדל מסת שריר משמעותית בשיטות הקיימות. זו הסיבה שמדענים הולנדים מאוניברסיטת מסטריכט הרימו לעת עתה ידיים בכל מה שנוגע לפנטזיות לייצור סטייק מלאכותי שלם, ופנו לייצור נקניקיות והמבורגרים, שבהם חשיבות מועטה למרקם הבשר ולגודלו "הנכון". על פי הודעה לעיתונות שהוציאה האוניברסיטה, אב טיפוס של נקניקיית חזיר מלאכותית אמורה להיות מוכנה במרץ הקרוב, ואילו בספטמבר הם עתידים להציג את המבורגר הכבש המהונדס הראשון בהיסטוריה.

בינתיים, בצד של העולם מדענים יפנים מתרכזים בפיתוח מודלים של בשר מלאכותי על בסיס רקמות דגים. כמו המדענים ההולנדים, שמתקשים להגיע לסטייקים ולנתחי עוף במרקם של הדבר האמיתי, גם נתחי הטונה היפניים מזכירים במרקמם מדוזה ולא דג גמיש ושרירי. אבל נתחי הדג הרוטטים והחיוורים לא מפילים את רוחם.

אוכל את הראש, גארי יורופסקי

בשלב הראשון מייעדים המדענים היפנים את הבשר המלאכותי לייצור סורימי: אצבעות דג טחונות אשר פופולריות למדי בשוק המזון היפני. פרופסור מסארו קמיצ'ימה מהמכון הטכנולוגי של אוניברסיטת טוקיו הסביר לנו השבוע: "צריך לזכור שטונה הוא דג שרירי ומהיר ששוחה מרחקים עצומים באוקיינוס. זו הסיבה שהשריר שלו כל כך אלסטי וקשיח, וזו גם הסיבה שחובבי הדגים כל כך אוהבים אותו. לעת עתה קשה להאמין שנצליח לייצר בקרוב נתח טונה שיהווה תחליף לטונה הנאה שמוגשת בצורת סשימי, אבל בכל מה שקשור לבשר דג מעובד אני מאמין שאנחנו קרובים מאוד לפריצת הדרך המסחרית".

שתי הבעיות הגדולות שעומדות בפני קמיצ'ימה וחבריו הן סוגיית המחיר והסוגיה האתית. נכון להיום מחיר אצבע סורימי או נקניקייה מלאכותיות מרקיעים למאות אלפי דולרים לחתיכה – שווה ערך למחיר טונה חיה במשקל דמיוני של אלפי טונות. החשש האחר מתמקד בשאלה כיצד הציבור הרחב יקבל את המזון העתידני.

"לגבי שאלת המחיר, אני כלל לא מודאג", קמיצ'ימה מרגיע ומפרט: "נכון להיום המחקרים בעולם נמצאים בשלבי פיתוח, שבאופן טבעי דורשים המון משאבים. אני מאמין שבקרוב מאוד נגיע לפריצת הדרך הטכנולוגית שתאפשר להוזיל באופן ממשי את עלויות הייצור. כשפריצת הדרך הזו תגיע, ייכנסו למשחק גופים כלכליים מסחריים גדולים שיביאו עמם את הכסף הגדול. צריך לזכור שהיום מי שתומך בפרויקטים האלה הם בעיקר משרדי המדע של מדינות, שתקציביהם מוגבלים.

"לסוגיה האתית, לעומת זאת, יש כמה היבטים, והתשובות אינן מוחלטות. רוב האנשים היום מתקשים לדמיין את עצמם נוגסים בפיסות בשר שגודלו במעבדה. מבחינה דתית ופילוסופית זה נראה לחלקם כמשהו שנוגד את הבריאה האלוהית, או הקוסמית. אבל כאן האנשים האלה צריכים לעצור ולשאול, האם הרג חזירים ופרות, או לחלופין טבח דגי טונה ולווייתנים, כן תואם את הבריאה האלוהית? אני חושב שהתשובה לשאלות הללו ברורה. בשר מלאכותי עדיף בהרבה. מעבר לכך, רוב הצרכנים היום מעדיפים להדחיק את העובדה שכבר היום רוב מוצרי המזון שהם מכניסים לפה מיוצרים במעבדות. אני לא רק מדבר על הסורימי ועל הנקניקיות, שמיוצרים בפסי ייצור תעשייתיים וכוללים כמות נכבדה של תוספי מזון סינתטיים, אלא גם על הגידולים החקלאיים עצמם שמקורם בזרעים מהונדסים או בשיבוטים של חיות".

חזיר מעבדה זה כשר?

השאלות הפילוסופיות והאתיות של ייצור בשר מלאכותי הן כיום אחד הנושאים החמים בדיונים של ארגונים צמחוניים וטבעוניים בעולם. ארגון PETA (People for the Ethical Treatment of Animals), שהוא ארגון זכויות בעלי החיים הגדול והמשפיע בעולם, תומך באופן גורף בייצור בשר מלאכותי ואף מעניק תמיכה של מיליוני דולרים לחלק מן המחקרים בתחום. אך ארגונים קטנים ורדיקליים יותר טוענים שגם אם לא כלול בתהליך רצח ישיר של חיות, עצם הרעיון של שכפול הרקמה השרירית של חזירים, עופות ודגים הוא פסול מיסודו, כשם שכל הנדסה גנטית היא פסולה.

ארגונים נוספים שמתנגדים לתהליך הזה הם ארגוני "חזרה אל הטבע", דוגמת סלואו פוד. בדיון ער שהתרחש לאחרונה בפורום של סלואו פוד כתב אד ניופארק, פעיל אמריקאי בולט בתנועה: "הם לא רוצים שנהרוג חיות. לא רוצים שנלקט דבש ושנחלוב עזים ופרות. הם אומרים שזה לא מוסרי. אבל אותם אנשים סבורים שזה מוסרי שנכניס לגופנו שלל מזונות מהונדסים שהמקור שלהם הוא במבחנות ובצנטריפוגות במעבדות סטריליות ביפן ובהולנד. כשכל האנשים הללו מדברים על מוסר הם צריכים לשאול עצמם: הם זה מוסרי להרחיק את האנושות בצורה כל כך קיצונית מכדור הארץ שעליו גדלנו? מוסר לא מסתכם רק בשאלה 'הריגה, כן או לא', אלא באופן שבו אנחנו רוצים להיות חלק מהעולם הזה. הרי זה ברור שכבר היום ניתן מבחינה טכנולוגית לחיות חיים שלמים במנהרות מתחת לאדמה בלי לראות קרן אור, לנשום אוויר מזגנים, לקבל את כל החיסונים הדרושים ולהזין את עצמנו באינפוזיות ובקפסולות שיספקו את כל צרכינו הגופניים. אבל האם זה נכון לחיות כך? אני חושב שהתשובות לשאלות הללו ברורה כשמש".

[tmwinpost]

וכמובן, בכל שיח על מזון חייבת להגיע הנקודה היהודית. בארץ רבנים עדיין לא נדרשו לשאלה ההלכתית, אך בארצות הברית כבר מתקיים דיון ער מה יהא גורלו ההלכתי של הבשר המלאכותי. אחד הנושאים המרתקים קשור לעניין השחיטה. כידוע, היהדות מייחסת חשיבות עצומה להלכות שחיטה. "ברוך אתה ה' מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה", כך מצוּוה השוחט לומר לפני כל פעולת הריגת בעל חיים למאכל. אך מה לעזאזל עושים כשאין צורך בסכין ואין מה להרוג? מה עושים כשאין מה לנקר ולהקיז?

כיום כל הרבנים הקונסרבטיבים בארצות הברית נמצאים בדעה שבדיוק מסיבות אלה בשר מלאכותי אינו יכול להיות כשר: "אם אי אפשר לשחוט – אי אפשר להכשיר". בניגוד אליהם עומדים רבנים רפורמים אשר קוראים לממסד היהודי להקדים ולכלכל את צעדיו לקראת העתיד שנמצא ממש מעבר פינת בית המטבחיים. בכינוס שהתקיים לאחרונה בניו יורק התייחסו רבנים רפורמים חשובים לסוגיה וקבעו פה אחד שעל היהדות לקבל את הטכנולוגיה החדשה בברכה: "אם הברירה היא בין לוותר על הלכות השחיטה לבין לתרום להפסקת הרג של חיות בעולם, עלינו לבחור באפשרות השנייה. הרי קדושת החיים היא חשובה יותר מקדושת השחיטה".

רק לגבי שאלה אחת הם לא הצליחו לתת תשובה ברורה: האם רקמת חזיר שהורבתה במעבדות נחשבת מבחינת ההלכה לחזיר, או שמא בשר שריר אשר גודל בתנאי מעבדה סטריליים כבר אינו נחשב לחיה עצמאית, לכן מקור החיה כבר לא רלוונטי. לעת עתה נראה שגם המדענים מתקשים לתת לשאלה הזו תשובה טובה.