נמצא היורש: הבן של הסורי מכרם התימנים פתח חומוסייה חדשה

אבי משעניה, בנו של זכי מהחומוסייה המיתולוגית, מצליח לשחזר במקום החדש שלו לא רק את הטעם של הקומפלט המקורי, אלא גם את חוויית ההיעדר

הבן של הסורי. צילום: יולי גורודינסקי
הבן של הסורי. צילום: יולי גורודינסקי
20 באוקטובר 2014

ארבעה חודשים עברו מאז התחקיר הראשון שפרסמתי בעקבות היעלמותו המסתורית של הסורי מכרם התימנים, וכעת נדמה שסוף סוף אפשר להניח לפרשה. בזמן שחלף מאז שנסגרה החומוסייה במשכנה המקורי (בעקבות סכסוך בין זכי ואלי משעניה, שני האחים שניהלו אותה ביחד), התחולל מאבק ירושה שהיה יכול לספק חומר לעונה שלמה של "משחקי הכס": חומוס הכרם שנפתח ברחוב הרצל התבסס על המתכון שמכר להם משה (שוטף הכלים שהועסק אצל הסורי), במשכנו המקורי של הסורי נפתחה החומוסייה של דני (סניף של מזנון דני משוק הפשפשים) וברמת גן (כלומר, מעבר לחומה) פתח צהל קיסר, אח של יהודה, את "חומוס קומפלט – כרם התימנים". מלבד האחרונה (מה אני, ג'ון סנואו?), ביקרתי בכולן, אך לא מצאתי מנה הנאמנה לקומפלט המקורי.

אתמול (ראשון, 19.10) חלה תפנית משמעותית בפרשה, כאשר אבי משעניה – בנו של זכי – פתח חומוסייה חדשה ברחוב הלל הזקן (אתם כבר ידעתם על זה). למשעניה חבר שותף – שייקה אברמוב, שהיה לקוח נאמן של הסורי במשך שנים.

בן של מלך. צילום: יולי גורודינסקי
בן של מלך. צילום: יולי גורודינסקי

אבי, מה הביא אותך לפתוח מקום משלך?

"ראיתי שאבא שלי ודוד שלי לא מתכוונים להרים את הכפפה, אז החלטתי לקחת יוזמה ולעשות את זה בעצמי".

אתה יודע, מאז שהמקום נסגר קמו כל מיני חיקויים.

"אני לא נכנס לזה. שיהיה לכולם לבריאות".

אבל המנה שלך היא המנה המקורית?

"זה הלקוחות יגידו".

היום בצהריים (20.10) הלכתי לבדוק זאת בעצמי, מגובה בכמה חברים מהמערכת (בכל זאת, יחסיי עם הסורים ידעו גם ימים רעים). על אף שלא היה אירוע פתיחה רשמי, השמועה התפשטה בזריזות והמקום היה מלא באנשים, ביניהם כוכבי ברנז'ה כגון יהלי סובול, ישי ברגר מבוא לבר ושוש מדוכן הנקניקיות בקינג ג'ורג', שרטנה על כך שנאלצה להמתין זמן רב בתור (לזה אני קורא מגלומניה). מלצרית אחת תיזזה לאורכו ולרוחבו של החלל (סטרילי וגדול בהרבה מזה שהיה בכרם), ואבי הרכיב את המנות על שולחן ארוך בצמוד לקיר – בדיוק כפי שהיה עושה עם אביו ודודו.

צילום: יולי גורודינסקי
צילום: יולי גורודינסקי

במשך כחצי שעה חיכינו לשולחן, וגם לאחר שהתיישבנו ההזמנה התעכבה והגיעה בצורה מבולבלת. זו לא תקופת ההרצה – זו המנטליות הסורית, כפי שהיא הייתה וכפי שהיא צריכה להיות. ההיעדר היה חלק אינטגרלי מחוויית האכילה במקום הקודם: כשהגיעו הפיתות, חיכינו לחומוס. כשהחומוס הגיע, חיכינו לשתייה. השתייה לא הייתה מגיעה אף פעם, אז היינו הולכים לשתות מיץ בשוק.

בכל מקרה, בתום המתנה ארוכה, אבי הניח את הקומפלט על השולחן. עוד לפני שטעמתי ידעתי שמדובר במנה מנצחת.

לבן של הסורי