על כדורים: יצאנו לטעום פלאפל עולמי ורצנו לספר

1. הגרסה התאילנדית

מנת הדגל של הקמפיין, ובצדק. יש בה הרבה שילובים לא הכי הגיוניים שאיכשהו עובדים טוב ביחד: גראם מסאלה בפיתה (טעימה מספיק בשביל לאכול בנפרד, ולמי אכפת שזה בכלל הודי), בוטנים, קארי, כוסברה. ופלאפל. מנה כיפית, טראשית לאללה, קצת מתוקה, שנשאבת ללוע מהר. אם לא מתרכזים יותר מדי בקטע של הפלאפל, היא מזכירה את הזיכרון הניינטיזי האהוב "מוקפץ בבגט", רק בפיתה ובלי בשר. פיתה שלא סוגרת בשום צורה קרייב למנת פלאפל, אבל לגמרי יש לה זכות קיום משל עצמה.

שורה תחתונה: אחלה יציאה, רק חבל שהתקמצנו בחריף.
ציון: 3.5/5

פלאפל עולמי פינת תאילנד. צילום: דן לב

2. הגרסה האמריקאית

מנהל הסניף הבטיח "טעם של המבורגר". זו טענה יומרנית, אבל מנת הפלאפל האמריקאי, לו הייתה מוגשת בלחמנייה, הייתה יכולה להימכר כאחלה המבורגר צמחוני להמונים. זו גם המנה שהכי החמיאה לכדורים: גדולים, חמים, ירוקים מבפנים ובעלי מעטפת קראנצ'ית. הביס הראשון כאן היה המוצלח ביותר: מלא טבעות בצל דקיקות מטוגנות ופריכות, ולא בטוח שהמנה הזאת שייכת לפלאפליה בכלל. למרבה הצער זו הפיתה היחידה שלא עמדה במשימה הבסיסית שלה, לא להיקרע עד תום האכילה.

שורה תחתונה: לא בטוח שזה פלאפל, אבל זה טעים.
ציון: 3/5

פלאפל עולמי הגרסה האמריקאית. צילום: דן לב

3. הגרסה היוונית

מנה שהיא שיעור בעניין של לקרוא את האותיות הקטנות. על הפיתה עצמה יש זעתר (אחלה), יש סלט חצילים (אין תלונות) והכי חשוב, על כל העסק נשפך הרבה רוטב ציזיקי, התרומה השניה הכי משמעותית של היוונים לתרבות העולמית אחרי סופוקלס. והנה באות האותיות הקטנות: בתוך הפיתה יש גם עלי גפן. כן, מגולגלים, במילוי אורז. זה שוב מייבש את המנה – וחבל, בטח כשיש פתרון פשוט: מבין כל ארבע המנות, הנה פלאפל שאפשר היה להחזיר אליו שליכטה טובה של טחינה ואף אחד לא היה מתלונן. בסך הכל זאת מנה טובה, לתמהיל יש פוטנציאל, אבל הנוכחות של עלי הגפן היא דוגמא קלאסית לקלות שבה קונספט הופך לגימיק. זה נחמד לכתוב בתפריט שדחפתם עלי גפן לתוך פלאפל יווני, אבל הרעיון הזה לא צריך לקבל את ההגה. בטח כשפלאפל יווני הוא רעיון שלכם ואתם יכולים להגדיר מה בתכלס נכנס פנימה ומה לא.

שורה תחתונה: דרושה מחשבה מחדש על חלק מהמרכיבים. גרסה 2.0 לפיתה הזאת יכולה להיות הברקה.
ציון: 3/5

פלאפל עולמי הגרסה היוונית. צילום: דן לב

4. הגרסה האיטלקית

המנה הגרועה ברביעייה. השילוב של כדורי פלאפל עם מוצרלה, בזיליקום ועגבניות (דוגרי, פשוט סלט קפרזה בתוך פיתה) פשוט לא הגיוני. בשום נסיבות, להוציא בזיזה שיכורה וחסרת עכבות של שאריות מהמקרר, לא אמור להתקיים ביס המכיל כדור פלאפל יחד עם גושים קטנים וצמיגים של בייבי מוצרלה. אוכל לא טוב שמשום מה עוד תקעו לתוכו גם חתיכת ארטישוק, כנראה בשביל לבלבל את הסועד באופן סופי ומוחלט. זו גם המנה שבה הורגשה באופן המובהק ביותר נקודת התורפה הכי גדולה של כל הפרויקט הקוסמופוליטי הזה: היובש.

שורה תחתונה: מה בדיוק אכלתי ולמה אכלתי את זה?
ציון: 1.5/5

פלאפל עולמי הגרסה האיטלקית. צילום: דן לב

ישראל מתייבשת

מדובר בגימיק שלא מרגיז אותי אבל גם לא מרגש אותי. ואולם, נקודת התורפה של כל ארבע המנות היא היובש. במנת פלאפל קלאסית יש קיר יצוק של חומוס לצד כמות נדיבה של טחינה, שהופכים את כל המנה לעיסה חמה וטובה. באף אחת מארבע המנות האלה לא רק שאין טחינה, אלא גם אין שום רוטב בעל גוף (בפלאפל התאילנדי יש שפריץ דקיק של סויה וקארי, באמריקאי יש קטשופ וחרדל, בפלאפל האיטלקי אין שום רוטב להוציא מריחה של פסטו), וחבל כי בכל זאת מדובר במאכל לאומי.

פלאפל בריבוע יד חרוצים | פלאפל בריבוע רמת החייל