צום טעים

רמדאן כרים: מיכל לויט סיירה ביפו לרגל סיום הצום בעקבות מאכלי האפטאר ועיד איל פיטר. לקריאת המואזין היא לא חיכתה

לא רק מתוקים: מטעמי הרמדאן. צילום: אנטולי מיכאלו
לא רק מתוקים: מטעמי הרמדאן. צילום: אנטולי מיכאלו
11 באוגוסט 2013

בית משפחת חטאב ביפו מתמלא בריחות אסורים. השעה שבע בערב והבית כמרקחה: השולחן עוד לא ערוך וצריך להכניס אותו מהמרפסת אל הסלון. הנכדות, דור עשירי ביפו, מתרוצצות ומוציאות מנות מהמטבח אל השולחן בעוד עליא חטאב מפקחת על כולן בידיים שלובות, ידיים שסוף כל סוף קיבלו את המנוחה שמגיעה להן אחרי שעמלו כל היום על האפטאר, הארוחה ששוברת את צום הרמדאן. "בכל יום בחודש הרמדאן הייתה אימא קוטפת סברסים כתומים", נזכרת חטאב. "אז הם עוד היו גדלים מתחת לבית. היא הייתה מוציאה מהם את הגרעינים, מבשלת אותם ומכינה מהם מלבי". חטאב, ילידת רחוב העוגן שליד הנמל, לא עושה עניין גדול מארוחת הערב, ה"אפטאר" ("ארוחת בוקר", מילה שמקורה במילה בשורש פט"ר). הספיחה מוכנה, ובתבנית גדולה שוכבות להן כריות מבצק ועליהן תערובת בשרית מתקתקה: "הן נדבקו אחת לשנייה, כנראה התאהבו", היא אומרת ומפרידה כוחות. בתה, בדריה, שכמו אמה מתפרנסת מהוראה, מוציאה קנקן של משקה תמרהינדי קריר ומתיישבת אל השולחן. הנכד הקטן, סיניימאר, כבר לא יכול לחכות לתום קריאת המואזין, והיא שומרת עליו שלא ישבור את הצום. "מגיל שבע מתחילים לצום ברמדאן", היא מסבירה, "ואין סיבה שלא יחזיק מעמד עוד חמש דקות ביחד עם כולם". סביב השולחן שורר שקט, ורק הקריאה המהדהדת שוברת את המתח. בתומה, בשקט ובצניעות, כולם לוגמים מהמשקה בשקיקה.

האפטאר מתחיל, ועל השולחן מונחים בזה אחר זה חצילים כבושים, זיתים בכבישה ביתית, מוסקה, חציל בטחינה, עגבניות אפויות ממולאות בשום ופלפל חריף, חציל פרוס מטוגן, עוף ממולא באורז וכתף בקר, סלט טבולה קצוץ דק, ספיחה, חומוס ודאה.

[tmwinpost]הרמדאן, החודש החשוב ביותר בלוח השנה המוסלמי, מתאפיין בתחושות של אופוריה, התעלות רוחנית, משפחתיות ועזרה הדדית. "מדובר באתנחתא לגוף ולנפש, ואנחנו צמים מהשעה ארבע לפנות בוקר ועד שמונה בערב. יש כאלה שמתעוררים קצת לפני תחילת הצום כדי לאכול, אבל לי אין קושי לעמוד בזה", היא פוסקת. הצום, האוסר על אכילה ושתייה, עישון וקיום יחסי מין, לרוב לא מקנה למקיימים אותו חופש, והם נאלצים לעבוד תוך כדי. בסוף הצום נחגג ה"עיד אל פיטר" (חג שבירת הצום, שמתקיים היום), ובמהלכו מקובל לקום מוקדם ולהתפלל תפילות משותפות המיוחדות לחג. החגיגות עצמן כוללות בדרך כלל גם חאפלות עם מאכלים מבשר כבש, חלקי פנים, והרבה מתוקים. חטאב, שעובדת בימים אלו על ספר מתכונים משלה ("כבר רשמתי יותר מ־100"), עבדה כמורה בחינוך מיוחד וכיועצת חינוכית יותר מ־38 שנה והיום היא ממשיכה ללמוד. יש לה שני תארים ראשונים, תואר שני והיא בדרך לדוקטורט. בימי שלישי היא בחזרות של המקהלה "שירנא", המורכבת מ־20 נשים יפואיות משלוש הדתות ("בימי שלישי אין אורחים, אני מבשלת רק לחברות מהמקהלה"). בעלה, מוחמד, גם הוא בפנסיה, דואג לנסוע שלוש פעמים בשבוע לשטחים כדי לקנות מצרכים לאפטאר. הסעודה ממשיכה, הצלחות מתרוקנות והתבניות מפונות מהשולחן ומתחלפות בצלחות אובליות עם תמרים ממולאים באגוזים ולצדן עטאייף – הממתק הרשמי של הרמדאן.

הטלוויזיה נדלקת, והגברים יוצאים למרפסת לעשן. הנכדים אורזים בינתיים את שאריות האוכל בנייר כסף ובקופסאות פלסטיק. "אני לא משאירה אצלי אוכל בבית אחרי הארוחה, אנחנו אורזים את הכל ומעבירים לנזקקים". מתברר שלקינוח יש עוד קינוח (אחרי הכל, צריך לאגור הרבה אנרגיות לצום של היום הבא), וכל אחד ואחת מבני המשפחה מקבל גביע ובתוכו מלבי סמיך, המוגש לצד כוס תה ומעליו מפוזרים פירורים של אגוזי מלך. המלבי של חטאב לא מגיע עם סברס כתום כמו של אמה. היא מכינה אותו עם קאמר אל־דין – משמש מתוק־חמוץ מיובש. בשנה הבאה היא אולי תצליח לנוח קצת ולבלות יותר זמן עם המקהלה שהיא כל כך אוהבת, כי בשקט בשקט, מתחת לאפה, טועמות שלוש בנותיה את מתכוניה, ובאותה הדרך העדינה שבה נהגה היא במתכוניה של אמה, מזקקות ומפתחות אותם למתכונים משל עצמן.

לא רק צום – גם סקס אסור לעשות, רמדאן ביפו. צילום: אנטולי מיכאלו
לא רק צום – גם סקס אסור לעשות, רמדאן ביפו. צילום: אנטולי מיכאלו

ויש גם שלושה מתכונים:

תמרהינדי – קונים בחנות התבלינים קובייה של תמרהינדי מיובש. משרים במים רותחים וזה נמס. מורידים מהאש, מסננים מהקליפות ומהלכלוכים. מוסיפים עוד מים וסוכר לפי הטעם, ואפשר להוסיף גם תמצית רום/ וניל/ מי ורדים.

עטאייף – "אימא שלי הייתה מהאסכולה הישנה, והיא נהגה לחמם בלטה על פרימוס, ועליה הייתה מורחת שומן ממח עצם. את הבלילה הייתה יוצקת על הבלטה ומכינה את בצק העטאייף. היום אפשר לקנות את הבצק המוכן ולמלא באגוזים, סוכר וקינמון, או בקוקוס, סוכר וקינמון. הבת שלי הולכת לפי הטרנד החדש, וממלאה את הבצק בגבינה מתוקה עם צימוקים בתוספת דובדבן. פשוט ממלאים את הבצק, סוגרים אותו, ומטגנים בשמן עמוק או אופים בתנור"

דאה (נקרא דקה בעגה הגלילית) – מאכל נפוץ על שולחן האפטאר. בתקופה הזאת, חטאב מסבירה, חשוב לשמור על צניעות, ובסלט הזה יש משהו מאוד צנוע, בלי "שופוני": בתוך כלי חרס כותשים מלח ופלפל. מוסיפים עגבנייה בשלה מאוד וקצוצה דק, הרבה בצל, שום, שמיר, פלפל חריף וזרעי שמיר, וכותשים הכל בקערת החרס עם עלי. מתבלים עם קצת לימון ושמן זית ומנגבים עם פיתה ישר מהכלי.

 עוד טעימה מממתקי הרמדאן שמסיימים כל ערב את הצום