להקדים תרופה למכה: משקאות אלכוהוליים שנולדו כתרופות

ורמוט: אנמיה

אומרים שאת האפריטיף החמוד הזה – יין לבן, בדרך כלל, מחוזק באלכוהול ובעשבי תיבול – הכין היפוקרטס בכבודו ובעצמו לפני 2,400 שנה. אבי הרפואה המערבית השתמש במשקה כתרופה נגד שיגרון, צהבת, אנמיה ואפילו כאבי מחזור. רופאים ביוון וברומא העתיקות המשיכו להשקות פציינטים בוורמוט ועפו בעיקר על צמח הלענה שהיה אחד ממרכיביו. הלענה – השוס של עולם הרפואה לפני הספירה – נחשב גורם מחטא המשפר את פעולת העיכול. מאוחר יותר התקלקל שמה של הלענה, היא תויגה כמזיקה וכך מצאה את עצמה מחוץ לוורמוט.

מכניס קצת דם לגוף. וורמוט נואי פרט. צילום: יח"צ

שרטרז: אריכות ימים

הסיפור של ליקר העשבים שרטרז (Chartreuse) החל להתגלגל ב־1605 במנזר שרטרז שבאלפים הצרפתיים. הנזירים השתקנים מהמסדר הקרטוזיאני קיבלו מאורח במקום, מרשל הארטילריה של מלך צרפת, נוסחה סודית להכנת דרינק עתיק (גם במושגים של המאה ה־17) שכונה "השיקוי לחיים ארוכים". חלפו יותר מ־100 שנה עד שהם הבינו מה בדיוק עושים עם זה, ובסוף הרוקח הראשי של המסדר אמר (בלב) "יאללה" והתקדם. ב־1737 הוא ייצר משקה שכל רכיביו (כ־130) טבעיים, ושבשילוב אלכוהול בריכוז 71 אחוז ריפא מחלות שונות, כולל כאלה שנחשבו עד אז חשוכות מרפא. בכך לפחות האמינו הלוגמים.

מעיין הנעורים. שרטז אלקסיר צילום: יח"צ

עראק: חומר מחטא

הבן המזרח תיכוני של משפחת משקאות האניס נתפס מימים כימימה כטוב נגד כל דבר רע. האניס הוא אחד מצמחי המרפא העתיקים, ועוד ברפואה הפרסית המסורתית, לדוגמה, נחשב לחומר מחטא שיכול לזיהומים. מחקרים מודרניים איששו את הסגולות הבריאותיות המיוחסות לאניס (ומכאן גם לעראק) והרחיבו את הרפרטואר שלו. לאן? או הו. מצאו שהוא משמש כחומר אנטי דלקתי, אנטי פטרייתי, נוגד חמצון, משכך כאבים, מפחית בחילות, פותר בעיות במערכת העיכול ואפילו מצמצם גלי חום בגיל המעבר של נשים. רק בתסמיני הרפורמה במחירי המשקאות בישראל עראק לא מסוגל להקל.

כמו שסבתא רשמה. עראק מזקקת פלטר. צילום: יח"צ

אנגוסטורה: בעיות עיכול

את המרירות הקיומית המתקראת אנגוסטורה ביטרס אתם מכירים מיצירתם החוכמולוגית של המיקסולוגים, אבל ההתחלה, לפני כ־100 שנה, הייתה רפואית לגמרי. רופא גרמני בשם יוהן בנג'מין סיגרט, שהצטרף לצבאו של סימון בוליבר במלחמת העצמאות של בוליביה, רקח לחייליו תרופה מרה ומחזקת היעילה נגד בעיות עיכול, על בסיס צמחים מקומיים ורום. זה קרה בעיר אנגוסטורה, הוא קרא לה "ביטרס", והגרסה הסופית נמסרה לבליעה ב־1824. מאז ההצלחה עשתה לה כנפיים, והתרופה גם. כל כך כנפיים, שהדוקטור התחיל להפיץ את המתכון שלו בעולם אחרי שיצא לאזרחות. יורשיו כבר לקחו את זה לטרינידד וטובגו, והשאר היסטוריה.

עיכול נודף אלכוהול. אנגוסטורה. צילום: יח"צ

ג'ין: מלריה

אם האניס הוא הקלף הרפואי של העראק, אצל הג'ין זהו הערער. לגרגירי הצמח ייחסו בימי הביניים תכונות יעילות נגד צרות במערכת העיכול ובדרכי השתן, ואת הבום השיווקי שלו הוא עשה בתקופת המגפה השחורה במאה ה־14. מפה לשם – רק ב־1572 בהולנד ייצר הרופא פרנסיסקוס סילביוס משקה מזוקק מערער, ושמו בהולנדית יינייבר (ערער). מבתי המרקחת עף המשקה לברים, ולאנגליה הוא הגיע בהמשך, באדיבות חיילים אנגלים שהשתתפו במאה ה־17 במלחמת 30 השנים. הינייבר הוא בין השאר אביו ההולנדי של הג'ין. ואם כבר ג'ין ותרופות ואנגלים – הבריטים הנבונים ידעו גם להוסיף ג'ין ומיץ ליים למי טוניק, שהכילו זרעי כינין מרים כתרופה נגד מלריה. והופ, נהיה ג'ין אנד טוניק.

לשרוף את המלריה. ג'ין בומביי ספייר איסט. צילום: יח"צ

ייגרמייסטר: שיעול

עוד ליקר עשבים, הפעם גרמני, הפעם מורכב מ־56 צמחים, שורשים ופירות יער (בהם הערער והאניס, ידידינו הוותיקים) בתערובת חשאית. היצירה הזאת נבראה כתרופה לשיעול, לכאבי ראש, לקשיי עיכול ולמה שבא לכם, ועד היום בגרמניה יש אנשים שרואים בה קודם כל תרופה. רוצים להתווכח עם גרמנים? שיהיה לכם לבריאות.

יותר חזק מסירופ שיעול. ייגרמייסטר ספייס. צילום: יח"צ