מוזיקה לשדירה ריקה

ההיפ הופ של ענת גוטמן וההרכב יפניאדום זועמים בדיוק כמו ההפגנות החברתיות בהן היא השתתפה במהלך המחאה

צילום: טל הרצוג
צילום: טל הרצוג
11 בספטמבר 2013

בשבוע שבו יצא לאור "יפניאדום", אלבום הביכורים של ענת גוטמן, מדינת ישראל הגישה נגדה כתב אישום בעקבות השתתפותה באירועי המחאה החברתית בקיץ 2011. לגוטמן זה לא ממש הזיז: היא חתומה בגאון על הפעילות החברתית שלה כמו גם על השירים שכתבה, וסמיכות האירועים רק מדגישה את שני הצדדים של אותו שלם שהוא היא. בפרויקט "יפניאדום" גוטמן (אלקטרונאית, חלילנית צד ומשוררת) מחברת בין היפ הופ מתריס ורחשי רקע אלקטרוניים ובין דגימות מקצבים פרועות. "'יפניאדום' הוא בעצם צמד מילים שגזרתי ושמרתי מתוך השיר 'שלוש פינות'", היא מסבירה, "יפן מייצגת אלמנטים שהמוזיקה שלי מייצגת – ים של ניגודים, אסתטיקה מטורפת, זרות, פראות ועדינות". האלבום עלה להורדה דיגיטלית בסוף ינואר ויצא בפורמט U.S.B בעיצוב אישי ובייבוא מסין, בקופסה של 500 חתיכות, בלייבל החדש של גוטמן עצמה, The Everything, במקביל לשני פרויקטים נוספים שלה שמבשילים השנה.

קצת לפני קיץ 2011, כסטודנטית להפקה מוזיקלית בבית הספר מיוזיק, גוטמן תפסה אומץ, התחילה לדגום מוזיקה ישראלית ישנה לתוך הלופר וירקה עליה טקסטים מציאותיים מחד ופתוחים לפרשנות מאידך; טקסטים רוויים בפחד ובתשוקה, בתסכול, בזעם ובתקווה לעתיד אחר. החיפוש אחר הדרך המוזיקלית של המילים החוצה הסתיים עם כניסתו לפרויקט של רועי חרמון, חצוצרן/בסיסט/מפיק, שסייע לגוטמן לגלות את חדוות המקלדת ואִתגר את הלחנים הקיימים עם עיבודים מרנינים. "עם החשיבה המוזיקלית שלו, רועי הביא לתוך 'יפניאדום' פן מלודי מבוסס סינתסייזרים", היא מעידה, "הקלטנו ביום אחד שישה שירים שבסופו של דבר הם היו הבסיס לאלבום, בהמשך נוספו עליהם הרבה תלבושות עם עבודת הפקה שלי".

איזה תלבושות?

"'יפניאדום' זה היפ הופ אלקטרומגנטי ים תיכוני: אל הסאונד החדש שרועי הביא – סינתסייזרים שבוקעים מכל פינה ונותנים את העושר האינסטרומנטלי ואת המשקל לשירים – התחברתי מאוד, ועכשיו אני מייצרת אותו. ההיפ הופ שחותר תחתיו זו התנועה האיטית יותר, שיוצרת ניגודיות חריפה. וים תיכוני זה הבית שלי. בסט של ההופעה אני עושה מיקסים עם מוזיקה ערבית או ישראלית־ערבית; אהובה עוזרי, פריד אל אטרש – הופכת אותם לדגימות ומנגנת אותם ועל גביהם עם הרבה תנופה, כמו בסט של די.ג'יי. אולי זה נשמע פשטני, אבל שם נמצא השלום, כשמקרבים ומכניסים פנימה זרות".

נשמע כמו חזון בריא.

"השירים נכתבו לפני המחאה. לא תפסתי טרנד, רוח המחאה שררה בכל מקום. הרגשתי אז את מה שאני עדיין מרגישה היום. משהו צריך להשתנות, המצב כרגע לא יחזיק לאורך זמן. החברה שלנו במקום לא טוב ואני כועסת על אינסוף דברים של חוסר צדק. ברור לי שדברים ישתנו, השאלה כמה זמן זה ייקח ולאיזה תהומות נגיע עד אז, אבל זה יקרה, אנחנו במצב נפיץ מדי".

גוטמן לא רוצה להיעלם בתוך עולם מוזיקלי פנימי ומסוגר, היא מעדיפה להתבונן לרוחב ולגלות מעורבות, ומאמינה שכך האמירה שלה תהדהד יותר. "ענת גוטמן לא מעניינת אף אחד", היא גורסת בגוף שלישי, "מעשים מעניינים, כוונה מעניינת. הרגעים הכי יפים במוזיקה מתרחשים כשמסך המחשבות יורד ואני כל כולי הניגון".