סשה פירס

היא הציגה קולקציה בועטת, זכתה בפרס נחשק והוזמנה לקחת חלק בשבוע האופנה בפריז. ולמרות זאת סשה נסאר, יפואית ממוצא ערבי שבגיל 26 מסומנת כהבטחה בעולם האופנה, מצליחה לשמור על פרופורציות. ראיון עם כוכבת נטולת מניירות

סשה נסאר. צילום: איליה מלניקוב
סשה נסאר. צילום: איליה מלניקוב
15 בספטמבר 2013

תעשיית האופנה הישראלית אוהבת להכתיר כוכבים עולים, במיוחד כאלה שזכו ולו למעט תשומת לב מעבר לים. נראה שבדרך כלל רוב הסיפורים מסתיימים במפח נפש, שכן סיפורי הצלחה גדולים באמת הם נדירים; סיפורי ההצלחה של עולם האופנה הישראלית כבר לא יכולים להימדד בסטנדנרטים אלבר־אלבזיים, שכן העולם השתנה, וכך יוצא שרוב העושים חיל בגולה נשארים כמעט אנונימים בארץ.

אחת מאותן כוכבות עולות היא סשה נסאר (26) שסיימה את לימודיה בבית הספר לאופנה מרנגוני בפריז ומאז הספיקה לזכות בתואר קולקציית הנשים הטובה ביותר של שבוע אופנת הבוגרים בלונדון ולהתחיל לפתח קולקציית קפסולה בשיתוף אתר הקניות המקוון muuse שתוצג בפריז בשבוע האופנה הקרוב.

האומץ לעשות – צפו בתצוגה של נסאר:

בגד לא משנה את העולם

נאסר, שנולדה ביפו, עברה מסלול ארוך במיוחד עד שהגיעה לפריז. "התחלתי ללמוד לפני ארבע שנים", היא מספרת. "העברתי את השנה הראשונה במילאנו ואת השנה השנייה בלונדון. לאחר מכן עשיתי הפסקה של שנה בארץ ובשנה האחרונה נסעתי לפריז".

מה הביא אותך לדלג בין כל כך הרבה מקומות?

"ממש רציתי להיות באיטליה, זה היה חלום בשבילי לנסוע ללמוד שם אופנה, עד שהגעתי למילאנו וגיליתי שהיא לא כל כך זוהרת והחלום התנפץ. אחרי שלושה חודשים כבר החלטתי שלא אמשיך ובתום השנה נסעתי ללונדון".

ומה הביא אותך לקחת הפסקה של שנה, כל כך קרוב לקו הסיום?

"רציתי לדעת אם אני באמת רוצה לעשות את זה, כי זה משהו שאתה צריך מאוד להאמין בו אם אתה רוצה להצליח בו. אחרי שנה ב' היה לי משבר שגרם לי להרגיש שאולי אני לא באמת רוצה לעשות את זה, שאולי אני לא מספיק טובה. שיתפתי את ההורים שלי והגענו להחלטה שאולי אחזור הביתה לתקופה, אבל אחרי חודשיים כבר התגעגעתי לזה".

זה לא מיקם אותך תמיד כאאוטסיידרית?

"כן, אבל זה עולם האופנה, גם ככה הכל מרגיש בו מאוד זמני, התחלופה גבוהה. בשנה הראשונה האנשים בכיתה שלי במילאנו היו מדהימים, ואנחנו חברים עד היום, אבל אחר כך זה השתנה כי אנשים באו והלכו בתדירות גבוהה יותר".

ואיפה הרגשת תחרות?

"בכיתה שלי, בשנה האחרונה בפריז, הרגשתי תחרות, כזאת שניסיתי להימנע ממנה וחשבתי שהיא מגוחכת. אנשי אופנה הם אנשים מוזרים, כל בן אדם שיוצר איזה בגד חושב שהוא הולך לשנות את העולם איתו, ואני לא חושבת שזה ככה, גם לא הבגדים שאני עשיתי. ניסיתי להיות מרוכזת במה שאני עושה ולא הסתכסכתי עם אנשים או הייתי מאוד תחרותית, ונראה שזה עבד בסופו של דבר".

בלי תחרות. סשה נסאר (צילום: איליה מלניקוב)
בלי תחרות. סשה נסאר (צילום: איליה מלניקוב)

בלי לדרוך על אנשים בדרך

קולקציית הגמר של נאסר עוסקת במפגש תרבויות ערבי־מערבי שאליו נחשפה כבר מילדותה ביפו המעורבת. היא משלבת בין ערכים מסורתיים ואלמנטים מהאסלאם אל תוך מבנה וחוקיות מערבית.

בתור מישהי שעשתה פרויקט שהוא ללא ספק מאוד פוליטי, את לא אחת מאלה שרוצות לשנות את העולם?

"הפרויקט שלי באמת נועד לקרב לבבות ולתת לנשים בכלל את האומץ לעשות, להגיד וללבוש מה שהן רוצות. אני האמנתי בפרויקט שלי אבל לא חשבתי שהוא באמת יוביל אותי למקומות כל כך רחוקים ושאנשים יבינו את מה שעשיתי. כן, רציתי לשנות את העולם, אבל לא דרכתי על אנשים בדרך כדי לעשות את זה, הייתי מרוכזת רק בדברים שלי ושמרתי על החברים הקרובים שלי שתמכו בי ועזרו לי".

את חושבת שאופנה עדיין יכולה להיות פוליטית?

"כנראה שכן. משנה ב' טענתי שחלק מהעיסוק באופנה צריך להיות פוליטי. אופנה משפיעה על חלק גדול מהחיים שלנו, והביטוי דרך האמנות זו דרך יותר נעימה להתעסק בפוליטיקה".

"נשים צריכות להעז". אחד מעיצוביה של נסאר
"נשים צריכות להעז". אחד מעיצוביה של נסאר

נראה שהשילוב בין מסורת לעולם המודרני מתקיים אצל נאסר גם ברמה עמוקה יותר: מצד אחד היא אומרת שאם תפתח מותג משלה הוא ללא ספק ימוקם בארץ, ומן הצד האחר היא יודעת שהדרך לשם עוברת בכמה שנים של עבודה כחיילת בבתי אופנה גדולים באירופה. אחרי חופשה קצרה בארץ חוזרת נאסר לפריז, לסיים את ההכנות לקראת שבוע האופנה. ומה לגבי העתיד? "יש כמה דברים על הפרק אבל אני לא יכולה להרחיב עליהם כרגע" אומרת נסאר; "הייתי מאוד שמחה לעבוד בלנווין או בבלמיין".

אלה שני מקומות שחוץ מהיותם בפריז אין ביניהם שום קשר.

"נכון, אבל אני חושבת שבגלל שאני בן אדם קיצוני, אלה שתי הקיצוניות שמתאימות לי. אני אישית לא מעריצה של פריז, אבל ללא ספק אשאר בה. היא הייתה מאוד נחמדה אליי השנה, ונראה אם היא תמשיך לאהוב אותי".

לא מפתיע לשמוע שנסאר מוצאת את מקומה בלב מאפליית האופנה. נראה שיש לה את כל המרכיבים הדרושים להצלחה בימינו: היא רחוקה שנות אור מהתדמית האופנתית המלוקקת שמאפיינת את פריז עד כדי שהיא מצליחה לעבוד וליצור בתוך מרחב כמעט טהור ונטול מניירות; היא מצליחה להיות מקורית ומרעננת בלי מאמצים מודעים, והיא ללא ספק נכנסת היטב למשבצת האתנית־ים־תיכונית־אינטרקונטיננטלית שנראית כל כך אקזוטית ומסתורית לעולם האופנה. אך יותר מכל, היא לא במרדף אחוז אמוק אל עבור הסופרסטאריות, היא פשוט עושה את מה שהיא אוהבת. והיא עושה את זה טוב.

ולמי שלא מכיר – כשאנחנו מדברים על עולם אופנה קר ומנוכר אנחנו מתכוונים לזה (קטע מכונן מתוך הסרט "השטן לובשת פראדה"):

לכתבות על נאסר בבלוג של אתר הקניות המקוון מיוז: blog.muuse.com 

ובאתר בית הספר לאופנה מרנגוני: istitutomarangoni.com