שיר מבקר המסעדות
שיר חדש של אלון עדר מגולל את סיפורו (הפיקטיבי) של מבקר המסעדות (האמיתי) של Time Out יובל־ג'וב הרגיל. נשבעים שאין לנו קשר לעניין
לאחרונה הגיע לאוזנינו השיר החדש של אלון עדר ולהקה, "פרה זה פרה זה פרה", שמגולל את סיפורו (הבדיוני כמובן) של יובל ג'וב הרגיל, מבקר המסעדות של Time Out שמואס בגורמה ונאלץ לאכול את בשרו שלו כדי לכתוב ביקורת מרגשת באמת. אחרי ששמענו כמה פעמים את השיר שנע בין מצחיק למצמרר, תהינו איך הגיע עדר לכתוב דווקא על ג'וב שלנו. "קראתי כל שבוע את הביקורת שלו ותמיד אהבתי את הכתיבה שלו. יום אחד עלה לי הרעיון לסיפור על מבקר מסעדות שמחפש איך לפרוש בשיא, והשם הטוב של ג'וב פשוט התאים", הוא מספר. "אני מקווה שהוא לא כועס".
השיר מלא בתיאורי אכילת בשר אדם. זה משל לצמחונות?
"אני צמחוני חצי שנה, והשיר נכתב לפני שנה, אז אולי יש קשר פסיכולוגי בין הדברים. אבל ממש לא ניסיתי להטיף פה לצמחונות, זה פשוט סיפור טוב בעיניי". השיר, שכתבו יחד עדר ובת זוגו שני גבאי, צפוי להשתלב באלבום חדש שנמצא כרגע בשלב המיקס. "אנחנו מאוד אוהבים את השיר, ואנחנו מתכננים לעשות לו קליפ", מבטיח עדר. מעניין מי יגלם שם את ג'וב.
יובל-ג'וב הרגיל בתגובה: "השיר המקסים של אלון מאוד הפתיע אותי וזה מאוד מחמיא לי לשמש השראה ליצירה. עצם הרעיון שאולי יקרה ואצטרף לפנתיאון דמויות איקוניות בזמר העברי כמו פנקס הקטן, אליפלט או ארול גורם לי לרעד ולזיעה קרה"
מילות השיר
"יובל ג'וב־הרגיל מבקר מסעדות
הוא אכל באמת כבר את כל המנות
אצל שמעון מרקים ביועזר ת'סטייק
גם לשניצל בבתיה נקודות כבר חילק
הוא פותח שולחן ושותה עוד בקבוק
החיים מסתתרים בין פינוק לפינוק
יובל ג'וב־הרגיל בוחן ת'לכלוך
ושומר על פרופיל לגמרי נמוך
בצלחת העגל נימוח וחמוד
את העט הוא מסתיר לא לצאת החשוד
הוא נותן קבלה וקריצה למטבח
שירגישו לרגע שטמן להם פח
ביסק סרטנים ובטן חזיר
ארנבת שלמה וטראפל מריר
הוא פותח ת'לפטופ כותב ומטיף
איך אין גישה לנכים? ואפריטיף?
הוא טעם כבר הכל והאדישות
הופכת גורמה מעניין לפשוט
הוא מזמין חברים שלו מפעם
שיוסיפו קצת אור על בלוטות הטעם
וכשהם מתרגשים שהאוכל חינם
הוא מחייך בנימוס אך בפנים הוא נרדם
הוא צולל אל עצמו איזו שגרה
פרה זה פרה זה פרה זה פרה
אז בערב אחד הוא יושב וחושב
האם יש פה עניין והאם יש בו לב
ומאיפה הגיעה התאווה
הרי הוא כמה דורות אחרי אדם וחווה
הוא עובר עם עצמו מה לא טעם
ומגיע מהר לבשר האדם
אז בגוגל תמונות שם על גוף האדם
אך האם יש בו אומץ? האם יש לו דם?
טוב, יובל ג'וב־הרגיל הוא כבר ילד גדול
הוא אכל כבר הכל ולא מאתמול
העט יתעד הסיפור יסופר
הגוף למדע הפנים למחר
אז יובל-ג’וב-הרגיל מכין ת’שולחן
ושולף בלי לחשוב וויסקי סקוטי ישן
כך עם מוזיקה קלאסית ואור מעומעם
טמפרטורת החדר, זה לא קר ולא חם
הוא לוקח אוויר ומכין את העט
זה הטור המושלם, כן, הוא מגיע כעת
הוא מתחיל מהתנור ואוכל עם שקדים
איברים ביולוגיים די נחותים
אך מופתע "באמת, זה טעם מורכב
כמו החיבור בין הקיץ לסתיו"
הוא מחליט שילך צעד נוסף
את הבטן חותך עם סכין המטבח
הוא מכניס את היד לכיס המרה
הכבד והטחול יוצאים בשירה
והוויסקי בינתיים איבד את הערך
הוא מוזג לעצמו מהמים בברך
"טעמים מוכרים אבל יופי של טוויסט"
הוא כותב עם העט ומחזיר אל הכיס
הוא שולף ת'לבלב "זאת צורה של אגס
בדיוק מה שחשבתי, רירי אבל גס"
הוא מניח כליה על מצע של שיער
הוא הפסל, המרכיבים הם חימר
הוא מעט התעייף וקשה לעכל
העט עוד כותב כשיובל־ג'וב נופל
ומהרצפה את עין ימין
הוא לועס ויורק ת'רשתית כמו גלעין
הוא מאוד מסוחרר מדם ובשר
"גופי הוא שדה ואני האיכר"
הוא מרגיש, בהחלט, הוא בדרך לישון
אז יובל ג'וב־הרגיל חותך ת'לשון
העט עוד כותב אך הטעם מוגבל
"אני לא האמנתי שאני מסוגל..."
והיד נעצרת בזמן המשפט
יום שישי, לא הרבה לפני השבת
הוא עייף וכואב אך היצר תאב
אז יובל ג'וב־הרגיל תופס את הלב
בעלייה כשעבר את הקוץ
ישו, אברון ודן בן אמוץ
מקבלים את פניו,
כשמעל מתנגן החלק השני בתשיעית של שופן
יובל ג'וב־הרגיל, עשית את זה ביקורת על אוכל ברמת מחזה
יובל ג'וב־הרגיל מבקר מסעדות הוא אכל באמת כבר את כל המנות"