שיאה של התקשורת האנושית או שפל הטכנולוגיה? ה-GIF חוגג 30

מפורמט תמונה קל ופשוט לצורה המזוקקת ביותר של ה-Meme. למה הגיף כל כך פופולרי ומה זה אומר על התקשורת ב-2017?

18 ביוני 2017

אם האינטרנט הוא שיאו של תהליך הזיקוק של התקשורת האנושית והתפשטותה במרחב ובזמן, ה-GIF הוא הדובדבן שבקצפת, היהלום שבכתר, החתול עם הפסנתר בעולם של חדשות משמימות. הגיף (או שמא ג'יף? נעזוב את הויכוח הזה), שחוגג 30 שנה לקיומו בעולם הוירטואלי, הוא גם הפסגה וגם השפל, גם המימוש של התקשורת הוירטואלית וגם הקונטרה לכל מה שקרה באינטרנט מאז ימיו הראשונים.

האינטרנט, בבסיסו, הוא צורת תקשורת. דרך להעברת מסרים ושיתוף ידע. אבל בניגוד לתקשורת מילולית, האינטרנט מאפשר ריבוי מדיה. ובניגוד לדפוס, האינטרנט מאפשר דינמיות. הצירוף של השינוי התמידי והמידע הכמעט אינסופי שהאינטרנט מאפשר חִייב, בדיעבד, את הולדת הגיף ואת המשמעויות שנגזרות ממנו. מה שהתחיל בתור פורמט פשוט של תמונת צבע קלה בת 256 צבעים שהציעה חברת CompuServe ביוני 1987 הפך מהר מאוד לישות שמקבלת על עצמה אינספור משמעויות. קל וחומר מאז השינוי הקטן אך ההכרחי שהוסיף דפדפן נטסקייפ ז"ל ב-1995, של חזרה אינסופית על התמונות המתחלפות. המסר שמוסר את עצמו.

כשיורדים לעומקו של הגיף מגלים שהפשטות שלו כוללת את כל מה שעושה את השילוב בין תקשורת לטכנולוגיה דיגיטלית מופלא. מדובר בקובץ אחד שמכיל תמונות מרובות; הוא רץ בלופ ומאפשר הטמעה חזקה של מסר; הוא קל יחסית לקבצי מדיה אחרים; הוא יוזר פרנדלי ופשוט להבנה והכנה; והוא מתפשט כאש בשדה קוצים – והקוצים האלה הם היבשושיות של המידע הבלתי נגמר שמתגלגל במדבריות האינטרנט.

בלי גיף טוב שיבטא בשתי שניות פרשיה פוליטית משעממת על פניה, אף אחד לא יתייחס אליה. וזו עוד יכולת מרשימה של הפורמט הזה: מבט מבוהל של ילדה אמריקאית מעצבנת יכול להוות פרשנות מדויקת יותר ומשפיעה יותר על פרשה פוליטית בישראל מאלף טורים; פריימים בודדים מסרט או סדרה יכולים להסביר רגשות של אדם באופן מובהק יותר מאלף מילים. הגיף, במובן זה, מגשר על תרבויות ושפות. הוא שיא השיאים של ה-Meme, אותו מסר שמתפשט כמו גן בין אנשים. אם הוא מובן וטוב ומדויק – הוא ישרוד וישגשג. כן, האינטרטקסטואליות והאינטרמדיומליות של הגיף היא ברכה.

או שאולי לא. הגיף, בדרכו, מסמל גם את השפל של התקשורת האנושית. לא צריך לכתוב, לא צריך להסביר, דיונים מעמיקים הם דבר מיותר לחלוטין ולפעמים גם המסר לא חשוב, אלא המדיום עצמו. מאז שפייסבוק הכניסה את הגיף כאפשרות תקשורת, בטח במסנג'ר שלה, כשלא יודעים מה לומר אפשר לשלוח גיף רנדומלי. שגר ושכח.

אי אפשר לנתק את הופעתו ושגשוגו של הגיף מהתרבות שאליה הוא נולד וממנה נוצר. הצורך הוא אבי ההמצאה, וגם אם לא ידענו שאנחנו צריכים אותו אי אז ב-1987, לו היו תכניות אחרות. הרבה גיפים רקדו על המסך מאז תינוק האוגה-צ'קה, והמסרים השתכללו מימי הגיפים התכליתיים באתרי האינטרנט הישנים בדמות "שלח לי אימייל אני תיבת דואר זזה".

האבולוציה של הפיצ'ר הכביכול שולי הזה היא מפתח להבנה של הקשר בין תקשורת לטכנולוגיה. ואי אפשר באמת להאשים אותו במים הרדודים שבהם שוחה התקשורת האנושית בימינו. אם כבר, הוא מציל אותה. עדיפים אלף חתולים מנגנים על פסנתר בלופ מעוד טוקבק עילג.