איזו סכיזופרניה מופלאה

אז אריק איינשטיין מת, כידוע. אמרו עליו שהוא היה ״צנוע״. אני בכוונה כותב את המילה הזאת במרכאות מכיוון שעדיין לא הצלחתי להבין את הפשר האמיתי שלה. כלומר, אני מניח שקיימים אנשים צנועים בעולם, שזה ההפך מקניה ווסט, לא? אבל מי הוא האדם הצנוע? אין לו אגו? קשה להאמין. הוא אינו רהבתן ואינו מתהדר באיכויותיו? אוקיי, יש גם כאלה. הוא מסתפק במועט? סבבה לו. השאלה היא: מדוע דווקא צניעותו של איינשטיין הפכה להיות התכונה הדומיננטית שנקשרה בשמו ושבאמצעותה הוא נהנה ועוד ייהנה מיוקרה ממלכתית ומחברוּת נצחית בקנון הציוני? מה זאת אומרת, מכיוון שזאת ישראל. ובקהילת הגמדים הזאת – שבאה מתוך הגולה והייתה רגילה להנמיך את ראשה בפני הצוררים הגויים כדי שחס וחלילה לא ישגיחו בנו ולא נמשוך יתר תשומת לב – עדיין משתכפלת לה אותה מנטליות של ענווה כצורך קיומי ממדרגה ראשונה. אל תתבלט. תהיה אפור כמו המדרכה שעליה פוסעים כולם. או כמו שאימא שלי נוהגת לומר לי לפעמים: "לא צריך שידברו עליך יותר מדי. למה זה טוב?".

זה לא סוד שהמדינה פועלת בחזקת אימא יהודייה שמפחדת מעין רעה, והיא מצפה מגיבורי התרבות שלה שיישבו בשקט. וכמובן, עדיף גם שיסבלו קצת, כי בסבל הקמנו כאן מדינה עם בן גוריון שאכל קוצ׳מוץ׳ בצריף בשדה בוקר ובני בגין שנוסע לכנסת באוטובוס. הרי האדם הצנוע הוא האמיתי, ה״אותנטי״, זה מה שלמדנו מהאתוס החלוצי. הם גרו באוהלים ושתו מי גשם. כך מגשימים שליחות היסטורית. אבל ההיסטוריה נגמרה והאתוסים נותרו כמעט ללא שינוי. מי שמתגורר במגדלי יוּ ואוכל במסעדת התרנגול הכחול הוא כנראה פחות מחובר לאדמה מאשר מי שאהב להיות בבית בדירה הקטנה ברחוב חובבי ציון ואכל שווארמה במסעדת כתר המזרח. קרה כאן דבר מצחיק: ככל שישראל מתמכרת להזיות הקפיטליזם הדורסני, להחצנה ולטווסיות של ההון, כך היא מתגעגעת יותר ויותר לעבר הסוציאליסטי שלה. לאותה ״ארץ ישראל ישנה וטובה״ שמעולם לא הייתה טובה וגם לא עד כדי כך ישנה. וככל שהאזרחים מתנפלים על נכסי נדל״ן כאחוזי טירוף, רוכשים בגדים עם נצנצים בבוטיקים באלנבי ונוהגים בג׳יפים יפניים אימתניים – כך הם מתייחסים ל״צניעות״ כאילו הייתה משאת נפשם הכמוסה. אוי, אילו רק היה אפשר לרכוש אותה בכסף. איזו סכיזופרניה מופלאה. שוב יורים ובוכים. רק חבל שדירות שיכון כבר לא מחלקים כאן, והאחרונים שיכולים להרשות לעצמם להיות צנועים הם העניים. כאילו, לא בקטע נוסטלגי כזה.

אני לא כופר בכך שאריק איינשטיין היה אדם צנוע. אני מניח שכך היה. אבל לא שמעתי אף אחד מציין, בשלל כלי התקשורת שהפכו את מותו המצער לחינגה סנטימנטלית, שאיינשטיין היה חתיך אמיתי ומהעיניים שלו יצאו שתי קרני לייזר של סקסיוּת מעודנת שהיא בהחלט נדירה בנוף של גברים ישראלים חסונים ומחוספסים, ויותר מזה – שהוא היה גם מופרע רציני ושובב מקצועי, ועל כך הייתה תהילתו החל מסוף שנות ה־60, ובצדק מוחלט. כי איינשטיין ואורי זוהר וכל מי שהצטופף בקרבתם בתקופת לול היו חבורה של אשכנזים מרוכזים בעצמם, ולא עניין אותם שום דבר אחר פרט לעצמם ולסיפוק מאווייהם היצירתיים. הם היו נרקיסיסטים גדולים ועשו המון סמים ואלכוהול וגם בחורות לרוב, אולי גם קטינות, אבל מי כבר יעז להעיד לגבי זה? ובשל כל התכונות השליליות האלה לכאורה, הם הצליחו להנפיק כמה יצירות מופת שפרצו את מחסומי הבושה הישראליים. לא צניעות הייתה שם. אלא שאפתנות וגסות רוח איומה ונהדרת שביקשה לברוח מטבעת החנק של הישראליות הקהילתית, כמו גם לחגוג אותה כסוג של פרברסיה או ניגון עקום על מיתריה של הישראליות קפוצת הישבן. עבורי לפחות איינשטיין הוא לא צנוע. כל אחד יכול להיות צנוע. איינשטיין הוא האיש שנעצר על אחזקת מריחואנה ב־1971 והתפרע בבית המשפט ונדון, ביחד עם חבריו, לעונש מאסר. אף אחד לא רוצה לזכור את העלילות האלה היום. כי מכונת ההשכחה כבר התחילה לעבוד שעות נוספת. "הלוואי וכך היו נראים גיבורי התרבות של היום", ספדה לו שרת התרבות לימור לבנת כשהיא עומדת מול ארונו שכוסה בבד אדום שעליו מודפס מגן דוד ענקי. היא לא התכוונה למריחואנה ולא למרדנות האיינשטנית ששאבה את השראתה מתרבות הנגד ההיפית האנטי ממסדית. היא התכוונה לאריק הצנוע. אתם יודעים, צנוע כמו התנחלויות לא חוקיות, כמו פרשות שחיתות מסריחות, כמו גזענות, כמו תוכנית פראוור. כזה צנוע.

אז מה כולם כל כך מתלהבים מצניעות? כי כך אנחנו יכולים לנכס את הצנוע אל הקהילה שכבר התפוררה מזמן. הוא עוזר לנו לשמר את מה שאיננו וכנראה אף פעם לא היינו. אם ביבי רוכש נרות ריחניים ב־6,000 ש"ח, אז שלפחות יהיה לנו את אריק הצנוע שלנו. אבל הבעיה היא לא הנרות הריחניים ולא הווילה בקיסריה או דירות הפאר באקירוב. הבעיה היא המוּסר והמצפון. אתה יכול להיות שחצן גדול ולעשות את הדבר הנכון. יש גם צנועים שהם כולרות. בזמנו לעגו לעזר וייצמן על שהעז לסטות ממסורת ההספד המהוגנת ואמר על יצחק רבין המנוח את המשפט המפורסם ״אכלנו כמה דברים טובים, שתינו כמה דברים טובים״. אין משפט אמיתי וכן מזה. רדו מאריק איינשטיין הצנוע. המדינה לא תוכל לטהר את עצמה באמצעותו. איינשטיין שתה כמה דברים טובים. עישן כמה דברים טובים. שר כמה דברים טובים. שאלוהים ירחם עליו ועלינו.