ביבי הובלות

ביבי ושרה לוקחים ולוקחים ולנו לא נשאר כבר כלום לתת. איתי ולדמן מקנא בחשבון ההוצאות של הזוג נתניהו

4 בדצמבר 2013

לפני כמה חודשים התוודעתי לראשונה למד הצעדים. אבא שלי חזר מחו"ל והביא איתו שישה כאלה למשפחה. מתברר שבשביל בריאות טובה, על אדם ללכת בכל יום 10,000 צעדים. אמרתי לאבא: לא חבל על הכסף? שישה מדי הליכה? הוא ענה ששטויות, כל אחד כזה עולה יורו אחד בלבד. השבוע התברר שגם לראש הממשלה יש אחד כזה. אתם יודעים מי קנה לו אותו? גם אבא שלי. וכולנו. מד ההליכה של ביבי, אגב, עלה 125 ש"ח, לפי פירוט ההוצאות של בית ראש הממשלה. מה אני אגיד לכם, אם לא הייתי משלם בעצמי על הדברים שאני קונה גם אני הייתי בוחר תמיד ללכת על הביוקר. בכל צעד וצעד שראש הממשלה צועד המונה שלנו דופק. צעד – שקל, צעד – מאה שקל. מה שהוא דורך עליו הוא הכבוד הרמוס שלנו.

בימים האחרונים קראתי לבן שלי לפני השינה את ספרו הקלאסי של של סילברסטיין, "העץ הנדיב". הספר מספר על מערכת היחסים בין עץ לאדם – משנות ילדותו ועד זקנתו. העץ נותן לאדם את כל מה שיש לו – תפוחים, ענפים ולבסוף אפילו את הגזע שלו, והאדם רק לוקח ומנצל אותם בלי לראות בכלל את המצוקות של העץ. ככה הרגשתי השבוע כלפי ראש הממשלה שלנו – שלוקח ולוקח ולוקח מאיתנו, ולנו כבר לא נשאר כלום לתת.

העיניים רואות את רשימת האקססוריז של שרה וביבי, שעליהם אנו משלמים, ומסרבות להאמין. 14 אלף ש"ח על קפה, עשרת אלפים ש"ח על מזוזות (!), 42 אלף ש"ח על כביסה, 14 אלף ש"ח על יין, ועוד עשרות אלפי שקלים על מקרר, מדיח כלים וטלוויזיה. שני דברים ברשימה אהבתי במיוחד: רשת נגד יתושים (להרחיק את כל הנודניקים שמזמזמים ומנסים לעקוץ אותו), ושני מכשירי די.וי.די (אחד לחדר השינה). אתם מבינים? די.וי.די זה משהו שראש הממשלה ואשתו המיליונרית לא יכולים לממן בעצמם. זאת הוצאה מוכרת. אני מתאר לעצמי שכשברק אובמה מגיע לבקר אותם הם יושבים יחד ורואים "חגיגה בסנוקר". הבדיחה, כמו תמיד, על חשבוננו. אגב, לא ראיתי ברשימה שהם חייבו אותנו גם על נייר טואלט. את ניקוי העכוז שממנו הם מחרבנים עלינו הם מממנים כנראה בעצמם.

אני חולם בהקיץ איך ביבי ושרה מגיעים אליי הביתה. "המשאית מחכה למטה", הם אומרים לי, ומתחילים לקחת מכל הבא ליד. קחו הכל, אני אומר, בזמן שהבית אט אט מתרוקן, קחו הכל, רק צאו לי בבקשה מהחיים.