האיש בעל אלף הפרצופים

רני רהב הוא לא אתנחתא, הוא הדבר האמיתי - ליצן חצר שעלה לגדולה במדינה שירדה מהפסים

20 בנובמבר 2013

רני רהב מעורר בי בחילה אמיתית. אני כותב את המשפט הזה עם שמץ של אי נעימות קלה, כי בכל זאת – אולי זה לא הוא. אולי זה אני. אולי אכלתי משהו מקולקל. אולי אני אמור לשתוק או לצחוק כי בכל זאת מדובר בדמות שכאילו נגזרה מאיזושהי קומדיה גרוטסקית על ליצן חצר שעלה לגדולה במדינה שירדה מהפסים. אבל צריך לומר זאת בקול רם כי נדמה שרהב כבר שייך לתחום ה״בידור״ ועל כן אנחנו מתייחסים אליו כסוג של אתנחתא ממה שהוא אמיתי ומשמעותי. זה לא נכון. רהב הוא לא האתנחתא. הוא מה שקורה. יש לו 1,000 פרצופים. אני רואה אותו בכל מקום. כמו גמדי האוּמפה לוּמפה ב״צ'ארלי וממלכת השוקולדה״. שומעים את קולו הדק והגבוה בוקע מכל מקלט רדיו, כל מכשיר טלוויזיה, כל מסך מחשב. אלה תמיד אותם טקסטים – שילוב של היתממות מלאכותית, צדקנות, אגרסיביות ומאכעריות. נו, רני רהב כזה. איש שעשה קריירה מעצם זה שהוא נוכח ומביע את נוכחותו במידה כה רבה של שכנוע, עד שהעומד מולו משתכנע אף הוא. במשהו. לא ברור במה. שהרי מיומנותו של רהב היא במכירה של אוויר, וכמו האוויר – רני רהב תמיד ישנו. הוא מצליח לייצר תחושה טרנסצנדנטלית, כמעט של יישות אלוהית. קיים בכל מקום, בכל רגע נתון. אני מוכן להישבע שחלמתי עליו אתמול בלילה. הוא ריחף מעליי בחליפה של וונדרוומן וצווח. אוי, כמה שהוא צווח. התעוררתי בבהלה ורצתי אל המטבח, לשתות כוס מים. זה לא היה מצחיק ואני לא צחקתי.

לא תכונותיו הפיזיות המפורסמות של רהב הם אלה אשר בזכותן הוא קנה את פרסומו לרעה. אני מסרב להצטרף לעדת הקומיקאים שמגחיכה אותו בשל ממדיו. זכותו של אדם להיות שמן ועם הלשון בחוץ. זה נכון שרהב הוא חומר טוב. נאמר, רני רהב של ירון ברלד ב״ארץ נהדרת״ הוא קריקטורה מדויקת. אבל אני חושש שרהב מדלג מעל למשוכה הזאת בקלות. אני לא יודע ממה האיש הזה עשוי, אבל עושה רושם שהוא מסוגל להפוך כל התקפה לזהב טהור. זו תכונה מפורסמת של אלה שאין להם כל מודעות לאופן שבו הסביבה תופסת אותם, והאמת – גם לא ממש אכפת להם. זו רמת זחיחות שאדם רגיל לא יכול להבין. הבדיחה היא לא על חשבונו. רהב הוא הקריפטונייט של כל מי שמעז להתעסק איתו. הוא בלתי ניתן להגחכה. אולי בגלל שהוא מכיל את הפרודיה בתוך עצמו וחי איתה בשלווה גמורה.

למעשה, אני אמור להיות בעד רני רהב. אני אוהב אנשים לא שגרתיים שאינם כבולים לכללי התנהגות כאלה או אחרים. אינדיבידואליסטים בעלי רטוריקה ייחודית וסטייל משלהם. הלוואי והייתי מוצא ברהב את הערך הקאמפי שיכול להיות שטמון בו. הרי על פניו, מדובר בדמות מושלמת לסרט של ג׳ון ווטרס. אבל ברהב מתגלם שילוב מגונה במיוחד. דווקא כעת, כאשר הוא משחק במגרש של תרבות ההמונים והפופ, מפתה מאוד להתייחס אליו כאל סלבריטאי מן השורה. חומר של מדורי רכילות וגיא פינס. כידוע, רהב הוא הרבה יותר מזה. הוא משרתם של אדונים. איש שתמיד יהיה נאמן לתאגיד הגדול, לפריץ שמשלם את המשכורת. הוא המגן של הטייקונים ולקקן העשירון העליון. הסנגור הנצחי של החזק שמגלגל עיניים כאילו שהחלשים עומדים בראש מעייניו. הוא יגן על ״זמר מפורסם״ ולא על בנות ה־15. כי מבחינתו, הלקוח תמיד צודק. והלקוח שלו הוא תמיד הבריון. רהב הוא זה שמסתתר מאחורי הבריון, מתקדם צעד אחד קדימה, משליך עליך בוץ וחוזר להסתתר. הוא מייצג את הערבוביה המפוקפקת בין בידור והון ופוליטיקה. כשהוא יושב על הכיסא של ״הכוכב הבא״ ושואל את המתמודדים הצעירים: ״אתה עשית צבא?״, לא מדובר בקאץ׳ פרייז משעשע. זהו משפט מטורלל שמחזק את מעמדה של ישראל כיישות מיליטריסטית, דווקא בתוכנית כייפית שאמורה לייצג איזושהי נורמליות אזרחית בסיסית. אני מכיר לא מעט אנשים חכמים ומוכשרים שעובדים בזכיינית קשת שמשדרת את התוכנית ועצם זה שאף אחד מהם לא יצא שם בגינוי פומבי חריף נגד רהב והתחקירים הצה״ליים שלו – מקומם בעיניי מאוד. איזה שילוב דוחה זה, בין הפטריוטיות הגסה של רהב, התפיסה המוגבלת שלו את רעיון המדינה הדמוקרטית והעמדה הקפיטליסטית האכזרית שבה הוא אוחז.  רני רהב הוא מתקפה של איש אחד על כל מה שהגון ונכון.

אז הנה, אני כותב על רני רהב ואני כבר מצטער על מה שכתבתי. הייתי יכול באותה מידה לכתוב על כרובית או על פיסת אלומיניום. למה לי להסתבך איתו? זה מפחיד לכתוב על רני רהב. כי תמיד יש את החשש הזה שרני רהב יגיב. מן הידועות שרני רהב אוהב להגיב. לצעוק, להפחיד, להתקשר ככה פתאום באמצע היום ולבקש הסברים. לחפש את השם שלו בטוויטר באובססיביות ולהגיב לכל מיני אנשים שמעיזים לצייץ בנושאים שקשורים אליו. התגובה היא תמיד גסה ורומסנית: "אתה איש חולה שחייב השגחה", "נו כך כדור ותלמד לזיין את המוח שאין לך!" (הטעות במקור), "אתה סוג של זבל ירחם השם עליך", "אדיוט מי שהמציא אותך", "שקרן קטן". אז רני רהב, תחסוך לי את הקללות בטלפון או במייל. אתה ניצחת. אני מקווה שזה מספיק ברור.