"אולי החיים היו קלים יותר עבורנו במקום אחר"

נמרוד דגן, 26, וכרישטוף שטיינר, 35, אוהבים את תל אביב, אבל מעליהם מרחפת שאלת ההישארות בארץ

נמרוד דגן וכרישטוף שטיינר (צילום: איליה מלניקוב)
נמרוד דגן וכרישטוף שטיינר (צילום: איליה מלניקוב)

 

שם: נמרוד דגן

גיל: 26

סטטוס: בזוגיות

תעסוקה: שחקן תיאטרון הבימה, בלוגר ובעל טור


שם:
 כרישטוף שטיינר

גיל: 35

סטטוס: בזוגיות

תעסוקה: שחקן, בלוגר, עיתונאי ושף טבעוני

מאיפה אתם במקור ומתי הגעתם לתל אביב?

כרישטוף: "נולדתי בבודפשט, הונגריה, להורים היפים שרצו לשנות את העולם. מהר מאוד הבנתי שיש לי הרבה מה להגיד ורציתי להיות מספר סיפורים. בהתחלה סיפרתי על הבמה ומשם זה התגלגל לעיתונות.לפני שמונה שנים הגעתי לכאן כדי לצבור לעצמי סיפורים שאנשים ירצו לשמוע".

נמרוד: "גדלתי בהרצליה ועזבתי ועזבתי אותה באמצע לימודי המשחק. תמיד הייתי ילד של אמא ואבא והחיים איתם בבית היו נוחים, בעיקר מבחינה כלכלית עבור סטודנט שלומד מסביב לשעון".

ספרו לי סוד תל אביבי.

כרישטוף: "האוכל הוא ללא ספק הסוד הכי גדול בעיר הזאת – לדעת איפה אפשר למצוא את החומוסייה הכי טובה ומה האפשרויות שלך אם אתה מתעניין במנת שקשוקה לארוחת בוקר. האוכל תמיד היה אישיו בחיי, לטוב ולרע. כשעברתי לתל אביב הופתעתי מהשפע ומהאפשרויות המזון שיש לעיר הזאת להציע".

נמרוד: "אין לי סודות לגבי העיר. אני חושב שהדבר הכי חשוב כאן הוא לא לנסות להרגיש חשוב. אני זוכר שבתור ילד או נער, כשהייתי מגיע לכאן הכל היה נראה לי כמו לאס וגאס. רוטשילד נתפסה בעיניי כמו השדרה היפה בעולם והסנטר היה נראה לי כמו כיכר פיקדילי בלונדון. כשעברתי לכאן הבנתי שרוטשילד הוא בסך הכל רחוב ושלסנטר אסור להיכנס ביום שישי. אבל מעבר לזה, סוד תל אביבי בעיניי הוא שהקפה של קופיקס טעים".

איך הכרתם?

נמרוד: "למרות כל הסטיגמות והדעות הקדומות הכרנו באפליקציית היכרויות, מהסוג שרוב האנשים סקפטים לגבי האופציה למצוא בהן אהבה. התחלנו לשוחח, עברנו לווטסאפ והשיחה המשיכה עד לזריחה. את הזריחה שאחריה כבר ראינו יחד. מאז אנחנו יחד כמעט שנה, גרים כאחד עם הכלב שלנו אוזגה בכרם התימנים, בדירת חדר שעל הנייר אינה מיועדת לזוג עם כלב, אבל אנחנו נהנים מהצפיפות והחמימות שהכנסנו את עצמנו אליה".

לאחרונה נתקלתם בסימן שאלה לגבי הישארותו של כרישטוף בארץ. איך אתם מרגישים לגבי זה?

נמרוד: "בחודשים האחרונים מרחפת מעלינו שאלת ההישארות בארץ, ולדאבוננו הבחירה לא בידינו אלא בידי משרד הפנים. כרישטוף אינו אזרח ישראלי, גם לא יהודי, והתהליך הביורוקרטי שהוא נדרש לעבור כל כמה חודשים כדי להוכיח את כוונותיו מלווה בייסורים רגשיים, הרבה כסף ובעיקר חוסר ודאות. שנינו אוהבים את הארץ, את תל אביב, את השמש ואת האנשים. היינו שמחים להמשיך לחיות כאן אבל גם לא יכולים להתכחש לכך שלצערנו ייתכן שהחיים יכולים להיות קלים יותר עבורנו במקום אחר. ישראל דוגלת בעקרונותיה כמדינה יהודית, בצדק או לא, ואם אתה לא יהודי ולא נולדת כאן, הסיכויים לחיות כאן כשווה זכויות קלושים עד אפסיים. לצערנו דת עדיין מכתיבה את מקומם ולעתים את קבלתם של אנשים בחברה".