"גרתי בבוטקה בבית הקברות. חשבתי שככה החיים בעיר"

סטטוס
בזוגיות

גיל
29

תעסוקה
מקעקעת, מאיירת, מוזיקאית ומכשפה

כמה שאלות

מאיפה את במקור ומתי הגעת לתל אביב?

"נולדתי בתל אביב, דור רביעי לתל אביבים. מגיל שנה עברנו כל כמה שנים. בגיל 17 חזרתי לעיר".

ספרי על הדירה הראשונה שלך בעיר.

"הבית הראשון שלי בתל אביב היה הבוטקה של השומר בבית הקברות בטרומפלדור. הייתי בת 17 וחשבתי שככה החיים נראים בעיר. שילמתי 1,000 ש"ח בחודש וזה כלל כניסה פרטית לבית הקברות ובעל דירה סוטה שהיה עושה ביקורי פתע".

מה הביא אותך לתחום שאת עובדת בו?

"בכיתה א' ראיתי את הקעקוע הראשון אי פעם. המחשבה שאפשר לאייר על עור הגניבה אותי. בגיל 17 ברחתי לתל אביב, לחפש סטודיו שאני אוכל להתמחות בו. משם עברתי להיות שכירה בסטודיו ולפני שנתיים עברתי לעבוד מהבית".

היית עוסקת בתחום גם ללא תמורה כספית?

"קעקועים זה מקצוע תובעני שדורש עבודה קשה שלא נגמרת בסוף יום העבודה. צריך סבלנות ואמביציה. זה תחום כל כך עשיר בקולות ייחודיים, וקשה וקל להתעייף ממנו בו זמנית. יש אחריות כלפי הלקוח".

יש תגובות שליליות מאנשים על המקצוע?

"ברגע שמתחילים לשים לב אליך מגיעה גם ביקורת שלילית. אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי זה להפריד בין ביקורת בונה לביקורת שלילית. למי להקשיב ומאיפה הדברים מגיעים".

למה את הכי מחכה כרגע?

"כרגע אני עובדת על אלבום לפרויקט חדש בשם מולקה, ואני מוציאה EP בשיתוף עם גרייט מאשין. יש גם ליין של מרצ'נדייז וחוברת קומיקס".

את מרגישה שאת שונה בנוף העירוני?

"תל אביב היא מקלט מדיני לאנשים כמוני. אחרי שגרתי בכל כך הרבה מקומות, זה המקום היחיד שמרגיש לי כמו בית".

איך הלקוחות התל אביבים שונים מאחרים?

"יש פה מלא סוגים של אנשים. אבל הייחודיות של הקהל התל אביבי היא שלמרות שהוא שמע וראה הכל, הוא מוכן לתת צ'אנס לקולות כנים".

מה הסוד התל אביבי שלך?

"אחרי 12 שנה פה אני לא מתמצאת בעיר בשיט, אבל אם תגידי לי נקודות ציון ליד מקום שמוכר אוכל, אני אמצא את זה".

מה מפחיד אותך?

"ברגע שהתחלתי להבחין בין פחד לחרדה הבנתי שאני לא מפחדת משום דבר".

מה עושה אותך מאושרת?

"אנשים שנלחמים בשיניים כדי להפוך את העולם למקום יותר טוב, כמו כן סוציו־אנרכיסטים עם ג'ורה".

איפה נוכל למצוא אותך בזמן הקרוב?

"ב־1 ביולי אתארח בהופעת צהריים של הגרייט מאשין בכולי עלמא. אם אני לא שם אז כנראה מַתִי".