"פעם הים היה הרבה יותר רומנטי"

סטטוס

נשוי פלוס 3

גיל 

59

תעסוקה

מציל בחוף הילטון

מאיפה אתה במקור?

"אני מתל אביב, נולדתי וגדלתי באזור עיריית תל אביב והיום אני גר בתוכנית ל'".

איך הגעת לתחום ההצלה?

"זה התחיל מזה שלא רציתי ללמוד. הייתי בורח לים ולאט לאט התקרבתי למצילים, הייתי המשרת הקטן שלהם בשביל שייתנו לי לעשות סיבוב קטן על החסקה או לעמוד על המדרגות ולעשות פוזות על בחורות. ככה נדבקתי במחלה שנקראת ים".

והיום אתה סוגר מעגל עם בני נוער אחרים?

"יש כאלה שבאים, אבל לא בכמויות של פעם ולא באותה רצינות. זו לא אותה אהבה למקצוע, דברים השתנו: יש פחות הוויי בים, פעם הוא היה רומנטי. היום יש פה יותר ונדליזם וברוטליות. החוף אמנם עדיין יפה, אבל היום הנוער מגיע עם מוזיקה מפוצצת ותרבות האלכוהול הגיעה גם לפה".

בגיל הזה לא שתיתם?

"שתינו, אבל לא כמו היום. היינו יוצאים בשביל לרקוד ובתוך זה שותים. היום יוצאים בשביל לשתות ולשתות".

מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?

"את המים, את המתרחצים, את אנשי הים ואת כל האווירה שסביב העבודה שלי. בזכות זה אני מצליח לשרוד בה הרבה שנים. זאת עבודה כיפית, אבל מתישה ושוחקת מאוד".

מה הכי קשה בעבודה כמציל?

"החכמולוגיה הישראלית וחוסר המשמעת – 'לי לא יקרה כלום'. אני מבקש ומזהיר והם עונים בתנועות ידיים 'הכל בסדר'. כולם בעלי הבית. אם היו מקשיבים למציל הרבה אסונות היו נמנעים".

פעם פגשנו מציל ששונא חול בסוכה. גם לך יש חוקים כאלה?

"יש לי חוק אחד: מגיעים בבוקר למים נקיים ועוזבים כשהם נקיים".

מה אנשים לא יודעים על העבודה שלך?

"את גודל האחריות על חיי אדם, את זמני העבודה והשחיקה ואת הקושי לעבוד עם קהל שבא ליהנות. חושבים שאנחנו לא עושים כלום כל היום, מבסוטים מהחיים, אבל כדי שמתרחצים ייהנו אנחנו יושבים פה 12 שעות ומשגיחים".

מה אתה עושה בחורף?

"המצילים בתל אביב נמצאים בחורף בשש תחנות הצלה שעובדות חצי יום. אני חלק מהצוות, אבל לא במשך כל החורף. בשאר הזמן אני מטייל בארץ ובעולם, ממלא מצברים לעונה הבאה".

מה היית עושה לולא היית מציל?

"כשהייתי קטן רציתי להיות גינקולוג, לא יצא אז באתי לים".

מה הסוד התל אביבי שלך?

"סבא שלי, משה הכהן, הוא ממקימי תל אביב. מי שילך בשדרות רוטשילד פינת נחלת בנימין יראה את המצבה שעליה חרוטים שמות 66 משפחות מייסדי אחוזת בית, והוא וחסיה סבתי מופיעים שם".