"הטעם התל אביבי ביין הוא כל מה שמתגלגל על הלשון, הן מבחינת הגייה והן מבחינת טעם"

שירה צידון, 26, בזוגיות, סומלייה (אוצרת יין) במלון נורמן ובמסעדת דיינינגס. הגיעה לתחום כשביקרה במקרה ביקב ומספרת על הפעם ההיא שבחרה יין לשמעון פרס

שירה צידון (צילום: איליה מלניקוב)
שירה צידון (צילום: איליה מלניקוב)
9 באוגוסט 2017

 

שם: שירה צידון

גיל: 26

סטטוס: בזוגיות

תעסוקה: סומלייה במלון נורמן ובמסעדת דיינינגס

איפה את גרה היום?
"מעל המלון, על אחד העם".

מאיפה את במקור ומתי הגעת לתל אביב?
"נולדתי בקיבוץ גשר הזיו שבצפון הרחוק, את שנות הנעורים ביליתי בזכרון יעקב ועברתי לתל אביב ב־2014 (לשם הפרוטוקול, בכלל רציתי לעבור לפרדס חנה. תל אביב קרתה בטעות)".

איך נראתה הדירה הראשונה שלך?
"בזמן שחיפשתי דירות בפרדס חנה, בן זוגי דאז רצה לעבור ליפו. עשינו התערבות שמי שמצליח למצוא דירה שתכבוש את השני זוכה, ולשם נעבור. הוא מצא דירה היסטרית ביפו, עם קיר אדום ענקי בסלון, הראשונה שראינו. כך נפלתי בקסמה של העיר. את ההופעה של סאונדגארדן בבלומפילד שמענו בדיוק לפני שלוש שנים מהמרפסת, בשילוב חד פעמי עם קריאת המואזין וריח הים. הוא היום באמסטרדם. אני נשארתי בעיר".

איך הגעת לתחום היין?
"בערב של יום השחרור מהצבא יצאתי לטיול של כמה חודשים באירופה, תפסתי טרמפים בין עשר מדינות שונות. שתיתי המון יין, פשוט, יומיומי, בכוסות נמוכות, בלי מורכבות או יותר מדי עומק. משהו בהרגל הזה, הנטוע היטב בשגרת החיים האירופית, הקסים אותי. כשחזרתי ארצה עבדתי במסעדת מנואלה במדרחוב זכרון יעקב, יצאנו לסיור באחד היקבים באזור ושם ממש נגנבתי. שבועיים אחרי כבר הייתי רשומה לקורס לימודי יין 2011. תהליך ייצור היין פשוט מטריף מסקרנות. לכאורה זה תהליך מאוד פשוט, אפשר לשרטט אותו ולדבר אותו, ועדיין, יש משהו בלטעום יינות מהסוג המרגש והמסתורי באמת, אלו הנתקלים בהם רק לעתים רחוקות, שאין לך שום דרך להסביר איך ולמה הוא נהיה מה שהוא במרוצת השנים, או אפילו מה בתוך הכוס הופך אותו לאחד שעוטף ומגרה את כל החושים בעוצמה כזו".

איך היית מגדירה את הטעם התל אביבי?
"הטעם התל אביבי הגורף ביין הוא כל מה שמתגלגל על הלשון, הן מבחינת הגייה (קל יותר לומר שבלי מאשר לבקש Pouilly-Fume) והן מבחינת טעם – הבקשה השגורה היא יין ש'לא יהיה יותר מדי', לא יותר מדי חמוץ, לא יותר מדי מתוק, לא יותר מדי יבש ולא יותר מדי רטוב".

מי האורח הכי חשוב שיצא לך להגיש לו יין?
"זה היה עוד לפני שהתחלתי לעבוד בנורמן באופן רשמי. אחרי ריאיון העבודה הראשון שלי הגעתי לראות את המלון שוב. פתאום מנהל המסעדה הזעיק אותי לגשת לשולחן, כי שמעון פרס רוצה לבחור יין לצהריים ואין אף אחד בסביבה שוידע לעזור לו. הוא שתה נואי סן ז'ורז' 2010 של הנרי גוז', בורגון אדום מאוד".

מה הדבר הכי תל אביבי בעינייך?
"שחם מדי. ולח. כל הזמן. זה נורא".

מה הסוד התל אביבי שלך?
"את הסודות השמורים באמת אני לא מגלה. אבל אני יכולה לומר שלשבת על הבר של הבסטה מבוקר עד ליל, לקשקש עם הדמויות המתחלפות לאורך היום ולשתות את מה שמתחשק למעוז לפתוח – זה קסם".