הנער ששיחק באש

כל מה שעומרי חיון היה צריך לעשות כדי שהברנז'ה תתייחס אליו ברצינות היה לעבור על החוק. על הדרך הוא חטף תביעת ענק מאייל גולן, הסתבך עם רני רהב ומצא את עצמו מוכתר כלוחם חופש – עכשיו בלוגר הרכילות קורא לעשות מהפכה, רק שהוא עדיין לא בטוח איזו בדיוק

עומרי חיון (צילום: איליה מלניקוב)
עומרי חיון (צילום: איליה מלניקוב)
11 בדצמבר 2013

עומרי חיון נכנס לבית הקפה שבו קבענו להיפגש באיחור של חצי שעה, מתיישב ומדליק ג'וינט עסיסי שריחו נישא למרחקים. אני שואל אותו אם חל על העשב המגולגל צו איסור פרסום. "אני לא מתבייש בזה שאני מעשן, בניגוד לשרים מסוימים בממשלה", הוא עונה בין שאכטות. "אני חושב שלפעמים החוק צריך להשתנות בהתאם למציאות, לא להפך. אותו דבר תקף גם לגבי נישואים בקהילה הגאה ולגבי צווי איסור פרסום".

גם כשהוא לא מדליק ג'וינטים במקומות ציבוריים, חיון ידוע כמי שאוהב לשחק באש. בשנים האחרונות הוא היה אחראי לכמה פרסומים נפיצים בעולם הבידור והריאליטי הישראלי. בין מעלליו ניתן למנות את חשיפת הגיל האמיתי של עומר אדם, שהובילה לפסילתו מ"כוכב נולד", את פרסום ההקלטה שבה יורם זק השמיע הערות שוביניסטיות כלפי המתמודדת ב"האח הגדול" דנה רון ולאחרונה כמובן גם את הפוסט שבו חשף שאייל גולן הוא הזמר המפורסם הנחשד בבעילת קטינות, לפני שהדיו על צו איסור הפרסום יבש. הבלוג שבו הוא מרכז את מרבית הפעילות שלו (הוא מעדיף לקרוא לזה "פורטל חדשות הטלוויזיה והאינטרנט") הספיק לעבור מתפוז לנענע10, משם לקורת גג של חורים ברשת ולאחר מכן לפעילות עצמאית שממשיכה גם כיום (omritv.co.il), וחיון עצמו כבר הגיש פינות ב"חדשות הבידור" של HOT, ברדיו ללא הפסקה וב"צינור לילה", הפך לדמות משמעותית ופעילה בקהילה הגאה, רכש לעצמו לא מעט אויבים, כולל אבי ניר, גיא פינס ורני רהב, וכל זה לפני שמלאו לו 23. באופן מסוים, אפשר להגדיר אותו בתור ג'וליאן אסאנג' של ביצת הרכילות המקומית.

חשיפת שמו של גולן הייתה כנראה הצעד הנועז ביותר שעשה חיון עד כה, וזאת למרות שבשעה שהעלה את הפוסט, הרשתות החברתיות כבר היו מוצפות בסטטוסים וציוצים שלא ממש ספרו את צו איסור הפרסום. חיון אמנם הרוויח מהסיפור כמה מאות אלפי כניסות לאתר שלו וגם חיקוי ב"בובה של מדינה", אבל זומן לחקירה במשטרת ישראל וקיבל תביעת דיבה על סך 300 אלף ש"ח, שגולן הגיש נגדו בשבוע שעבר. חיון, מצדו, לא נשאר חייב והגיש תביעה נגדית בסכום זהה בטענה שקיבל איומים על חייו לאחר שגולן קרא לו "ילד כאפות" בסטטוס שכתב בפייסבוק. "כואב לי הכוס ממך, אייל גולן", הוא אומר כשאני שואל אותו על התביעה. "כאילו, איך הוא מעז בכלל? אני מעולם לא אמרתי שהוא אשם. אמרתי שהוא חשוד, והוא באמת היה בחקירה וגם במעצר בית. אין שום סיכוי שהוא ינצח בתביעה הזאת. הדבר היחיד שיכול לקרות זה שאני אזכה ב־300 אלף ש"ח שנורא לא מעניינים אותי".

אתה לא חושב שזה הגיוני שיטילו צו איסור פרסום על זהות של מישהו שנמצא בחקירה ושעדיין לא הוחלט אם בכלל יוגש נגדו כתב אישום?

"אם המשטרה מדליפה ידיעה לתקשורת, היא צריכה להתמודד עם ההשלכות. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני בטוח שהמשטרה הדליפה את הידיעה, הם עשו את זה כדי להביא את הצעירות להעיד. והן באמת הגיעו".

הטענה שלך הייתה שלא שלחו לך את צו איסור הפרסום בגלל שאתה בלוגר ולכן אתה לא מחויב לו.

"לא אמרתי שאני בלוגר, אני לא אוהב את הכינוי הזה, אבל כנראה שהמשטרה צריכה לעדכן את התקנים של עצמה, כי הם לא יכולים מצד אחד לא ליידע אותי שיש צו איסור פרסום, ומצד שני לקחת אותי לחקירה".

בעקבות הפרשה של אייל גולן כל אותם עיתונאים ובלוגרים שתמיד השמיצו אותך על המשיכה לצהוב פתאום הכתירו אותך כלוחם חופש הביטוי.

"כי אנשים ראו איך התנהלתי בסיפור הזה והבינו שאני לא נכנע. אני מאמין בדרך שלי ואני יודע מה אני עושה. בשבועיים הראשונים אייל גולן ורני רהב רקדו לפי החליל שלי. הייתי מוכן להכל. אני לא חושב שרני רהב אי פעם איבד את זה כמו באותו שבוע, כשהוא השתלח בי ב'פגוש את העיתונות'".

היה רגע של היסוס לפני שלחצת על האנטר והעלית את הפוסט?

"לא, אין לי את השריר הזה. אנשים צריכים להבין שמה שיש לנו פה במדינה הזאת זה לא סופי. יש דברים שצריכים להשתנות. אם אומרים לנו לא לדבר על משהו שכולנו יודעים כבר, אז משהו פה לא בסדר".

אייל גולן. צילום: עידו איז'אק
אייל גולן. צילום: עידו איז'אק

 לוקח את החוק לידיים

 חיון גדל ברחובות ומתגורר בתל אביב כארבע שנים. הסיפור שלו, להגדרתו, הוא "הכי סיפור סינדרלה". אביו עזב את הבית כשהוא היה תינוק, ואמו, שהייתה עד לאחרונה עובדת קבלן בחברת החשמל, גידלה אותו בכוחות עצמה. לפני שנה, כשהיא פוטרה, חיון כתב על כך סטטוס זועם בפייסבוק שזכה לתהודה רבה, גם אם בסופו של דבר חברת החשמל התייחסה אליו בביטול. את מרבית ילדותו הוא בילה בפנימיות, ובסטטוס שהעלה השבוע אף חשף שנוצל מינית בגיל 14 על ידי גבר מבוגר, בזמן ששהה באחת מהן. "בנות צעירות, אני מוכן לקבל את האש מהציבור ומהחשודים", הוא כתב שם. "אני נלחם עבורכן גם, אני יודע מה עברתן. לא כותב את זה בשביל שתשתפו, על הזין שלי אייל גולן. כותב את זה בשביל אותם צעירים וצעירות".

למה העלית את הפוסט ההוא?

"היו אנשים שהאשימו אותי בכך שכתבתי את זה כדי לקבל חשיפה, אבל האמת היא שהייתי בחודש האחרון בכל כלי תקשורת. יכולתי לדבר עם גיל ריבה או עם 'ידיעות אחרונות' ולעשות את הראיון המרגש והחושפני שיגיע לכל הקהלים שאולי לא הצלחתי להגיע אליהם. לא עשיתי את זה. קמתי יום אחד וקראתי חדשות, וראיתי שכתבו על זה שרוב הנערות שהיו מעורבות בפרשה היו בנות 15 בסיכון. זה לא פרט שלא ידעתי כבר קודם, אבל פתאום זה היה כתוב שם וזה היה נורא. אז בהתאם לעומרי, החלטתי לא ללכת לאף גוף חיצוני ופשוט לכתוב על זה באותו רגע סטטוס בפייסבוק. לצד התגובות השליליות שאני תמיד מקבל, קיבלתי גם המון תגובות חיוביות ותומכות, וזה נורא מרגש כי אתה מבין שבזה שאתה מספר שנפגעת מינית, אתה בעצם גם עוזר לאנשים אחרים שנפגעו להתמודד עם מה שקרה להם".

סיפרת על זה פעם למישהו?

"לא, לאף אחד. אימא שלי התקשרה אליי ושאלה 'עומרי, מה זה?'. יש המון דברים שאני לא מספר. אנשים לא מכירים אותי. שום דבר שאני מוציא החוצה לא שלם, לא מדויק. אתה יוצר לעצמך דמות".

מוזר שכל כך נוח לך לחשוף דברים בצורה הזאת. גם את היציאה שלך מהארון עשית ברשת.

"נכון, אין לי בעיה להיחשף ככה. כתבתי את מה שכתבתי מהלב, לא ערכתי את זה. המטרה שלי לא הייתה לרגש אלא לפרוק. אחרי שכתבתי על מה שקרה בפנימייה, הייתי באפיסת כוחות מוחלטת. לא היה אכפת לי מכלום, לא מאייל גולן ולא משום דבר אחר. אני לא בנאדם שמתעכב על דברים. אם הייתי בוכה על כל דבר רע שקרה לי בחיים, לא היה לי זמן לעשות כלום".

מה בדיוק קרה שם?

"הייתי ילד בן 14 בפנימייה. הכרתי מישהו בצ'אט, שהיה הרבה יותר מבוגר ממני. כשאני מסתכל על זה אחורה, זה נורא לזכור שהיה דבר כזה. חיפשתי חום, לא חיפשתי מין. זה חזר על עצמו פעמיים אחר כך, אבל לא בגלל שרציתי את זה. אני חושב שבגיל הזה אתה לא ממש יודע מה נכון לך".

בעצם, אתה אומר שהסיבה שחשפת את הזהות של אייל גולן היא בגלל שהזדהית עם הנערות בפרשה?

"אין ספק שזה עבר לי בראש כשהחלטתי לעשות את זה. אי אפשר להפריד בין הדברים. אני לעולם לא אצליח להבין איך אדם בן 40־50 עושה דבר כזה לילד שאין לו את החוזק והחוסן להגיד לא. זה נורא לראות אותנו ככה כחברה. זה כמו בטבע שהאימא דואגת לגורים שלה – אנחנו אמורים לדאוג לילדים האלה. כל עוד לאייל גולן היה חלק בפרשה הזאת, גם אם הוא לא יואשם בסוף בבית משפט, אז אני שלם עם מה שעשיתי. לפעמים צריך לקחת את החוק לידיים".

 לא רכלן, מהפכן

 עושה רושם שאתה חי מסערה לסערה. פעם בכמה חודשים הבלוג שלך חוזר לכותרות עם איזו פרשה חדשה, ובין לבין לא ממש ברור מה קורה איתו.

"כן, זה כל הכיף. חשבתי על זה בדרך לפה, ואני חלילה לא אומר את זה בזלזול, אבל אם הייתי עיתונאי שיושב ומראיין אנשים, לא יודע עד כמה זה היה מעניין אותי. לא שאני לא חושב שאנשים הם לא מעניינים, אני פשוט צריך את האקשן עכשיו. לא יכול לחכות עם זה ולערוך ולתמלל ולהתנסח. נראה לי שזה משהו שמוטמע בכתבי רכילות ובכתבי ניוז, הקטע הזה של הכאן והעכשיו".

לא נראה לי שאני הייתי מוצא עניין בכתיבת רכילות. זה תלוי באיזה סוג של בנאדם אתה.

"ברגע שאתה מרגיש שאתה משפיע, בין אם זה אייטם על יהודה ונינט או לא יודע מי, ברגע שזה משנה משהו, אז עשית את שלך. אני כבר מספיק שנים מקבל בעיטות, דעות וביקורות. הטור הראשון שיצא עליי אי פעם, ב'עין השביעית', נכתב בו 'עמרי חיון ילד עילג, לא פרז הילטון' (בלוגר רכילות אמריקאי מפורסם – א.פ). כתב את זה חנוך ווטאבר. דאום".

מרמרי.

"מרמרי, נכון, סליחה. הוא כתב את זה כשהייתי בן יום ברמה התקשורתית. כבר אז ביקרו אותי על כמה אני רוצה להתפרסם וכמה הצעירים של ימינו, כל מה שמעניין אותם זה להיות סלבס".

אין בזה מן האמת?

"לא, כי אם הייתי לוקח את כל הדברים שהציעו לי ב־4־5 השנים האחרונות, כבר הייתי יושב עם אלירז שדה וטהוניה רובל באיזה פאנל מטומטם של קשת או של רשת. הציעו לי להיות ב'אח הגדול', ב'הישרדות VIP', ב'גולסטאר', ב'המירוץ למיליון'. זה לא מעניין אותי. אז מדי פעם אני מקבל קצת חשיפה טלוויזיונית, וזה נחמד, אני לא אשקר. אבל זאת לא המהות".

אז מה המהות? מה מניע אותך?

"כרגע אני לומד על עצמי. לאנשים נורא קל תמיד לשים דברים בתבניות, ואני לא מסכים שישימו אותי בתבנית. אז אני יכול יום אחד להתנדב לקהילה, בקמפיינים ובסרטונים ובטלפונים לילדים שחלילה יעשו לעצמם משהו בארבע בבוקר, ויום אחר כך אני אלך לדבר על חיי המין של עוז זהבי, כי זה מה שבא לי. ואתה יודע מה? כולם עושים את זה כל הזמן. אני פשוט מקבל יותר חשיפה. אבל אם אתה מדבר על המהות, אז אני מניח שזה לשנות דברים. דברים שחשובים לי, ברמה האישית. קח למשל את הפרשה של דנה רון ויורם זק. אפשר לראות בזה סתם אייטם רכילותי, אבל בשבילי זה גם היה עניין מוסרי, כי זה מראה לך איך אנשים שנמצאים בעמדות כוח בטלוויזיה מרשים לעצמם לדבר לנשים".

בשנים האחרונות יצא לך לעבוד בתפוז, בנענע, בחורים ברשת ובעוד כל מיני מקומות, עד שנהיית עצמאי. נראה לי שאתה לא ממש מסתדר עם מסגרות.

"הייתי שנתיים וחצי בתפוז, ועוד 7 חודשים בנענע, שזה אתר שבדיוק הבין את המפולת שהוא נכנס אליה. כשבא אליי המנכ"ל ואמר לי 'היי, אני רוצה לקצץ לך בחצי את השכר', אז הבנתי שאין לי סיבה להישאר. אני יודע שאני שווה יותר. היו גם כמה פעמים שהתערבו לי בתכנים. למשל כשרציתי להעלות את שמות המתמודדים של 'הדור הבא' של ערוץ 10, שבזמנו חשבו שזה הולך להיות 'האח הגדול' הבא, ואז המנכ"ל של ערוץ 10 התקשר למנכ"ל של נענע כדי שיוריד אותי מזה. הם כאילו נותנים לך חופש, אבל ברגע שאתה חוצה את הגבול זאת לא משטרת ישראל שבאה לעצור אותך, אלא העורך או המו"ל שלך. אז יש עיתונאים שחיים עם זה כי הם צריכים את הכסף, אבל לי לא אכפת מהכסף".

אני בטוח שאתה מרוויח היום יותר כסף משעשית אז.

"כן, אני עושה אחלה כסף, אבל לא תמיד עשיתי. לפני שנה הייתי במשבר ועכשיו אני שוב בסדר. אני מאחל לכל העיתונאים שירוויחו כמוני, ואני לא אומר את זה בזלזול אלא כי מגיע להם".

 ערב טוב עם

 מה התוכניות להמשך? אתה עדיין רוצה להיות הגיא פינס הבא?

"ממש לא. להיות 'ערב טוב עם עומרי חיון' זה לא אני. זאת לא המטרה. אני גם אספר לך משהו שאנשים לא יודעים – אני לא כזה אוהב ריאליטי. אין לי כבלים מאז שעברתי לתל אביב. אני חושב שמישהו שבא מלמטה, חווה וראה והרגיש איך זה להיות רעב ולבד ובלי כסף, והיה יכול בקלות להידרדר לפשע, ואז בוחר לעשות משהו אחר, לצורך העניין מה שאני עושה היום, הוא יוכל להילחם הרבה יותר על מה שהוא רוצה. החוסר שחוויתי כילד הוא הכוח הכי גדול שלי. חטפתי כל כך הרבה סטירות, שהיום אני כבר חסין לדברים האלה. אולי בגלל זה לא אכפת לי מה אומרים עליי. אתמול הייתה הפעם הראשונה שבכיתי בגלל טוקבקים. אתה מספר על משהו שהוא אישי בטירוף, ובתגובה אנשים מקללים אותך ומאחלים לך שיאנסו אותך שוב. ואלה אפילו לא היו טוקבקיסטים, אלא אנשים בפייסבוק עם תמונת פרופיל שבה הם מחבקים את הילדים שלהם. אני לא מסוגל בכלל להבין את האנשים האלה, הם חיות. אנחנו חיים בחברה שבה החזק ינצל כל הזדמנות כדי לרמוס את החלש, ואנחנו משלימים עם המצב הזה. אני רוצה להגיד לכל האנשים שנמצאים במקום שאני הייתי בו, שזה לא ישתנה אם לא תקומו ותעשו משהו. וכן, כל המהפכות התחילו מאדם אחד".

אז אם אני מבין נכון, אתה לא רואה את עצמך כגיא פינס אלא יותר כסוג של נפוליאון.

"לא, לא. אני רואה את הדברים בפרופורציה ואני מודע למגבלות שלי. אני רואה את המשטרה שעצרה אותי ואת התביעה של אייל ואני יודע שיהיו קשיים בדרך. אנשים תמיד ינסו לעמוד בדרך שלי".

אני עדיין לא מבין איזה סוג של מהפכה היית רוצה לעשות. מהפכה של חופש המידע? חופש ביטוי? מה?

"עוד שנתיים, כשאני אלמד עוד, אני אוכל לענות לך על השאלה הזאת. כל תשובה שאני אתן לך כרגע תהיה חסרה. עוד לא גיבשתי לגמרי את הדעות הפוליטיות שלי. כרגע מעניין אותי חופש הביטוי. אני שונא צנזורה. זה רעיון שלא מתאים לעידן שאנחנו חיים בו. בכלל, אני חושב שעדיין לא התאמנו את עצמנו לרוח התקופה. כשאני קורא עיתון או רואה תוכניות בוקר, חצי מהאייטמים שלהם זה דברים שקרו ברשת. הרשתות החברתיות מכתיבות את הקצב, והעולם הישן נשאר מאחור. אז עושים כל כמה זמן כתבה על הנזקים של פייסבוק או על הטמטום של דור הטוויטר, אבל בו זמנית כולם ניזונים מהדברים האלה. הגיע הזמן שכל האנשים האלה שחושבים שהם יכולים לשלוט באינטרנט, כמו רני רהב, יארזו את המזוודות שלהם וילכו מפה. אי אפשר להוציא צו איסור פרסום על משהו שכולם כבר יודעים ולצפות שהם פשוט לא ידברו על זה. זה לא פועל ככה. האינטרנט הוא מקום מדהים. זה יכול להיות הר של טוקבקים נוראיים, וזה יכול להיות המקום הכי קסום שאתה יכול ליצור לעצמך. וזה הכל קורה בלייב, ואין מה לעשות – אנחנו אוהבים לראות את זה קורה. כולנו אוהבים לקבל תגובות ולייקים. זה בטבע שלנו".

תגובותיהם של איש יחסי הציבור של אייל גולן, רני רהב, ועורך הדין של גולן נמצאות כאן.