השכן מקומה שלישית

"כשמתקרב חג סוכות מתחילה אצלנו בבניין התכונה", כך סיפר ילד של אחד ממכריי, שיחה מפתיעה כי הרגשתי שלילד היה צורך חזק לספר. הוא עמד עם ידיים שלובות על החזה. בעדינות שאלתי אותו למה הוא מתכוון עם המילה "תכונה". הוא היסס, עצם את עיניו, וחשב רגע, אולי שקל אם אני מבוגר אחראי שיכול לשמור סוד. אחר התיישב על המדרגות של הבניין (כנראה זה סיפור ארוך) והתחיל לספר: "לא כל כך נעים לי לספר, אבל לפני שנתיים, אולי שלוש, היה סיפור מאוד לא נעים בבניין. לפני סוכות כל אחד מילדי הבניין מכין משהו לקראת בניית הסוכה, אתה יודע, אחד מביא סדינים ישנים, הילדים הקטנים מכינים קישוטים, היותר גדולים מסדרים את הקרשים, מחברים אותם כדי להכין את המבנה של הסוכה, ובסוף אבא של אחד הילדים מביא בטנדר מלא סכך". ואז הוא השתתק, שתיקה ארוכה.
עודדתי אותו להמשיך לספר. האמת? הייתי סקרן. "אז מה קרה לפני שלוש שנים?", שאלתי את הילד שהשתתק. "זה קצת לא נעים", הסביר לי בכובד ראש, זה היה מקרה שכל הבניין היה מעורב, וזה היה מאוד מכוער. הוא התרצה, הזדקף ועמד מולי כאילו גמלה בלבו החלטה, ללכת עם הסיפור עד הסוף: "הסיפור היה כזה: בנינו את הסוכה, העמדנו אותה על אחת מהחניות הריקות של הבניין, החניה של השכן מקומה שלישית. הוא איש רע. יש לו חניה שלו אבל אין לו אוטו, והוא לא מרשה לאף אחד לחנות בה, צועק על מי שמעז לחנות בה. חשבנו למה לתפוס חניה של מישהו שיש לו אוטו, נבנה את הסוכה על החניה שלו, אפשר להוריד חשמל מהדירה של ההורים של דני. מהבוקר עבדנו על הסוכה, קישטנו, סידרנו את הסדינים הישנים, הכל לבד לבד, רק הילדים. אבא של מרי הקטנה היה צריך להביא את הסכך, ואז אנחנו מוכנים. כשחזר השכן (הרע) מהעבודה, הלך כמו כל יום לראות מי העז לחנות בחניה שלו. והוא ראה את הסוכה. הוא נכנס לסוכה בעוד אנחנו מקשטים ואמר: 'ילדים, להזיז את הסוכה מהחניה שלי! ומהר! אחרת אני הורס לכם הכל'.
ביקשנו ממנו שיוותר, הסוכה גמורה, אפילו מרי הקטנה, שאבא שלה צריך להביא סכך, התחילה לבכות, אבל השכן התעקש ואמר: 'יש לכם חצי שעה להזיז את הסוכה אחרת אני הורס לכם הכל'. רצנו לאבא שלי שיבוא לדבר על לבו של השכן, אבא שלי שהוא כזה צדיק שאל: 'למה לא שאלתם רשות את השכן?', בסוף השתכנע לרדת אל השכן ולנסות לדבר על ליבו. בינתיים התאספו בחצר הרבה ילדים ומבוגרים, אבא שלי ניסה לשכנע את השכן וגם כמה שכנים אחרים. אבל השכן מהקומה השלישית התעקש, הוא כל כך כעס שהעיניים שלו כמעט יצאו מהחורים וכל העורקים בצוואר שלו בלטו. החבר שלי אומר שגם יצא לו קצף מהפה.
ואז השכן הכועס ניגש לקישוט שהכינה מרי הקטנה וקרע אותו. מרי בכתה ואבא של מרי שהוא גדול כזה התעצבן והתקרב לשכן, לפני שהוא הגיע פתאום השכן נהייה לבן וצנח על הרצפה, כשהוא מחזיק את הלב. אבא שלי שהיה חובש קרבי בצבא תכף התכופף אליו והתחיל לטפל בו וצעק להזמין אמבולנס.

 
אחרי שהאמבולנס עזב את החצר עם השכן מהקומה השלישית, המבוגרים התחילו להתפזר וגם אנחנו הילדים כבר לא היה לנו חשק לכלום, אימא סיפרה לי בבית שהשכן קיבל התקף לב, הוא שוכב בבית חולים, מצבו יותר טוב אחרי שעבר ניתוח. היה לנו עצוב, הסוכה לא הייתה כמו כל שנה, היה שקט מעצבן, לא שרנו ולא צחקנו. רק אכלנו וכל אחד הלך הביתה מוקדם.
כשאורי (החבר שלי מהקומה הרביעית) הגיע בבוקר לדלת הדירה שלנו ידעתי מה הוא בא להגיד, האמת גם אני חשבתי על זה. בקיצור, אספנו כמה ילדים ונסענו עם אבא של מרי ומרי הקטנה לבקר את השכן בבית חולים. הוא ישן במיטה גדולה, המון צינורות מחוברים לו ליד והוא ישן. מעל ראשו היו כל מיני מכשירים מצפצפים. אשתו ישבה לידו, קראה בספר.

כשהרימה את העיניים וראתה אותנו חייכה: "כמה נחמד מצדכם שהגעתם לבקר את ברוך" (רק עכשיו ידעתי שקוראים לו ברוך, בשקט בשקט קראנו לו 'העצבני'). היא חיבקה אותנו, אנחנו ניסינו לגמגם התנצלות, גם אבא של מרי, שהוא איש גדול, מלמל משהו על בקשת סליחה. רגע לפני שיצאנו הוא פקח עיניים, הוא רמז לי שאני אגיע ולחש לי לאוזן: בשנה הבאה אני מרשה לכם לבנות את הסוכה בחניה שלי, אני גם אעזור לכם ואסדר לכם תאורה מיוחדת. הוא חייך אליי (דווקא התאים לו לחייך), ואמר: תגיד את זה לחברים שלך.

 
ועכשיו, ברגע זה הוא מסדר לנו את החשמל בסוכה (מובן שהוא הבריא, ענה לשאלתי ורמז לי ששאלתי אותו שאלה טיפשית), הוא יבוא לאכול איתנו בערב סוכות, ויראה לנו כל מיני תאורות מיוחדת כי הוא חשמלאי. גם אבא של מרי (זה הגדול) יבוא לערב הראשון בסוכה.