רוכבי אופניים, מסוכן לכם על הכביש? באסה

לא בא בקלות לעיתונאי, ולא בא בקלות לכלי תקשורת, לפרגן למושא הסיקור המרכזי שלו. האינסטינקט הטבעי שלו אמור להיות לבקר אותו – זה הרי תפקידו. ובכל זאת, כשעיריית תל אביב מכריזה סוף-סוף על תחילת האכיפה נגד רוכבי האופניים על מדרכות תל אביב ועל מתן דוחות לרוכבים הסוררים – כשזה קורה, כל מי שמסקר את הנעשה בתל אביב, וכל מי שגר בה ונאלץ כמו מרבית בני האדם ללכת בה ברגל – חייב להסכים שמדובר במהלך מתבקש, ולהתפלל להצלחתו.

אופניים הם כלי תחבורה חשוב, ובתל אביב היתרונות שלהם בולטים עוד יותר. הם זולים, ומקלים במשהו את החיים היקרים כאן גם ככה; הם מונעים פקקים, וחוסכים במעט את הזמן שמתבזבז בדרכים; הם טובים לסביבה, ומונעים כך זיהום אוויר בעיר מטונפת ממילא. גם אופניים חשמליים, אגב, עונים על שלושת היתרונות הללו. עיר חפצת חיים חייבת לעודד את השימוש באופניים, על סוגיהם השונים, ואת זה עושים בעיקר על ידי הקמת ושיפור תשתיות שיאפשרו רכיבה מהירה, נוחה ובעיקר בטוחה לרוכבי האופניים. אין ספק שבחלקים רחבים מדי תשתיות הנסיעה לרוכבים אינן כאלה – לא מהירות, לא נוחות וודאי שלא בטוחות. בטרוניה הזאת כלפי הרשויות צודקים רוכבי האופניים אמנם. אלא שבטענה שלהם נגד מדיניות האכיפה שתשיק העירייה החל מאוגוסט נגד הרוכבים – אין ולו בדל של צדק. הטענה הזו, כפי שהיא מוצגת בפוסטים זועמים על קיר עמוד הפייסבוק של העירייה, לפיה אין לכפות עליהם ירידה לכביש "כי אם נרד לכביש עם האופניים נסכן את חיינו", היא קודם כל מגוחכת.

עוד כתבות מעניינות בנושא: 
כל הפרטים על תכנית האכיפה נגד רוכבי אופניים על המדרכה
הדור הבא של האופניים החשמליים: היברידי ונשלט על ידי אפליקציה

קשה לדמיין טיעון מגוחך מ"אין מנוס מרכיבה על המדרכה כי הכביש מסוכן מדי". טיעון שכזה שקול לטענתו הדמיונית של קרוקודייל דנדי נגד העירייה על כך שהיא לא מאפשרת לו לטייל עם תנין המחמד שלו – קשור ברצועה כמובן – על המדרכה, אלא רק בכביש, שהרי אם ילך עם התנין על הכביש – יסכן כמובן את חייו שלו ושל התנין גם יחד. צודק דנדי: מה יוכל לעשות התנין מול אוטובוס מלא של קו 5. על כן, יטען ודאי דנדי, עליו להמשיך וללכת על המדרכה עם התנין ולטרוף ילדים, אחרת יסכן את עצמו. ובחזרה מהתנינים: חוששים הרוכבים מנסיעה על הכביש? צודקים. זה מסוכן. אל תרכבו. אבל להעביר את הסכנה למרחב אחר, לאוכלוסיה אחרת שלא קשורה לעניין – זה ממש לא פיתרון. ואל תתבלבלו: הנוכחות של רוכבי האופניים כולם – החשמליים והרגילים כאחד – מסכנת את הולכי הרגל, ומפריעה למעבר הבטוח שלהם על המרחב שהוא קודם כל שלהם.

רוכבי האופניים נוהגים לטעון שזה לא הם שמסכנים את הולכי הרגל, אלא "קומץ רוכבים מסוכנים שהורסים את השם של כולם", ושאין סיבה שבשמם ייאסר על כל הרוכבים כולם לרדת מהמדרכה. לא נעים להגיד, אבל זה נשמע דומה להחריד לטיעון של יושבי היציע המזרחי באיצטדיון טדי, שטוענים בתוקף שזה רק קומץ גזעני של אוהדי בית"ר שמקלל ערבים – וזה רק נשמע לנו כאילו זה כל היציע מאחל למוחמד מוות. המציאות משכנעת פחות. הליכה של עשר דקות במרכז העיר באמצע היום מזמנת להולך הרגל לפחות חמש הזדמנויות שבהן הוא צריך לחשוש לגורל רגליו, כלביו ומיטלטליו, ולזהות מרחוק את הרוכבים שטסים על המדרכה. זה לא קומץ, וזה לא צריך להיות ככה.

מפחיד לרכב על הכביש? צודקים. אז אל תרכבו. אבל זה שפחד אלוהים לכם במקום אחד, לא אומר שזכותכם לייצר פחד אלוהים במקום אחר – ועוד על חשבון הזכות הבסיסית של בן אדם ללכת. הולכי הרגל, למקרה ששכחתם, הם עדיין השכבה הכי בסיסית של הנעים במרחב, ובשורה התחתונה לקחו להם את המרחב שלהם. להבדיל מהרוכבים, הם לא יכולים פשוט להחליט שבגלל שמסוכן, הם ישאירו היום את הרגליים שלהם בבית. במדרג הדאגה לשלום ולרווחת הנעים במרחב, הם באים ראשונים. חייבים לבוא ראשונים. שום פגיעה בהם והגדלת הסיכון להם לא באה בחשבון.

זה לא טבעי לעיתונאי או לכלי תקשורת לפרגן למושא הסיקור שלו, אבל במקרה הזה, חייבים להודות – טוב מאוד שעיריית תל אביב תחלק דוחות לרוכבי אופניים חשמליים שייסעו על המדרכה, לרוכבי אופניים רגילים שיסעו עליה היכן שנמצא בסמוך שביל אופניים, לרוכבי אופניים חשמליים מתחת לגיל 16 וכן, גם להולכי רגל שילכו על שבילי האופניים, ולא יקיימו את חלקם בעסקה. אפשר רק לקוות שהעירייה תצליח, וכמובן – לדרוש ממנה שתעשה את שעליה לעשות גם עבור רוכבי האופניים. אבל עד שזה יקרה, להסתובב עם התנין על המדרכה בדיזנגוף זה פיתרון מטורף, שטוב שהולכים לשים לו סוף.